הכריש !!!!
נכתב על ידי DL2000, 29/9/2014
הכריש
קוראים לי "הכריש". מה אתה פותח עלי שתי עיניים רמזור צהוב מהבהב? כריש כריש, זה השם
שלי, ותכף תקבל גוטא של הסבר, כי אצל צי'נו הכריש, אין בנאדם שיוצא עם שאלות. אז תרשום
לפניך מה שאני מדבר. ככה, נגיד לפני 10 שנים, לא הייתי בדיוק דתי, מה זה לא בדיוק דתי? אתה
יודע אצל הספרדים אין דבר כזה "לא דתי", לכולם יש בבוידעם סבא אחד או שניים שהיו רב גדול או
שוחט מוסמך או כותב תפילין, משהו כזה. אין ספרדי שלא זוכר סבתא שמדליקה נרות שבת וסוגרת
את העיניים ומתפללת כשהיא מחזיקה את המזוזה ביד ימין. אבל אני לא מתכוון לשקר עליך... הייתי
דתי רק בלב, איך שאומרים, לא בדיוק שומר על כל המצוות. אצלנו בקליקה של הטורפים, נתנו לי את
הכינוי "הכריש", כי לצ'ינו יש חוש ריח להריח עסקת נדל"ן ממיליון קילומטר, לבוא עם מוזמנים, לגלגל
עניינים עם העורך דין של הלקוח, או האפוטרופוס של המדינה, לקנות בזול למכור ביוקר, ולעשות
כמויות של כסף. בדרך כלל אני מביס את כל הסוחרים בשוק שלי, וכשהם רואים אותי במשרד של
המכרז, בדרך כלל, הם מתקפלים וחוזרים בשקט בשקט למשרד שלהם. ושתבין, אם כבר יש
שמנהלים איתי קרב על המחיר, אני מחכה להם בפינה, מקפיץ להם את המחיר, בדיוק בנקודה
שממנה מפסידים בעסק, ובורח בשנייה האחרונה ומשאיר אותם עם הפסדים. לא יפה? נכון, אבל אלו
כללי המשחק.
לפני עשר שנים, הגעתי למשרד עורך הדין שייצג דירה בגודל בינוני פלוס בשכונה ענייה במרכז
הארץ. נכנסתי, עשו לי כבוד, כי מכירים אותי. בלובי של המשרד ישבו עוד שני כרישונים, סרדין אחד,
ועוד אצה. אני מכיר את כולם, והם מכירים אותי, קרצתי להם בעין שיזהרו, אבל משום מה הם שידרו
לי רוח קרב, כאילו הם הולכים להרים מחירים לשמים, וילחמו על הדירה עד הנשימה האחרונה. אולי
לא הבנת, אבל לדירה יש מחיר התחלתי, ומשם עושים תחרות. כל אחד מגביה מינימום 5,000 ש"ח.
התיישבנו במשרד עורך הדין, הגישו קפה ועוגיות, ואז נכנסה למשרד אישה דתית אחת, צנועה, עם
פנים עצובות. עורך הדין הודיע לנו שגם היא במכרז. לידה עמד אח שלה, קוראים לו אלברטו, אני
מכיר אותו קצת, כי הוא מלצר ותיק במסעדה לא רעה בכלל, בדרום תל אביב.
עורך הדין התחיל במכרז. "מחיר התחלתי 600,000 ש"ח מי מוסיף?" כרישון אחד אמר
610,000 ש"ח, השני הוסיף עוד 5,000. פתאום, אלברטו המלצר נכנס לסבב ואמר: "תראו חבר'ה,
האישה הזו היא אחותי, אלמנה עם שלושה ילדים קטנים, בקושי שורדת, תעשו לנו טובה, תרדומהעץ, יותר מ- 600,000 ש"ח היא לא מסוגלת לשלם, וגם זה אחרי משכנתא גדולה והלוואות
נוספות מהמשפחה. היא מסכנה גדולה, עוברת מדירה לדירה בשכירות, גיהינום". ההיא, אדון לוי,
יושבת בצד, מכסה את הפנים עם הידיים, ואני מבין שהיא בוכה אבל לא יודע להחליט עם עובדים עלי
או לא. אצל סוחרים קשוחים, פוזות כאלה לא עושות רושם. הכרישון מימיני לא ממצמץ, ומעלה ל-
650,000 ש"ח, והסרדין עשה שריר נוסף והוסיף עוד 5,000 פתאום המלצר צורח "מה קרה לכם?
איפה הלב שלכם? מה, הכל כסף בעולם? אין התחשבות?" אבל הכרישונים עם עורך הדין לא שמים
לב, המחיר קופץ ל- 670,000. כשיגיע ל-700,000 זה יימכר, למה? - זה המחיר הריאלי של הנכס,
גרוש לא יותר. צ'ינו שותק. מעביר עין לכרישונים, עין למסכנה ולאחיה, ופתאום אני מרגיש שהלב שלי
מתמסמס. הרמתי את יד ימיני, וחבטתי על השולחן, כל הכוסות התהפכו, העורך דין כמעט נפל
מהכיסא מתנדנד שלו, לאשה נפלו המשקפיים והכרישונים והסרדין הזדקפו בבהלה. השקט מסביב
היה כמו אחרי רעידת אדמה, לא יודע כמה בסולם שוסטר. "מה עובר עליכם?" צעקתי עליהם,
"יושבת פה אישה אלמנה עוברת מדירה לדירה, שלושה ילדים קטנים, בקושי מתפרנסת, מדברים
אליכם, ואתם רצים כמו סוסי ים, בלי לב, בלי מצפון, יאלה תעצרו. אם מישהו מעלה ת'מחיר יש לו
עסק עם צ'ינו, ויותר מזה, עכשיו אדון עורך דין, אנחנו מחזירים את המחיר ל- 600,000 ותמחק את
כל ההצגה הזו מהפרוטוקול. הגברת הזו תרכוש את הדירה, והיידה קומו כולם ותחזרו הביתה".
ת'שומע אדון לוי, כל הדגים התייבשו ממני, עשו אחורה פנה ונעלמו. גם העורך דין יצא גדול וקרע
את הפרוטוקול. "תודה אדון, תודה לך", אמרה לעברי האישה, אבל אני כבר לא הייתי שם. הגעתי
הביתה, והבן שלי שוקי, חוזר בתשובה טרי שהתחתן לא מזמן. סיפרתי לו מה קרה, הוא נישק אותי
במצח ואמר לי: "אבא, אתה כריש עם נשמה, מוויתור רק מרוויחים". יופי, כל זה קרה לפני עשר
שנים, מאז התהפך עלי הגלגל, וצ'ינו הכריש עשה כמה עסקאות גרועות, קיבל גם עקיצה קטנה
והכסף והרכוש שקעו במצולות ים. הנושים רדפו אותי ונאלצתי למכור את הדירות שהיו ברשותי, וגם
את הדירה של הבן שלי שחזר בתשובה והיה מטופל בשני תינוקות. "לא נורא אבא, אני לא מתלונן,
אשלם שכירות העיקר שתצא מהצרות", הוא ניחם אותי, ככה זה בני אדם, שמאמינים. תראה אדון
לוי, ליפול ממגדל גבוה זה נורא כואב, במיוחד שבשוק נחשבתי לכריש, והנה עכשיו אני אפילו לא
סרדין קצוץ ראש בקופסת שימורים עם שמן מנוע. מי כמוך יודע מיסטר לוי, שיש אנשים שהסטירות
והמכות מעוררים אותם, ובמקום להיכנס לדיכאון ולכעוס על כל העולם החלטתי להיות כמו סבא שלי,
עברתי לגור רוב שעות היום בבית הכנסת, מתפלל, תהילים, פה ושם בתי משפט, צווי עיקול, הסדרי
תשלומים, בקיצור, בית הכנסת ממתיק לי איכשהו את הגיהינום המשפטי והחובות.
נו, וכשיש צרות, הן מגיעות בצרורות. הבן שלי, שוקי שחזר בתשובה, מודיע לי ערב אחד - לפני
שנתיים - שאשתו חולה קשה... מצאו אצלה משהו... בכיתי כמו תינוק, הלכנו לכל הצדיקים שחיים
וגם לצדיקים שלא חיים, התפללנו, תרמנו מה שיש, אבל איך אומרים, הצדיקה שלו השיבה את
נשמתה הזכה לבורא עולם והשאירה אותו עם שלושה יתומים. הפכתי לשבר כלי, כי הכיסים ריקים...
ומה אני יכול לעזור לו... אתה מבין, בכינו אחד על כתפי השני, ולחשתי לו באוזן "שוקי, אתה הצדיק
בין שנינו, ואתה לימדת אותי שהכל לטובה... קשה לי להבין, אבל ככה אמרת", שוקי בכה ואמר לי
"אבא, אני מאמין בזה, אבל עכשיו נורא נורא קשה לי להרגיש את זה".
אנחנו לפני סוף הסיפור אדון סופר. בשבוע שעבר התקשר אלי שוקי להודיע לי "אבא, אתה מוזמן
היום בערב לאירוסין שלי", ונתן לי כתובת. שמחתי נורא, היידה שיפתח דף חדש, ושיהיה במזל.
הגעתי עם אוטובוס לשכונה, עליתי קומה שניה דפקתי בדלת. מי עומד מולי פותח ת'דלת? לא תאמין,
אלברטו המלצר מדרום תל אביב. "מה אתה עושה כאן אלברטו?" אני שואל אותו, וההוא כמו יהודי
עונה לי בשאלה "ומה אתה עושה כאן צ'ינו הכריש?" אז אני מסביר לו "באתי לאירוסין של הבן שלי,
שוקי" ואלברטו מחייך ואומר "נהדר, גם אני באתי לאירוסין של שושי האחות שלי. בקיצור אני נכנס
פנימה, דירה מתוקה. מטופחת, עם המון עציצים, תמונות של צדיקים, וכמובן אקווריום.
אז בוא נסכם. שושי ואיציק יתחתנו עוד לפני פסח, ויגורו ת'יודע איפה? בדירה ההיא שוויתרנו
עליה... כשחזרתי בלילה הביתה הסתכלתי מהמרפסת על העיר והאורות שלה, הרמתי ת'ראש
לשמים ואמרתי לקב"ה "ריבונו של עולם, היה כדאי להפסיד את כל הכסף שבעולם, להפוך מכריש, לסרדין בלי ראש, העיקר ללמוד פרק בחיים, שמי שמוותר, עושה את זה בעיקר בשביל עצמו. לא
ככה?" ועוד איך ככה.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
