סבו של רבי שלמה, רבי שלמה (דיין) שטענצל, היה נשוי בזיווג שני לאסתר הרציגר בתם של רבה של העיר בנדין הגאון רבי דוב בעריש הערציגר (בפולנית Berek Hercygier) ואשתו הרבנית שרה, בתו של הרב אברהם אופנהיים.
הרבנית אסתר שטנצל, אשתו של רבי שלמה דיין, הייתה נשואה בזיווג ראשון לרב ברוך בארון בנו של האדמו"ר רבי יששכר דוב מרדושיץ, והיה להם בן ובת מזיווג ראשון. נישואיה לרבי שלמה (דיין) שטענצל היו בה' בשבט תרי"ג (14/01/1853). היו לר' שלמה דיין שני בנים נוספים מעבר לר' חיים בעריש, בן אחד ששמו צבי הירש, ובן נוסף ששמו עמנואל, וכמו כן היתה לו בת ששמה גיטל. רבי שלמה דיין הראשון היה בנו של הרב יהודה לייב שטענצל (בפולנית Juda Lajb STENCEL). והיתה לו אחות בשם דבורה שנפטרה בשנת תרנ"ח או תרנ"ט (1899).
העיר בנדין בירת זגלמביה בדרום מערב פולין, שימשה כאחת מהערים העתיקות בפולין, ובמשך מאות שנים התקיימה שם קהילה יהודית פורחת.
היהודים הראשונים הגיעו לעיר לפני 760 שנה ובמשך מאות שנים היתה בה קהילה פורחת ותוססת. את השאלות המרכזיות ביותר, העבירו תושבי העיר לרב הראשי של העיר. כבר במאה ה-16 שימש כרב הקהילה רבי נתן מייטלס. בנוסף שימשו ברבנות רבי מאיר אורבך והרב משה המבורגר שהיה גיסו של הצדיק הרבי רבי אלימלך מליז'ענסק,
כשר' דוב בעריש היה בחור בן חמש עשרה, הוא עבר בכמה עיירות בדרכו ללמוד בישיבה, ונהג ללון בבית כנסת שבכל עיר. באחד מבתי הכנסת בו לן, פגש אותו בעל ה"מחצית השקל", בטרם יצא ספרו לאור עולם, ושאל אותו שאלות בשו"ע. ר' דוב בעריש ענה על שאלותיו, אחת לאחת, עד שהמחצית השקל החל להוזיל דמעות, ואמר "אם נער צעיר עונה את אותן התשובות שאני כתבתי בספר, כנראה שהספר אינו ראוי להוציאו לאור עולם". הנער הצעיר החליט שכאן הוא מוכרח לגלות את מה שדרכו היה תמיד להצניע, "אין לכם מה לחשוש, אומרים עלי שאני 'עילוי'. הספר ודאי ראוי להוציאו לאור עולם".
בצעירותו למד הרב דוב בעריש הערציגר אצל רבי אברהם פצנובסקי שהיה אב"ד בעיר פילץ ועמד בראש ישיבה מפוארת בפיוטרקוב שבפולין.
גם הרבי מרדומסק בעל "התפארת שלמה" למד בישיבה זו. לאחר פטירתו של רבי אברהם, הוציא אביו את ספרו "ברית אברהם".
רבי בעריש התייעץ תמיד עם רבו רבי אברהם, שבתחילה היה מהמתנגדים לחסידות, ועמד בקשר עם רבי עזריאל הורביץ האב"ד של לובלין, והיה ידוע בכינוי "ראש הברזל". לבסוף נמנה ר' אברהם על תלמידי החוזה מלובלין ונהפך לחסיד.
רבי בעריש, היה חבר קרוב של היהודי הקדוש מפשיסחא ורבי דוד הצדיק מלעלוב.
בספר "קודש הלולים" שיצא בשנת תש"ט, שמע את זאת רבי משה רוזנבלום מאדמו"ר האבני נזר מסוכוטשוב. רבי בעריש, היה נוכח בעת ביקורו של היהודי הקדוש מפשיסחא אצל המחותן שלו רבי דוד מלעלוב כאשר הגיעה שאלה של כשרות על בשר מסוים. הושיט "היהודי הקדוש" את הבשר לרב של בנדין רבי בעריש הרציגר, וביקש ממנו לפסוק בעניין.
ר' בעריש החזיר פניו אל "הקדוש": "ומפני מה אין הרב פוסק בשאלה זו?" ענהו היהודי הקדוש מפשיסחא: "מפני שאני חושש שלא אהיה מורה הלכה בפני רבו". "ומפני מה לא אחשוש גם אני?" מקשה ר' בעריש. השיב היהודי הקדוש: "מפני שאין אתה מכירו, ואין אתה צריך לחשוש ממנו, ואילו אני מכירו יפה".
רבי דוב בעריש הערציגר נפטר בשבת קודש כ"ה בשבט תר"ו, הוא נקבר ב"גבעת הארמון" בעיר בנדין. על קברו הוקם אהל שמקימים על קברם של גדולי הרבנים. הנאצים ימ"ש החריבו כליל את בית הקברות בשואה.