"לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה" (ל,יב) 'והיינו דאמר אבדימי בר חמא בר דוסא: מאי דכתיב "לא בשמים היא ולא מעבר לים היא"? לא בשמים היא שאם בשמים היא אתה צריך להעלות אחריה, ואם מעבר לים היא אתה צריך לעבור אחריה. רבא אמר: לא בשמים היא- לא תמצא במי שמגביה דעתו עליה כשמים, ולא תמצא במי שמרחיב דעתו עליה כים. רבי יוחנן אמר: לא בשמים היא לא תמצא בגסי הרוח, ולא מעבר לים היא לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרים' (עירובין נה,א). מיילא דברי רבא ור"י מובנים, אלא דברי אבדימי לא מובנים, איך היו יכולים לעלות אחריה לשמים (וזה פשט הפס' שמפרט "מי יעלה" וגו' שמשמע שהיה צריך לעלות, כמו שמסביר מרן הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א)? נאמר בדברים רבה (ח,ו) 'לא בשמים היא- אמר להן משה: שלא תאמרו משה אחר עומד ומביא לנו תורה אחרת מן השמים, כבר אני מודיע אתכם לא בשמים היא שלא נשתייר הימנה בשמים. ד"א אמר רבי חנינא: היא וכל כלי אומנותה ניתנה ענותנותה צדקה וישרותה ומתן שכרה' . ע"פ הדעה הראשונה אפשר להבין את דברי אבדימי, שאילו היה נישאר מהתורה בשמים אז ה' היה מעמיד אדם כמשה שהיה עולה ומביא את שאר חלקי התורה, שהיה נעשה מעל הטבע כמו בסיני, והיו צריכים לשאוף לזה ולפעול כמו לפני מתן תורה. ע"פ דעת רבי חנינא אפשר להסביר את דברי אבדימי, שהתורה כשניתנה לעולם באה על כל חלקיה, כולל כלי האומנות שלה, שבכלי אומנות יוצרים דברים, וכך גם כביכול היו יוצרים תורה, שע"י הענוה והצדקות והיושר, שזה המידות שבנו, ומתן שכרה שגורם לחיבור נפשנו וגופנו (החלק שבעוה"ב ושבעוה"ז) לתוכן התורה, וכך כשלומדים תורה שירדה אלינו אנו כמו מתחברים למעלה העליונה כאילו עולים לשמים. ובזה מובן העומק של דברי רבי ירמיה 'עמד רבי יהושע על רגליו ואמר "לא בשמים היא" , מאי לא בשמים היא? אמר רבי ירמיה שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה אחרי רבים להטות' (ב"מ נט,ב) שלכאורה מדוע לא יקבלו את דברי הבת קול ואז כרבים שידעו שטעו יטו לדעת ר"א?- אלא שכל התורה כאן, ולכן הבנתנו היא אמת התורה, כמו שיוצרים תורה, ולכן דברי השמים אינם נחשבים להלכה ואין להתחשב בהם כלל, אלא במה שהעלו כאן בארץ. שע"י לימוד התורה בכוח רב ובמעלות טובות כעין עולים למעלה, ומימלא לו התורה היתה בשמים הינו צריכים להתאמץ מאוד להגיע למעלה כמו בשמים, ובמקום זאת ה' הביא לנו את התורה על כל חלקיה ולכן קל לנו יותר להגיע למעלה של חיבור לתורה כעין שעלינו לשמים. כיצד מגיעים לזה?- זהו דברי רבא ור"י, ע"י תכונות טובות. רבא מתרכז בדעת, ור"י בתכונות האדם כשלעצמו, שרבא היה בחו"ל ולכן חיבורו לתורה זה דרך ההתמקדות וההתעמקות בתורה , ע"י הדעת. ואילו ר"י שחי בארץ, המציאות הגשמית מתקדשת ולכן מתמקד בצד התכונות של האדם, שקרובים בארץ למעלת התורהבשלמות מעצם המצאותנו בקדושת הארץ (א"י מחכימה). וע"י חיבורנו לתורה כעין שמים ומעבר לים, אנו מקדשים כל העולם כולו, כל העולמות למעלה (שמים) ובכל העולם של מטה (ארץ רחוקה מעבר לים). והתורה חלה בנו ע"י השכל ("בפיך") וע"י המידות ("ובלבבך") שכך מתחברים למעלה (כמעלה השכלית, בפה, שהדיבור קשור לנשמה הקדושה) ולכל העולם (כמו הלב שבו יצה"ר שחל בעולם) וזהו "לא נפלאת" 'לא מכוסה' (רש"י) שהשכל צריך לגלות את הניסתר "ולא רחוקה" קשור לעולם, שיש בו מרחק, שכך זהו השכל והמעשה צריכים לדבוק בתורה, וזה קרוב מאוד אלינו שמחובר בנו, ורק צריכים לפעול מצידנו ומיד יחול בנו עוד ועוד קשר עמוק לתורה.

לע"נ אברהם בו יהושע צבי הכ"מ.