"וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה" (לא, ד)

ליעקב היו כמה סיבות לעזוב את לבן. ראשית, "וירא יעקב את פני לבן והנה איננו עמו כתמול שלשום" (לא, ב). שנית, ה' אמר לו: "שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך" (לא, ג). שלישית,
כפי שהוא סיפר לנשותיו, נגלה אליו מלאך שאמר לו: "קום צא מן הארץ הזאת ושוב אל ארץ מולדתך" (לא, יג).

אם כן, מדוע הוא התייעץ עם נשיו אם לעזוב את לבן? האם עלה בדעתו של יעקב לא לבצע את רצון ה'? ואם חשב יעקב שלא לבצע את ציווי ה', מה יועיל ציוויים זה של הנשים?

נראה שיעקב התכוון לבצע את ציווי ה', כמובן, אלא שהתייעץ עם נשותיו לגבי אופן ביצוע הציווי. יעקב לא ידע האם עליו לברוח מלבן בלי להודיע לו, או להודיע ללבן על רצונו לצאת, ויגיע לידי פיוס, ואח"כ יעזוב. אך לפתע פני לבן השתנו, ולכן חשב שלבן לא יתן לו לצאת אם יודיע לו על כך מראש, ולכן רצוי שיברח. מצד שני, ליעקב ולמשפחתו היו כבר מספיק שונאים: משפחת ישמעאל, שגורש מבית אברהם, ועשו, שיעקב לקח ממנו את הברכות; ויעקב לא רצה להוריש לצאצאיו שונא נוסף, לבן ומשפחתו. משום כך, יעקב לא ידע מה עליו לעשות, איך לקיים את מצוות ה' לשוב לארצו, בבריחה או תוך פיוס? לפיכך החליט להתייעץ.

הוא פנה אל נשותיו בבקשת עצה, מפני שהכירו את לבן אביהן; ועוד, שיעקב ראה שלאמהות האומה היתה סגולה מיוחדת בעיצוב אופיה. הן שהחליטו מי יהיה היורש של האבות. שרה ציוותה על אברהם לגרש את הגר וישמעאל, כדי להבטיח ש"ביצחק יקרא לך זרע". רבקה הביאה לידי כך שיעקב קיבל את הברכות, ולא בנה האחר, עשו. בשני המקרים האלו, התברר לאחר מעשה שהחלטת האמהות היתה נכונה, שהרי ה' אמר לאברהם: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה" (כא, יב), ויצחק אמר על יעקב: "גם ברוך יהיה" (כז, לג) [וגם יעקב עצמו ידע שהחלטה זו היא הנכונה]. אילו היתה מתקבלת עמדת האבות, עלול היה עתיד האומה להשתבש, תחת הנהגת ישמעאל או עשו. ואף שהחלטות אלו גרמו לשנאה מצד ישמעאל ועשו, הן היו נכונות.

לכן יעקב פנה אל נשותיו, אמהות האומה, לשאול בעצתן כיצד עליו לפעול.

נשיו אמרו לו שהיות שאביהן נהג לגנוב ממנו "הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו ויאכל גם אכול את כספנו" (לא, טו), אין חשש שלבן באמת ישנא את יעקב אם יברח, שהרי לבן ידע שיעקב צודק. הן הבינו שאין מקום לנסות להגיע לפיוס עם לבן, מפני שלא יתן להם לצאת, ולכן אמרו שיעקב מוכרח לברוח.

הן בחרו בניסוח שיתן ליעקב להבין שעליו לפעול כפי שפעל אברהם בגירוש ישמעאל, ולא בדרכי פיוס. לשם כך, הן אמרו "כל אשר אמר אלקים אליך עשה" (לא, טז), לשון המקבילה ללשון בה השתמש ה' בקשר לדרישת שרה לגרש את ישמעאל: "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה".