על נישואיו  של  הגאון מסוסנוביץ רבי שלמה שטנצל

בגיל ,18 בקיץ באור לט' אלול תרס"ב (10/09/1902), נשא לאישה רבי שלמה שטנצל הגאון מסוסנוביץ  את הרבנית מרים ביילא בתו של הרב אפרים מרדכי מאטיל צוויגענהאפט, ואמה דאבא לבית פישל ליכט-צייער. לייכט-ציער לא היה שם המשפחה אלא כינוי שם של אביה רבי הירש לייב על שם עבודה שלו (ליכט מלשון נרות, הוא היה עושה נרות).

סיפר הרה"ג ר' שלמה זאב צווייגענהאפט שהרב הערש לייב היה מחסידי כ"ק אדמו"ר בעל החסד לאברהם מראדומסק, ובכל פעם שהרב הערש לייב נסע לרבו, נסעה עמו אשתו מרת ביילה. לרב הערש לייב היו בנות אבל לא היה לו בן זכר. פעם אחת, כשהרב הערש לייב היה אצל רבו החסד לאברהם, לא היה בבית רבו מלח, והבטיחה אשת הרב הערש לייב לנדב מלח בתנאי שהרב יברך אותה שיהיה לה בן. החסד לאברהם הבטיח להם בן, ואכן נולד להם בן ונקרא שמו בישראל יעקב שלום. כשיעקב שלום היה בן שלש שנים, הוא נחלה במחלה אנושה ולא היה לו כח אפילו לדבר. כששמע החסד לאברהם את מצבו של הילד, הוא שלח בעבורו תפילין, והוא הבטיח שהוא יזכה לגדול ולהניח התפילין. מיד כשהגיעו התפילין לילד התחיל הילד לדבר.

שנים רבות לאחר מכן, כשהרה"ג ר' שלמה זאב צווייגענהאפט, נכד האשה החשובה מרת דאבא, אחות ר' יעקב שלום הנ"ל, היה ילד בן שבע, ונחלה במחלה שעלת, (מחלת ילדים זיהומית מידבקת התוקפת את דרכי הנשימה), הסבתא שלו מרת דאבא שלחה אותו לעיר דומבראווא לכמה שבועות להתרפאות בבית אחיה ר' יעקב שלום הנ"ל. יום אחד כשהוא היה בבית דודו, בא סופר אחד לבית ר' יעקב שלום ואמר לו שהבתים של התפילין שהוא קיבל מהחסד לאברהם כשהוא היה ילד כבר מקולקלות, והסופר לקח את הפרשיות והכניס אותם לתוך בתים חדשים. מיד ראו כל העומדים שם, ובתוכם הרה"ג ר' שלמה זאב צווייגענהאפט הנ"ל, שתולעים יוצאים מהבתים החדשים בלי הפסק. מיד ציווה ר' יעקב שלום לקרוא סופר אחר, וכשהגיע הסופר השני לבית ר' יעקב שלום, הוא אומר שאין שום בעיה עם הבתים הישנים מהחסד לאברהם, והוא החזיר את הפרשיות לבתים של החסד לאברהם, ומיד פסק לצאת תולעים.

מריים ביילא היתה אשת חיל, ונשאה עליה את עול גידול 7 הילדים כאשר בעלה רבי שלמה היה דבק בתורה.