[עמוד 33] בס"ד, ערש"ק שלח. תשנח – ניו יורק.

מכתביו של רבי שלמה שטנצל זצ"ל

רבי עקיבא – אדם אחד

מנחות כט :  זיל אייתי ינוקא דלא חכים ולא טפש כו' לא חכם ולא טיפש, רש": טיפש אינו יודע לקרות אות שלימה ע"כ, אולי זה הכותרת לסוגיה דלהלן, שטיפש יודע רק מה שהוא רואה, ואילו לא חכם ולא טיפש – בינוני, בהביטו בחלק מהאות, חכמתו משלימה את מה שעינו אינה רואה, ומתוך החלק הוא משלים את האות כולה, כך כל יהודי שאינו לא חכם ולא טיפש יכול מתוכה להגיע לשלמות ולאחדות הכל.

שם, אמר רבי יהודה אמר רב, בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו רבש"ע מי מעכב על ידך, וכ' רש"י מה שכתבת שאתה צריך להוסיף עוד עליהם כתרים, אגב, מכאן נראה שאפשר להוסיף תגין אחרי תביתן ולא יפסול משום שאינו כסידרן, אמר לו, אדם אחד יש, שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, ע"כ. המהות של רבי עקיבא שהוא הי' אדם אחד ובאחדות מתחילתו ועד סופו, ובעוד ה' שורות כתוב כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו, ובמסכת ברכות סא, ע'ב כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפי' נוטל את נשמתך, אמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנה וכו' הי' מאריך באחד עד שיצאה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד. כלומר מהותו של רבי עקיבא שהי' אדם אחד מתחילה ועד סוף, אחדות האחד ליותה אותו לאורך חייו, וכאמור לעיל הקב"ה קשר כתרים על האותיות, וכידוע חכמה מי' ספירות מתחלקות, וכתב הוא אחדות בלתי מתחלקת – אין, ועקיבא בן יוסף שהי' אדם אחד מצב של כתר – אחדות, העלה הקב"ה תגים נוספת לכתר. הדומים למסמרות העולות על האות דהיינו דאף שסורקין את בשרו וגופו במסרקות של ברזל ליבו ומחשבתו ימשיכו בדבקותם בשיא המצוקה והיסורים. וכמש"כ עמא פזיזא כשלא חש שיורד דם מאצבעותיו. והוא למעלה מבלי שירגיש ויחוש בהם, כי התעלה בנפשו ונשמתו לכתר, ולתגים שהם למעלה מהכתר, עד שיצאה נשמתו באחד ללא שהוטרד מיסוריו מיחוד הלב ממסרקות הברזל.

שם, שעתיד להיות בסוף כמה דורות, ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות ע"כ. הואיל ועקיבא בן יוסף אדם אחד, המאחד באחדות את הכל, לרבות הנפש הזמן והמקום, עד סוף כמה דורות להתחלה והראש, לכן אף שהתורה תינתן בסוף כמה דורות עקיבא יאחד את הזמנים ויאחד את הסוף עם התחלת הזמן.

שם, ודרש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות, וצ"ע, כיצד ידרוש על הקוץ של התג תילין של הלכות, דהדרש הוא על התג ללא האות, ואולי על הנקודה הראשונה קודם התהוות התג, רק כנראה

[עמוד 34] שהיטיב רבי עקיבא לראות בתחילת היווצרות רצון השי"ת בתג את כיוון רצונו, ומתוך ידיעת כיוון רצונו יכול דרכו להגיע למסקנה ולתילי הלכה.

שם, אמר לפניו רבש"ע הראהו לי, אמר לו חזור לאחוריך הלך וישב בסוף שמונה שורות (אולי שמונה, למעלה מז' – טבע) ולא הי' יודע מה הם אומרים, תשש כחו, כיוון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו, רבי מניין לך, אמר להם: הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו, כלומר שראה את הכיון של ההלכה, דרך משה, ועד סיני וידע דעת השי"ת. מהסוף להתחלה מהלכה – סוף, משה קרוב מסיני הראשית.

שם, חזר ובא לפני הקב"ה אמר לפניו רבש"ע, יש לך אדם כזה ואתה נותן על ידי, אמר לו שתוק, כך עלה במחשבה לפני, כלומר צודק משה בהגיונו, בעולם הדיבור שהוא למטה מכתר, אך במחשבה שהוא עולם השתיקה קודם הדיבור, מקום האין, למעלה מטעם ודעת, ואילו עולם הדבור הוא עולם היש תחתיו משם בריאת שמים וארץ ככתוב בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם.

שם, אמר לפניו רבונו של עולם הראיתני תורתו, הראיני שכרו, אמר לו חזור לאחורך, חזר לאחוריו (כלומר מקום שהי' דבוק בה' קודם) ראש ששוקלין בשרו במקולין, אמר לפניו רבש"ע זו תורה וזו שכרה, א"ל שתוק כך עלה במחשבה לפני, ע"כ. אולי י"ל, שתורת רבי עקיבא הדבוקה למעלה בכתב שייכת גם לעולם הזה. כיון שכתר כולל הכל, הריהו מתקן משיאו הכתב ועד תחתיות תהום רבה ובשרו במקולין, ודבקותו באין למעלה מבטלת צער מסרקות של ברזל.

שם, דחי"ת כל חי, כידוע לגמ' בק' נ' האות הראשונה המופיה לראשונה בתורה בראשית מילה לה המשמעות על תוכן אותה מילה, בתורה משפיעה לראשונה חי'ת ביום החמישי, וכידוע ביום ה' נבראו בעלי החיים, ולאחריו מופיע נפש חיה, גם האיות חית, מתחיל בחי, לשון חיים.

שם, כדבעי מיניה, רבי יהודה נשיאה מרב אמי, מאי דכתיב בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים, אמר ליה כל התולה בטחונו בהקב"ה – הווה לו מחסה בעולם הזה ולעולם הבא. ע"כ, אמר ליה אנא הכי קא קשיא לי מאי שנא דכתיב בי"ה ולא כתיב י"ה כדדריש רבי יהודה בר אילעא אלו שני עולמות שברא הקב"ה אחד בה' ואחד ביו'ד ואיני יודע אם העולם הבא ביו'ד והעוה"ז בה' אם העוה"ז בה' והעולם הבא ביו'ד, כשהוא אומר אלה תולדות השמים והארץ בהיבראם אל תקרי בהבראם אלא בה"י בראם ע"כ, כלומר בה"י – בראם. ה' יו"ד ביוחד, בתורה לא מופיע יו"ד רק ה'. כ' שה' – עוה"ז גלוי, ויו'ד – נסתר הוא העוה"ב, ובכ"ז בה' בראם רבים שתי העולמות ואולי מש"כ לעיל שהבוטח יש לו מחסה בעוה"ז, דהיינו ה' הבנוי משתי קירות וגג החונה על הבוטח, ועוד שהבוטח החוזה בה' שבקיר השמאלית פתוח למעלה משם יכול לשים את עינו וליבו למקום לבטוח בה'.

[עמוד 35] שם, אמר הקב"ה אם חוזר בו, אני קושר לו קשר, ע"כ. אולי אפשר כשם שהקב"ה קושר כתרים על האותיות גם לאחר כתיבתם, כך החוטא שהאות שלו נפגעה, קושר לו הקב"ה קשר ותג שיחיו את האות שלו.