V

ערב לימוד בוגרים 

1 התשע"ה

גדר דין לבוד ודין דופן עקומה בסוכה

1 | סוכה דף טז עמוד א'

משנה. המשלשל דפנות מלמעלה למטה, אם גבוה מן הארץ שלשה טפחים - פסולה. מלמטה למעלה, אם גבוה עשרה טפחים - כשרה. רבי

יוסי אומר: כשם שמלמטה למעלה עשרה טפחים, כך מלמעלה למטה עשרה טפחים.

2 | סוכה דף יז, א

משנה. הרחיק את הסיכוך מן הדפנות שלשה טפחים - פסולה. בית שנפחת וסיכך על גביו, אם יש מן הכותל לסיכוך ארבע אמות - פסולה. 

וכן חצר שהיא מוקפת אכסדרה. סוכה גדולה שהקיפוה בדבר שאין מסככין בו, אם יש תחתיו ארבעה אמות - פסולה.

3 | רש"י

הרחיק הסיכוך מן הדפנות - לאו בגבהה קאמר, אלא במשכה.

פסולה - דאויר פוסל בשלשה אפילו מן הצד, ומכאן אני אומר ומפרש: הא דאמרינן שבסכך פסול מן הצד אמרינן דופן עקומה להכשיר עד ארבע אמות -

היינו דחשבינן לסכך כאילו מן הדופן, ונעקם ונכפף למעלה, ובאוירה ליכא למימר הכי, ואיני מפרש רואין את הדופן כאילו הוא עקום והולך תחת הסכך

פסול ומגיע לסכך כשר, ומוציא את הפסול מן הסוכה - דאם כן גם גבי אויר נמי נימא הכי.

4 | חידושי הריטב"א סוכה טז,א

מלמטה למעלה אם גבוהות מן הארץ עשרה טפחים כשרה. דאמרינן גוד אסיק מחיצתא, מיהו במחיצה שאין בה עשרה לעולם לא אמרינן גוד אסיק 

מחיצתא, רבי יוסי אומר כשם שמלמטה למעלה עשרה כך מלמעלה למטה עשרה, דאמרינן גוד אחית מחיצתא, וצריך שיהיו מכוונות כנגד הסכך.

5 | ר"ן על הרי"ף סוכה ב,א

ולפי דעת הרב אלפסי ז"ל כי אמרינן בגמרא ]דף ו ב[ כי אצטריך הלכתא לגוד וללבוד ולדופן עקומה מאן דמני גוד אסיק בהדייהו לענין שבת

איתמר דלגבי סוכה ליכא גוונא דנימא בה גוד אסיק דהא מסקינן דאפי' על שפת הגג פסולה:

]5ב | פני יהושע סוכה ד,ב[

בגמרא סבר אביי למימר גוד אסיק מחיצתא אמר ליה רבא בעינן מחיצות הניכרות וליכא. לכאורה משמע דרבא ס"ל גוד אסיק בסוכה אלא דוקא

הכא בעמוד לא ס"ל כיון דלא הוי מחיצות ניכרות כלל וכן נראה מלשון התוס' בד"ה על שפת הגג, וא"כ הוי משמע דלרבא בעל שפת הגג כשירה

והיינו כשיטת רבינו שרירא גאון שהביא הרא"ש ז"ל בשמעתין ]סימן ו'[ דלא גריס בסמוך איבעיא להו, משא"כ לשיטת רוב הפוסקים שהביא

הרא"ש ז"ל דגרסינן בסמוך איבעיא להו ומסיק בתיקו ומש"ה פסקו דלעולם פסולה ולית לן גוד אסיק כלל בסוכה, וא"כ בפשיטות הוי ליה לרבא

למימר דלא אמרינן גוד אסיק בסוכה...

מיהו היה נראה לי לכאורה דהלכתא דגוד אסיק סתמא איתמר ואי לא הוי משכחת לה לענין שבת משכחת לה שפיר לענין סוכה אליבא דכו"ע והיינו

בדאיכא דפנות גבוהין עשרה אלא שאין מגיעות לסכך ומופלגין הרבה, וא"כ אי לאו גוד אסיק היה מהראוי לפסול כיון שאין הדפנות מגיעות לסכך

כי היכי דפסלינן למעלה בסכך גופא היכא דאיכא אויר יותר משלשה מן הצד של דפנות וכן בסכך פסול יותר מארבעה אמות, וא"כ בעינן שהסכך

נוגע לדפנות דוקא ע"י לבוד או דופן עקומה או בשום ענין דהוי כסתום ונוגע לדפנות ומאי שנא דלענין גובה לא בעינן שהדפנות יעלו עד למעלה

הסמוך לסכך פחות משלשה, אלא על כרחך דטעמא בהא משום דאמרינן גוד אסיק כיון דהוי מחיצות הניכרות ממש דלהכי עבידא. אמנם ראיתי

להדיא בלשון הר"ן ז"ל שכתב דלית לן כלל הלכתא גוד אסיק לענין סוכה ואף שאיני כדאי מכל מקום הדברים ברורין מעצמן דאיצטריך הלכתא

דגוד אסיק להכשיר דפנות שאין מגיעות לסכך.

6 | ר"ן על הרי"ף סוכה ב,א

פחות מד"א כשרה. דאמרי' דופן עקומה ופי' דופן עקומה שרואין כאילו הדופן נעקם וכאילו הסכך כולו שמן הדופן ועד האיצטבא הוא הדופן אלא

שנתעקם שכן דרכן של כותלים להתעקם אבל אי אפשר לפרש רואין כאילו הדופן נתקרב לסכך דאי הכי היכי אמרי' לקמן ]דף יז א[ דאויר אפי' מן

הצד פוסל בשלשה נימא רואין הדופן כאילו נתקרב ולא יהא פוסל אלא בד"א שיותר קל לדופן להתקרב כשאין שם סכך מפסיק אלא ודאי היינו

טעמא לפי שרואין הסכך כאלו הוא דופן וכשיש שם אויר מפסיק אין לומר כן ולפי שטה זו הדבר ברור שאין אוכלין באותו שיעור שבין הדופן

לאיצטבא כיון שאנו דנין סכך שעליו כאילו הוא דופן אבל אם היינו אומרים רואין הדופן כאילו נתקרב היה אפשר לדון ולהקל על פי דרכו של

רש"י ז"ל אלא דליתא וכדכתיבנא ולפי שטה זו גם כן על כרחך כשהדפנות מגיעות לסכך עסקינן אבל אם אין דפנות מגיעות לסכך ליכא למימר דופן 

עקומה.V

ערב לימוד בוגרים 

2 התשע"ה

7 | טור או"ח סי' תרלב

סכך פסול פוסל באמצע בד"ט אבל פחות מד' כשירה ומותר לישן תחתיו מן הצד אינו פוסל אלא בד"א אבל פחות מד"א כשירה דאמרי' דופן

עקומה אפי' אין הדופן אלא י"ט והגג גבוה ממנו הרבה שאנו רואין הדופן כאילו עולה עד למעלה ואז נאמר דופן עקומה...

8 | מגן אברהם סי' תרלב ס"ק א'

הכותל נעקם - משמע דוקא כשדפנות מגיעות לסכך ]ר"ן וב"ח[.

9 | משנה ברורה סי' תרלב ס"ק ד'

כאלו הכותל נעקם וכו' - משמע לכאורה מלשון זה דדוקא כשהדפנות מגיעות לסכך אבל אם אין הדפנות מגיעות לסכך אף דבעלמא לא קפדינן

בזה כדלעיל בסימן תר"ל ס"ט דחשבינן כאלו מגיעות למעלה עד הסכך אפ"ה בענינינו דיש סכך פסול על הסוכה ואנו רוצין להכשירה משום דופן

עקומה לא אמרינן ד"ע בזה וי"א דאפילו אינם מגיעים הדפנות לסכך נמי אמרינןרואין כאלו הדופן מגיע עד למעלה ונכפף ואפשר היכי דמן הדפנות

עד הסכך הוא פחות מג"ט לכו"ע יש להקל דאמרינן לבוד ודופן עקומה:

11 | מסכת סוכה דף יח עמוד א

אמר אביי אויר שלשה בסוכה גדולה ומיעטו בין בקנים בין בשפודין הוי מיעוט בסוכה קטנה בקנים הוי מיעוט בשפודין לא הוי מיעוט והני

מילי מן הצד. אבל באמצע - פליגי בה רב אחא ורבינא. חד אמר: יש לבוד באמצע, וחד אמר: אין לבוד באמצע.

11 | ר"ן על הרי"ף סוכה ט,א

למעלה באמצע. פי' דעד השתא איירי מן הצד דומיא דמתני' דתנן ]דף יז א[ הרחיק את הסיכוך מן הדפנות ג' טפחים ובדפנות פשיטא דאמרינן לבוד

אבל למעלה באמצע הסכך פליגי בה רב אחא ורבינא ונ"ל דהאי דנקיט מיעטו ולא נקט מצטרפין ואין מצטרפין לרבותא נקטיה דאע"ג דכבר אפסילא

סוכה משום אויר ג' אפילו הכי סוכה גדולה סליקא מפסולא אפילו בשפודין וטעמא דמ"ד אין לבוד בסכך מדאמרינן ]דף ה ב[ שיעורין חציצין

ומחיצין הלכה למ"מ ואסקינן מחיצין לגוד וללבוד ולדופן עקומה ומש"ה ס"ל דדוקא בדפנו' הוא דאמרינן לבוד אבל בסכוך לא ואידך ס"ל דלא

שנא והאי דנקט פלוגתא דאין לבוד באמצע גבי מיעטו היינו לומר דלמ"ד אין לבוד באמצע ]כי אמרי' יש לבוד מן הצד[ דוקא כי מיעטו מצד סכך 

אבל מיעטו מצד דופן לא דלא תימא כיון דבפחות מד' אמות סמוך לדופן אמרי' דופן עקומה אפי' מיעטו מן הדופן הוה ליה לבוד מן הצד קמ"ל דלא 

משום דלא אמרינן דופן עקומה ולבוד כי הדדי הלכך כי מיעטו מצד הדופן אותו מיעוט סכך מיחשב ולא דופן והוה ליה לבוד באמצע כנ"ל:

12 | שו"ת רבי עקיבא איגר מהדורה קמא סימן יב

לידידי אהובי הרב רבי ברוך מליסא. 

אשר שאל רו"מ בש"ע א"ח )סי' תרל"ב(, הכותל נעקם, במג"א שם משמע דוקא כשהדפנות מגיעות לסכך )ר"ן וב"ח( והנה בטור כתב אף אם אין

מגיעות לסכך מ"מ מכח גוד אסיק הוי כמגיעות לסכך, ובתר הכי אמרינן דופן עקומה, ולכאורה באמת טעמא בעי על הר"ן אמאי פשיטא ליה

למפסל, הא בפשוטו מסתברים דברי הטור, עכ"ל. 

נלענ"ד דהר"ן לשיטתיה אזל, דכתב בסוכה )דף רל"ז ע"ב( האי דנקיט פלוגתא דאין לבוד באמצע גבי מיעטו היינו לומר דלמ"ד אין לבוד באמצע

כי אמרינן יש לבוד מן הצד דוקא כי מיעטו מצד הסכך, אבל מיעטו מצד הדופן לא, דלא תימא כיון דבפחות מד"א =מד' אמות= אמרינן דופן

עקומה אפילו כי מיעטו מדופן הו"ל לבוד מן הצד קמ"ל דלא אמרינן דופן עקומה ולבוד כי הדדי עכ"ל, וכיון שכן שפיר כ' הר"ן דבאינו מגיע לסכך

לא אמרינן דופן עקומה דלא אמרינן גוד אסיק ודופן עקומה כי הדדי, כמו דלא אמרינן דופן עקומה ולבוד כהדדי. 

ונ"ל ביאור דברי הר"ן לא בפשוטו, דאין הסוכה מתכשרת ע"י ב' הלכתות יחד לבוד ודע"ק, =ודופן עקומה= אלא דכוונת הר"ן היכא דא"א לדון

על אחד אלא מכח אידך, דהא למ"ד אין לבוד מאמצע א"א לדון על לבוד רק מכח דאמרינן דע"ק ונעשה אויר מהצד זהו לא אמרינן הלכה אחת

מכח הלכה אחרת, וה"נ באין דפנות מגיעות לסכך דל"ש לדון דע"ק כיון דיש כאן אויר, אא"כ תדין תחילה גוד אסיק ומגיעות לסכך, ואזי שייך

לדון דע"ק זהו לא אמרינן, אבל אם כל א' וא' שייך לדון לעצמו אמרינן ביה כמה הלכתות. 

ולפ"ז יהיה ההלכה להר"ן אם פחות מד"א סכך פסול מצד הדופן ואח"כ ב' טפחים לאויר לדידן דיש לבוד באמצע ושייך לדון ביחוד בזה דופן

עקומה וכן לבוד, אף דההכשר הסוכה רק ע"י שניהם מ"מ מהני, אבל בהיפוך אם לצד הדופן ב"ט =ב' טפחים= אויר, ואח"כ פחות מד"א סכך

פסול דא"א להתחיל לדון דע"ק רק אחר שדנת דין לבוד דאויר כסתום, זהו לא אמרינן, ותמוה בעיני שלא הובא מדברזה ומסברת הר"ן הנ"ל לדינא

וביותר דהא הטורוש"ע /או"ח/ )סי' תר"ל ס"ט(, היו דפנות גבוהים וכו' ואפילו אין מכוון ממש רק שיהיה בתוך ג' כנגדו וכו' והב"י כ' על הראשון

אפילו גבוה הרבה דהוא מסוגיא /סוכה/ )דף ט"ז( ועל השני אפילו אינו מכוון, מקורו ממתני' )דף י"ז( ובאמת כל חד וחד דין באפי נפשיה והטור

והב"י הרכיבו שניהם, דבגבוה וגם אין מכוון ממש דשריא, ולפי הר"ן הנ"ל אינו כן, דהא א"א להתחיל לדון לבוד עד שנדון תחילה גוד אסיק וזה

לא אמרינן להר"ן הנ"ל, ופלא בעיני על הב"י שלא הביא דברי הר"ן הנ"ל בדרך חולק עם הטור. 

וביותר תמוה לי על המג"א )רסי' תרל"ב( דהעתיק לשון הר"ן והא לכאורה אינו להלכתא, כפי פסק הש"ע )סימן תר"ל הנ"ל( ושם )בסי' תר"ל( לא

הערה המג"א כלום. V

ערב לימוד בוגרים 

3 התשע"ה

ונ"ל ראיה ברורה להר"ן מסוגיא פ"ק דערובין )דף ט' ע"א( ר"א אמר משוכה והיא תלויה כו' לבוד וחבוט לא, קמ"ל, והקשה מהר"ש איידלס ז"ל

/מהרש"א/ אימא באמת תרווייהו לא אמרינן אלא דהברייתא משוכה או תלויה קאמר, גם בתוס' שם /עירובין דף ט' ע"א/ הקשה דאפי' יתר מג' 

נימא חבוט רמי, ולחומר ב' קושיות אלו, ראיה לומר כשטת הר"ן הנ"ל, ומרווח הסוגיא היטב דבגבוה יותר מג' לא מתכשר מחמת חבוט רמי כיון

דלא אפשר להתחיל לדון לבוד כ"א שתדין תחילה דהקורה היא למטה מכח חבוט, וכיון דההלכה א' יוצא מהלכה אחרת לא אמרי' וכסברת הר"ן

וממילא מיושב קושיית המהרש"א דאם איתא דאו תלויה קאמר היה קשה קושיית התוס' דגבוה ג' ג"כ לתכשר מטעם חבוט, אע"כ דמשוכה והיא

תלויה קאמר דבגבוה שלשה לא אמרינן לבוד וחבוט. ידידו ד"ש עקיבא גינז מא"ש

בשולי המכתב ובההיא ענינא קשה לי במה דאיתא בש"ע /או"ח/ )ס"ס תרל"ב( אם יש ב' טפחים סכך פסול ועוד סכך פסול ב"ט ואויר פחות מג"ט

ביניהם, דיש להסתפק אם מצטרפין שני הפסולים ביחד לפסול הסוכה וזהו מדברי התוס', ואני בעניי לא הבנתי דהא י"ל בפשוטו דאויר טפח היה

ג"כ ראוי לחוץ בסוכה כיון דיש הפסק אויר ביניהם, אלא דאתינן עלה מדין לבוד ולמ"ד אין לבוד באמצע משמע באמת דאפילו בסוכה גדולה פוסל

אויר באמצע פחות מג"ט אלא לדידן כשר מטעם לבוד וכן בב' טפחים סכך פסול ואויר ב' טפחים דאין מצטרפים י"ל ג"כ מטעם לבוד כאלו ג"ט

דפסול דבוק בסכך כשר ואין כאן הפסק, או דממלאים האויר מסכך כשר שבצדו, וכן אם הב"ט אויר בצד הדופן ואח"כ לצד הסוכה ב"ט סכך פסול

אמרינן לבוד דהדופן סמכינן לסכך פסול, וא"כ בנדון זה דאויר מפסיק בין הסכך פסול דד"ט הא אין לנו מקום הכשר דלבוד, דהא אם באת לדון

דהוי לבוד ממילא איכא שיעור סכך פסול בד"ט, ובלא לבוד האויר לחודא חוצץ. 

ולומר באמת דבלאו לבוד אינו חשוב אויר פחות מג' טפחים להפסיק ולחצוץ ולמ"ד אין לבוד באמצע דפוסל היינו רק בסוכה קטנה, הא לכאורה

א"א לומר דגם בסוכה קטנה לתכשר בלא לבוד דהא בסכך פסול פחות מג"ט כשר בסוכה קטנה אף דאין שייך לבוד מ"מ משלים לשיעור סוכה א"כ

הא דאויר פחות מב"ט אין משלים לשיעור סוכה היינו דחוצץ ומפסיק, א"כ ממילא גם בסוכה גדולה פסולה, ומוכרח דכל עיקר הכשירו דאויר

פחות מג"ט רק מדין לבוד הוא וקשה כנ"ל, וצע"ג. עקיבא