באחד הימים באו הקצבים לרבם בטענה שהמשגיח מטריף הרבה מאד מהבהמות. רבי שלמה הלך לבדוק את השחיטה והבדיקה של הבהמות, והתברר שידי השוחט, שכבר היה זקן, רעדו, דבר שפוסל את השחיטה וגורם הפסד גדול לקצבים. הכל ידעו כי העברת השוחט ממשרתו היא צעד מכאיב וקשה, ועתה עמד הרב הצעיר לפני התמודדות קשה ביותר אך לא היתה ברירה.

בלב כבד נאלץ הרב להודיע לשוחט כי מהיום והלאה לא יוכל עוד לעסוק במלאכת השחיטה. השוחט שב לביתו במפח-נפש, ובעיר החלו להתארגן למציאת שוחט שימלא את מקומו.

עברו מספר שבועות וערב אחד, בשעה מאוחרת, כאשר הגאון רבי שלמה ישב בביתו ועסק בלימוד תורה, נשמעו דפיקות בדלת. בפתח עומדו השוחט הזקן. הרב הזמינו להיכנס וביקש לשמוע את אשר על ליבו.

בקול שבור הסביר השוחט כי מלאכת השחיטה היתה מקור פרנסתו כל השנים. לאחר שהופסקה עבודתו כלתה הפרוטה מכיסו, והגיע כמעט עד פת לחם. מיותר לציין כי באותם ימים עדיין לא היה נהוג לאגור קופת פנסיה לחיסכון לימים שאחרי הפרישה מהעבודה.

ליבו של רבי שלמה נשבר. כמה קשה הזקנה, הרהר לעצמו. יהודי ירא-שמים, שנהנה מיגיע כפיו ועסק במלאכת-קודש בנאמנות כל ימיו, נאלץ עתה לחיות חיי עוני ומחסור. הרב הצעיר ניסה כמובן לעודדו כמה שאפשר ובראשו של הרב הבשיל רעיון. באותם ימים פנה אליו בן דודו הרב אריה-צבי פרומר, לימים רבה של קויז'יגלוב, וראש ישיבת חכמי לובלין, וביקש ממנו שאם ייוודע על עיר כלשהי שהתפנתה בה משרת רב, ישמח אם יעדכן אותו על כך. הרב פרומר היה אז אברך גאון צעיר אחרי חתונתו, וחיפש משרת רבנות במחשבה שכך יוכל גם להתפרנס וגם כמובן לזכות להשאר בעולמה של תורה.

הוא לא שיער שהתשובה לבקשתו תינתן מהר כל-כך. הרב שטנצל פנה אל הרב פרומר והציע לו עסקה.

 "מה לרב שטנצל ולעסקים?", תהה הרב פרומר, אולם מיד נוכח כי מדובר בעסקה מסוג אחר.

הסביר הרב שטנצל: "יודע אני כי קיבלת נדוניה נכבדה לחתונתך. מוכן אני לעשות איתך עסקה ולמכור לך את הרבנות שלי כאן, תמורת משכורת של שנתיים של השוחט". הרב שטנצל תלה את מבטו ברב פרומר והמתין לתשובתו.

דבריו הדהימו את הרב פרומר. האומנם הרב מבקש להתפטר ממשרתו ולמסור לו אותה תמורת כסף?! הוא הביט שוב ושוב ברב שטנצל וראה כי ארשת פניו רצינית לחלוטין. הוא הבין כי לרב שטנצל יש מן הסתם סיבות כִבדות משקל להחלטתו זו, והשיב בחיוב. באותו יום העביר לידיו את הכסף.

בשעת לילה מאוחרת נקש הרב שטנצל על דלת ביתו של השוחט. כשנכנס אל הבית לא האמינו השוחט ואשתו למראה עיניהם. הרב הושיט לידיהם צרור גדול ובו שִטרות כסף רבים. זה היה הכסף שקיבל מהרב פרומר, והועבר במלואו לידי השוחט, ורבי שלמה עצמו נותר ללא כסף וללא משרה.

כעבור כמה ימים נודע לכל כי רבי שלמה שטנצל ארז את מיטלטליו ועזב את העיר צ'לודז' מקום הולדתו ומקום רבנותו וכי את מקומו החליף הרב אריה-צבי פרומר הידוע בכינוי הקוז'יגלובר.

לאחר עזיבתו של הרב פרומר והמעבר לקוז'יגלוב, מונה הרב אליעזר ליפמן צבי הלוי לוינטל לרב העיר.