הגמראבמסכת ראש השנה (יח.) מביאה: דתניא היה רבי מאיר אומר שנים שעלו למטה וחוליין שוהוכן שנים שעלו לגרדום לידון ודינן שוה, זה ירד וזה לא ירד, זה ניצל וזה לא ניצל,מפני מה זה ירד וזה לא ירד זה ניצל וזה לא ניצל? זה התפלל ונענה וזה התפלל ולא נענ?המפני מה זה נענה וזה לא נענה זה התפלל תפלה שלימה נענה וזה לא התפלל תפלה שלימה לאנענה. ופירש רש"י: תפילה שלימה, נתכוון. ע"כ. כלומר, זה כיוון בתפילתונענה וקם מחוליו וזה לא התכוין בתפילתו ולכן לא קם מחוליו.

שאלהגאון רבי אליהו לאפיאן: וכי איזה מחשבות זרות יש לחולה השוכב על ערש דווי, ולאדם שהחבל כרוך על צווארו עד שנאמר שלא נתכוון בתפילתו, הרי ודאי תפילתו מעמקי לבבו, שיצא ממוות לחיים, אלא צריך לומר, ש"נתכוון" בתפילתו הכוונה שהאמין בתפילתו שבכוחה להצילו ותפילה עם אמונה בכוח התפילה, פועלת ומצילתו ממות לחיים.

הגמראבמסכת כתובות (קד.) מביאה, שבעת הסתלקותו של רבינו הקדוש מהאי עלמא הכריזו חכמים שכל מי שיודיע על פטירתו של רביידקר בחרב.  ומסביר ב'שיטה מקובצת בשם רש"י מהדו"ק, מה הסיבהשהם כ"כ לא רצו שיתפרסם שרבי מת? משום שהם רצו להחיות את רבי על ידי תפילתם,והם ידעו שאם יתפרסם שרבי מת יפסיקו מלהתפלל עליו, שהרי על תחיית המתים לא יתפללו, לכן רצו תלמידי רבי שכל הקהל לא ידעו שנח נפשיה דרבי ויתפללו עליו בחזקת שהוא חי, וממילא על ידי תפילתם יקום רבי לתחיה. ומדבריו אנו למדין על כוחה העצום של התפילה, עד שאפשר אפילו להחיות מתים בתפילה.

ואכןמצינו הרבה צדיקים שהחיו מתים, במלכים א' פרק יז החיה אליהו את בן הצרפתית וכעי"זמצינו במלכים ב' פרק ד' שהחיה אלישע את בן השונמית.

ובש"סמצינו בכמה דוכתי דהחיו מתים יעוין מגילה ז: קם רבה שחטיה לר"ז בסעודת פורים למחרתבעי רחמי ואחייה. ובב"ק קיז. ר' יוחנן החיה את רב כהנא אחרי שטעה וחשב שהואצוחק עליו. ובגמ' כתובות סב: רבי חנניה בן חכינאי החיה את אשתו ובעבודה זרה י: רביחנינא בר חמא תלמידו של רבי, החיה את עבדו של אנטונינוס ואמר ע"ז אנטונינוס לרבי:"ידענא זוטי דאית בכו מחיה מתים". ובברייתא דר' פנחס בן יאיר בעבודכה זרהכ: שנינו תורה מביאה לידי זהירות וכו' רוה"ק מביאה לידי תחית המתים. וכתב בסוףספר מסילת ישרים שע"י הדבקות בהקב"ה יש כח בחסידים להחיות מתים וכמעשה דאליהוואלישע יעו"ש. ברם בירושלמי הובא ברי"ף שם משמע דאין הכוונה בזהשיכול להחיותמתים אלא שיזכה לקום בתחיית המתים המתים שלעתיד לבוא.

ומהר"חויטאל בשער הגלגולים (סוף הקדמה ל"ח בד"ה בשנת השל"ב) כתב מעשה ארוךהיאך שהגיע עד שערי מות, וכבר היה מת לגמרי והאר"י הקדוש עשה כמעשה דאליהו ואלישעוחזרה אליו נשמתו ובירך ברבת מחיה המתים, וכל זה אמת ויציב בלי שום ספק. עכ"ל.ומה דבירך ברכת "מחיה המתים" מצינו מקור לזה בפרקי דר' אליעזר (פרק ל"א)במעשה דעקידה "כיון שהגיע החרב על צוארו פרחה ויצאה נשמתו של יצחק, ואח"כחזרה הנפש לגופו וידע יצחק תחית המתים ופתח ואמר בא"י מחיה המתים". והחיד"אבמחזיק ברכה (או"ח סימן רי"ט) מביא את הפרקי דר"א הנ"ל והוסיף"ואין ראוי לברך הגומל שכבר יצאה נשמתו, דבשלמא מי שחלה ונטה למות ונתרפא חייבלברך הגומל, אבל כשפרחה נשמתו וחזרה ודאי אין לברך הגומל אלא מחיה המתים כמו שבירךיצחק". עכ"ל.

ולכשנעייןנראה שבכל המקומות שהחיו מתים היה זה ע"י תפילה, כמפורש כן בקרא לגבי אליהו וכןבאלישע כתוב "ויתפלל אל ה'", ובכל מקום בגמ' כתוב "בעי רחמי עליה".הרי שזו כוחה של תפילה אפילו להחיות מתים.

לכן הבה ננצל את הימים הנוראים בהם בורא עולם קרוב לשוועתנו, ושומע לתפילתנו, נתפלל ונוושע, אמן. 

[הדברים מתוך שיעורו השבועי של הרב איתי בן אהרן שליט"א ניתן לשמוע את השיעורים בקו טלפון (מחיר שיחה רגילה): 0545748130]