בס"ד

חג הסוכות / מאת: ברוך עינב / [email protected]

המילה "סכה" מופיעה בתורה ללא האות "ו" החשובה, שמסמלת חיבור, בין היתר בין הקב"ה לעם ישראל, ודווקא בגלל זה המילה סכה לא חסרה את המהות של האות "ו", מאחר והיא כוללת אותה בעצמה ואת כל מה שהיא מסמלת כחלק בלתי נפרד, שהרי הסכה מסמלת את החתונה הנצחית שבין הקב"ה, שמייצג את האיש הנותן והמשפיע, לעם ישראל, שמייצג את האישה הנבחרת והמקבלת, החיבור ברמה הכי גבוהה שאנו מכירים.

ישנו מכנה משותף נוסף בין חג הסוכות לחג הפסח מעבר לכך ששניהם מהווים זכר ליציאת מצרים, וענני הכבוד שליוו את עם ישראל בצאתם ממצרים עליהם אנו מכוונים כשאנו בתוך הסוכה, והוא בא לידי ביטוי בקשר שבין עשר המכות ומספר המוטות שבסוכה מצויה.

רבי יהודה חילק את הר"ת של עשר המכות לשלוש חטיבות, דצ"כ עד"ש באח"ב, שמלמדות אותנו שהעולם כולו גילה שהקב"ה שולט על כל מה שעל פני האדמה ובתוך הים (דם, צפרדע, כינים), על כל מה שמעל פני האדמה ועד לשמים (ערוב, דבר, שחין) וגם על מה שבשמים וכל מה שמעליהם (ברד, ארבה, חושך, מכת בכורות). מול זה אנו יודעים שכל סוכה טיפוסית מורכבת מארבע מוטות בחלק התחתון שהם כנגד דצ"כ ומייצגים את עם ישראל, ארבע מוטות אנכיים שהם כנגד עד"ש, ומחברים את החלק התחתון עם העליון ומזכירים לנו שחג הסוכות מסמל את החתונה של עם ישראל עם הקב"ה, שהרי לא במקרה הסוכה דומה לחופה, וארבע מוטות בחלק העליון שהם כנגד באח"ב, ומסמלים את הא-ל העליון, הקב"ה כששמות הוי"ה ואדנות שלו יתברך מרומזים בכל אחד מהחלקים מאחר ושניהם מורכבים מארבע אותיות.

השאלה הנשאלת היא איך שבועות קשור לעניין? שהרי לא יתכן שהוא ישאר מחוץ לתמונה.

אם נחלק את המילה "שבועות" לשלושה חלקים של שתי אותיות ונחבר את הגימטריות הקטנות המתקבלות מהן נקבל את המספר 1 אף הוא בגימטריה קטנה: שב(5=302)וע(4=76)ות(1=406), 1=10=5+4+1, וגם אם נחבר את כל אותיות המילה שבועות נקבל בגימטריה קטנה בדיוק את אותו מספר, שמחזק את הידיעה ש-ד' אחד ושמו אחד והכל בשליטתו:

1=10=19=784=300+2+6+70+6+400

יש מכנה משותף בין מצות ציצית ששקולה לכל המצוות בתורה ולמצות סוכה שהאדם מקיים עם כל גופו.

כשמתבוננים באדם המתעטף בטלית לא רואים אדם כי אם טלית. אם נפרש את התמונה הזאת מבחינה רוחנית ומהותית נבין שמולנו ניצב אדם שמבטל את עצמו בפני ד' והופך לכלי להופעת אורו יתברך. דוגמא נוספת לכך ניתן לראות בזמן שהכהנים חולצים את נעליהם, שמסמלים את גופם, ובפעולה זאת גם הם מתבטלים בפני הקב"ה שהופך אותם לכלי להופעת אור ד' יתברך, ומברך דרכם את כל המתפללים ואף אותם.

גם כשהאדם נכנס לסוכה הוא נבלע כל כולו בתוכה. הסוכה נקראת בזוהר הקדוש (חג, קג) "צילא דמהמנותא" (צל השכינה, צל האמונה), ומכאן כשהאדם נכנס לסוכה מצד האמת שאינה נגלית לעין הוא מתמזג עם השכינה הקדושה, שהיא הגילוי האלוקי של אור ד' כאן בעולם.

קיום מצוה זו מהווה את אחד ממבחני האמונה, כשלא במקרה עלולים להיות לא מעט מניעות לקיומה כמו בכל מצוה חשובה, שנועדו לבחון עד כמה האדם באמת דורש את קרבת ד' ובאיזו מידה של מסירות נפש רוצה הוא להידבק בו יתברך.

אם מחפשי אוצרות אבודים נתקלים במכשולים ואתגרים רבים שמקשים עליהם למצוא את האוצר הגשמי שמסתתר במקום מסתורי, קל וחומר שכל אוצר רוחני שמחבר את האדם עם הנצח והאינסוף יטמון בחובו אי אילו ניסיונות ומבחנים שונים שנועדו לבחון עד כמה האדם באמת חפץ בכך בכל לבו ומאודו. כפי שידוע לכולם כל האוצרות החומריים מתכלים, סופיים ולא מלווים את האדם לעולם הבא חוץ מהשכר שהאדם מקבל במידה ועשה איתם מצוה כמו בית שמשמש כאכסניה לשיעורי תורה או איסוף ומתן תרומות לנזקקים, ומכונית שעוזרת לבעליה להגיע לשיעורי תורה, תפילות ולצורך עשיית חסדים.

ר"ת של שתי המילים (להתעטף בציצית), שחותמות את הברכה שמברכים לפני שמתעטפים בציצית, פעם אחת בכל שבעת ימי השבוע זהות לשתי המילים (לישב בסוכה), שחותמות את הברכה שמברכים לפני שמתחילים כל סעודה בתוך הסוכה, במשך שבוע ימים בתוך כל השנה והן "לב", רמז לכך ש(גם) משתי המצוות החשובות האלה ניתן ללמוד על מידת אהבתו האינסופית של הקב"ה כלפינו ומהצד השני גם עד כמה מחובר האדם בלבו עם בוראו יתברך. ס"ת של "להתעטף בציצית" הן "פת" ומבחינה הלכתית קביעת סעודה על הפת בכל שבעת ימי חג הסוכות מתבצעת בתוך הסוכה. הקשר הישיר בין שתי המצוות האלה שהוא רק דוגמא אחת לכל המצוות כולן שמקושרות זו לזו, בא לידי ביטוי גם בס"ת של "לישב בסוכה", "ב"ה", שהן גם ר"ת של בצל ד', בצל השכינה, בעזרת ד' וברוך ד'.

הטעם הידוע לכך שנשים פטורות ממצות סוכה הוא שזאת מצות עשה שהזמן גרמה. ישנו טעם עמוק יותר לכך, שהרי האישה מייצגת את השכינה, והרי להיות בתוך הסוכה זה כמו להיות מתחת לכנפי השכינה, היינו ממש להיות איתה ובתוכה, וכך כשהאיש נמצא בסוכה הוא מקבל בה משהו שחסר לו, אך לאישה, שהיא הרבה יותר מתוקנת וקרובה לשלמות זה כלל לא חסר, כי זאת המהות שלה.

כשם שאנחנו משפשפים את האתרוג כמו פירות אחרים ועצי בשמים כדי להוציא מהם את הריח שטמון בהם, מנענעים את הלולב וחובטים את הערבה, כך גם בכל אדם ספון לו ניחוח שמיימי שרק מחכה לפרוץ החוצה ולהתגלות, ולפעמים שפשוף קל בצורת טפיחה על השכם, מילת חיזוק, חיבה או עידוד יכולים לעשות ניסים ונפלאות עבורו ולקדם אותו צעד משמעותי לעבר מציאת התכלית של החיים, כמו ש"פודים" תינוק שנשבה ומקרבים אותו לאמת ע"י חיזוק רוחני, הדבר משיל ממנו את הקליפות שנוצרו כתוצאה מהעוונות, והיהלום שהסתתר מאחורי הלכלוך הולך ומתגלה.

בכל אדם טמון אוצר בלום שנמצא בתוך תיבתו האנושית, שזקוקה לפעמים לכמה חבטות מילוליות רגישות כדי לנפץ את קוד הסתרים, שמונע מהמנעול הפנימי שבו להיפתח ולאפשר לכולם ליהנות מכל מה שאצור עמוק בפנים, וכשיבוא היום וכל השפע הרוחני-נשמתי המופלא יפרוץ החוצה, הגילוי עתיד להפתיע לא רק את הסביבה הקרובה אלא גם את בעל האוצר עצמו.

כל אדם יכול להניב פירות איכותיים ונפלאים, אך לפעמים הפירות אינם נושרים מעצמם וזה מצריך את האנשים שמסביב לנענע את העץ כדי שהפירות יעברו מרמת הפוטנציאל לרמת המימוש, מהכח אל הפועל.

להתרגשות שנחוש כשנראה לנגד עינינו את התוצאה המרשימה שמתאפיינת במהפך אנושי מדהים של המחווה הקטנה-גדולה שלנו אין מחיר, כשאין כל יחס ישר בין ההשקעה הקטנה לתוצאה הגדולה, גם אם נדמה בטעות שבמקרה מסוים אנו משקיעים מעצמנו הרבה מדי, והדוגמא של זכייה בפרס הראשון בפיס ביחס לסכום הזעום שהושקע בשליחת הטופס היא קטנה מדי לצורך המחשת העניין, מאחר וכל ההון הגשמי הוא ארעי ונשאר כאן בעולם הזה, ולעומת זאת את עיקר השכר של כל המצוות והמעשים הטובים מקבלים בעולם הבא במושגים של נצח ואינסוף.

ניתן לראות שיש יחס ישר בין מידת הכוח שצריך להפעיל על כל אחד מארבעת המינים לבין מידת הצדיקות שלו כדי להביא אותו לידי ביטוי ולהוציא ממנו את יכולותיו המיוחדות הגלומות בו. את האתרוג מספיק לשפשף קלות ובזמן התפילה להצמיד אותו לשאר המינים, את הלולב וההדס צריך כבר לנענע והערבה בנוסף דורשת חמש חבטות (מנהג נביאים).

מאותיות המילה "אתרוג" מתקבל "ארג תו" - "ארג" מלשון לארוג, לחבר, למזג ומצד שני לערוג מלשון, שאיפה, כמיהה וגעגוע, ו"תו" כנגד התורה הקדושה שקיבלנו על הר סיני, כשגם הערך הגימטרי של צמד האותיות נותן את המספר 10, שמסמל בין היתר את עשרת הדברות וגם את המספר 1, שמסמל את מי שהסתכל באורייתא וברא עלמא, ישתבח שמו ויתברך. גם "אתגר ו" מתקבל מהמילה "אתרוג", רמז לאתגר השנתי למציאת האתרוג המהודר כדי לקיים איתו את מצוות החג מתוך "זה א-לי ואנוהו". בנוסף, גם "אות רג", כשהגימטריה הקטנה של "רג" היא 5, שמסמל את חמשת חומשי התורה, ואכן גם על האתרוג אנו למדים מהפסוק בתורה: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר (אתרוג) כַּפֹּת תְּמָרִים (לולב) וַעֲנַף עֵץ עָבֹת (הדס) וְעַרְבֵי נָחַל (ערבה)".

אותיות המילה "לולב" יוצרות את "לל בו" - שני הלמדים נותנים ביחד 60 בגימטריה כנגד ישראל, שכידוע ראשי התיבות של המילה הזאת הן "יש שישים ריבוא אותיות לתורה" וכמו שהלולב צמוד להדס ולערבה בכל ימות החג ולא עוזב אותם ולו לשנייה אחת, כך גם ישראל מחוברים בכל ימות השנה, וזה כידוע אחד הטעמים לכך שבזמן נטילת ארבעת המינים מברכים "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על נטילת לולב" ולא על האתרוג, למרות שהוא נחשב לבכיר מבין ארבעת המינים.

אם ניקח את אותיות המילה "הדס" ונבדוק איזו אות מופיעה לפניהן בא"ב העברי נקבל את המילה "דגן", לרמוז לנו שמי שלא חושש לחזור לאחור כדי לתקן, לוודא ולשפר מוצא דגן, וכידוע במשפחת הדגנים יש גם חיטה ושעורה, שהם שני מרכיבים חשובים משבעת המינים בהם נתברכה הארץ. ועוד, מי שדבק בשם יתברך, הולך בדרכיו ודוגל בשיטת הצמצום והענווה מגיע, בניגוד למה שמקובל לחשוב בקרב חוגים מסוימים, דווקא למקום משובח, איכותי וטוב יותר. את המילה "נגד" יקבל מי שיבחר להתנגד לדרך הזאת.

מאותיות המילה "ערבה" אפשר להגיע לכמה מילים בעלות מכנה משותף - "עברה", "בערה", "רעבה", "רע-בה", כשניתן לראות בבירור ששום דבר טוב לא יוצא מכאן, לרמוז לנו שלמרות שקבוצת האנשים שמשויכת לערבה היא חלק בלתי נפרד מעם ישראל, לא כדאי להשתייך אליה בלשון המעטה.

אחת המטרות של מצות סוכה היא בשלב הראשון להוציא אותנו מדירת הקבע שלנו אל דירת ארעי, ובשלב הבא לגרום לנו להבין שכשם שהסוכה היא משכן זמני ביחס למקום המגורים הקבוע שלנו, כך גם העולם הזה הוא זמני ביחס לעולם הבא שהוא נצחי ואינסופי.