מכתביו של רבי שלמה שטנצל זצ"ל

ההקלדה לא עברה הגהה

הנולד באדר – שנה פשוטה. נעשה בר מצוה רק באדר שני. ודעת הבית שלמה שנעשה ב"מ באדר ראשון הנולד בשנה מעוברת באדר ראשון נחלקו הפוסקים

1. לדעת המ"א באל"ח סי' נה. – נעשה בר מצוה באדר שני

2. האחרונים הסכימו שנעשה במקום באדר ראשון, וזהו דעת מהר"י מינץ סי' ט.

3. למעשה ראוי להניח מדין ספיקא דאוריתא כבר באדר א' ולהכשריו לעדות באדר שות וכן שיטה

ביארצייט שחל באדר והשנה מעוברת

1. דעת המתיר סי' תקס"ח ס"ק ז' – להתענות באדר שני

2. דעת הרמ"א מביא י"א – להתענות בראשון וכן המנהג

3.ויש מחמירין להתענות בשניהם.

לדעת הרעק"א להתענות בראשון ק', דהא אדר ראשון הוא רק הוספה, ועיקר אדר הוא בשני. וכן כתב הרמ"א בסי' זה, שנעשה בר מצוה בנולד באדר פשוט – זמן ב"י באדר שני, הרי שאדם ראשון הוא הוספה בלבד. וכמ"ש בירושלמי פ"א דמגילה (ה"ה) לגבי הרבנות שנעשית בני שנה רק באדר שני

דעת הגר"א – להתענות בשניהם. וכן הדין בימים הכתובים במסכת מגילה. שצריך לצום בשניהם.

במגילה מספיק פ"א, והי' שאלה אם ראשון עדין – שאין מעבירין על המצוות אוש ני עדיף דמיסמך גאולה לתפילה אבל בצום – שיצום בשניהם.

הכבש בן שנה נפסל כך באדר שני, אחר שנה מלידתו.

ון כתב רבי משה שטרנבוך