על זמן הדין של ר"ה ישנם שני מדרשים הסותרים זה את זה. בירושלמי (ר"ה א,ג) נאמר: 'א"ר לוי "והוא ישפט תבל בצדק ידין לאומים במישרים" הקב"ה דן את ישראל ביום, בשעה שהן עסוקין במצות, ואת האומות בלילה, בשעה שהן בטילין מן המצות.' כך שהדין של הגוים הוא בלילה. ואילו בגמ' (ר"ה ח,ב) 'תניא אידך: "כי חק לישראל הוא" אין לי אלא לישראל לאומות העולם מנין? ת"ל "משפט לאלקי יעקב", א"כ מה ת"ל כי חק לישראל? מלמד שישראל נכנסין תחילה לדין' אם ישראל ניכנסים תחילה לדין הרי שזה ההיפך מהיר' ששם נאמר שהגוים בלילה וישראל ביום?- ואפשר שזהו מחלוקת בחז"ל, שלכן שמואל אומר שם בהמשך היר':'שמואל אמר: מי שהוא דן את ישראל הוא דן את האומות. מה מקיים שמואל ידין לאומים במישרים? דנן ככשירים שבהן' הרי שלא לומד כר"ל, ושמואל הרי היה חכם בבלי, כך שאפשר שזהו מחלוקת בין חכמי א"י ובבל. אולם ניראה לנסות לחבר בניהם, שמצד אחד ה' רוצה לנסות לזכות את הגוים ולכן דן אותם בלילה, אולם מצד שני בנ"י ניכנסים ראשונים לדין, כך שאפשר שהזכויות של הגוים באות בלילה לדין, ודינם לא ניפתח אולם נחשב כבר מאז שבאו לדין וכשמתחיל לדון זה דווקא ביום עם בנ"י, ולאחריהם דן את הגוים ע"פ הזכויות והחובות שבאו בלילה. ובזה מובן קשר לברייתא הראשונה שהדין בא יחד עם בי"ד של מעלה (שאולי ערכו את הדין מהלילה), ובכך יחובר הדעה של ר' לוי עם של שמואל, ששמואל אומר שהדין הוא ע"י ה' שדן את ישראל (ומשמע בזמן של ישראל) אולם גורם שיידונו בזכות. אולם זה דחוק מאוד, כיון ש'דן' משמע דן ממש, ואמנם לא נאמר על הגוים דן אלא 'ואת האומות בלילה' אולם לכאורה זה חל גם על זה, וגם הלשון בבבלי 'נכנסים תחילה לדין' משמע שניכנסים לגמרי ראשונים, כך שדחוק לומר כך. ואולי אפשר שבתחילה בנ"י נכנסים לדין, אלא שכיוון שניקבען שני ימים טובים של ר"ה ככה שאפשר לדון גם בשני, אז ישראל נידונים ראשונים ביום ר"ה הראשון והגוים נידונים בליל ר"ה השני, אולם גם זה דחוק מאוד.. ואולי אפשר שבנ"י נידונים ביום והגוים אחריהם, אלא שלפעמים כשקובעים את ר"ה ליום הבא, אז בי"ד של מעלה מפרקים את הבימת דין וכו' ובכך נעשה מעלה לישראל שקובעים לדין של מעלה, ולכן אז דנים את הגוים בלילה ואח"כ את ישראל, כיון שאין בעיה של לפני שיעלה חרון אף ושלא ראוי שמלך יחכה (כמובא בבבלי) , כיון שאנו כביכול התחלנו קודם רק שקבענו שידחה וכן מעלתנו על קביעת הדין משפיע שלא יעלה חרון אף. ובזה יובן ההקשר שנאמר קודם: 'ת"ר כי חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, מלמד שאין ב"ד של מעלה נכנסין לדין אא"כ קידשו ב"ד של מטה את החדש'. אולם גם זה דחוק. ואולי אפשר שדברי היר' לא מוסבים על ר"ה שאז זה קודם בנ"י, כיון שדינו חמור ולכן נגד חרון אף מתחילים בישראל, אלא זה מוסב על הנאמר קודם לכן 'ר' יצחק רבה בשם ר': מלך וציבור נידונין בכל יום, מה טעמא?- "לעשות משפט עבדו ומשפט עמו ישראל דבר יום ביומו" שבפס' זה נאמר "יום" על "עמו ישראל" שמשמע ישראל ולא גוים, שציבור גוים שנידון הם נידונים בלילה.. אולם לכאורה אין ציבור לגוים (שזה דין של עשרה מישראל)?- אלא שזה בא כהמשך לדברי היר' '..ודלא כר' יוסה, דר' יוסה אמר: יחיד נידון בכל שעה מה טעמא "ותפקדנו לבקרים לרגעים תבחננו" ותפקדנו לבקרים זו פרנסתו לרגעים תבחננו זו אכילתו' כך שמשמע שבאו לומר שלא כמותו שיחיד נידון כל שעה אלא דווקא בר"ה, מימלא הרבים כן נידונים כל יום, ככה שהכוונה בציבור במובן של הרבים, ולא במובן של ציבור של עשרה מישראל שיש לו מעלות מיוחדות.

לע"נ אמו"ר אברהם בן יהושע צבי הכ"מ.