סוכה

החידושים על מסכת סוכה הוא מתוך מה שכתב הרב המחבר רבי שלמה שטנצל זצ"ל  בבחרותו בישיבת באר יעקב בראשות הגאון ר' משה שמואל שפירא זצ"ל

ב' ע"א

במשנה, סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ורבי יהודה מכשיר ושאינה גבוהה עשרה טפחים ושאין לה ג' דפנות.

משמע שדפנות לא הוו עצם הסוכה אלא שלסוכה יש דפנות, לכן בסוכה נקט הלשון שהיא גבוהה "היא עצמה", ובדפנות נקט לשון שאין לה. וכן מבואר בחי' הגר"ח (פ"ו מהל' סוכה הט"ו) דמפרש דברי הרא"ש (סי' יג) דמש"כ שעצי סוכה אסורין כל שבועה בהנאה הוא דוקא הסכך ולא הדפנות, דהוא משום שהחפצא של סוכה הוא דוקא הסכך ולא הדפנות. ובדעת הרמב"ם בהל' סוכה שם שסובר שגם הדפנות אסורים בהנאה, כתב הגר"ח דגם הוא מודה שהדפנות אינם חלק מהחפצא של הסוכה, אבל מ"מ נאסרים בהנאה כיון שהם חלק 'ממצות' סוכה.

החמה פוסלת את הסוכה ולא שצריך שיהיה סכך וצל

ושחמתה מרובה מצילתה פסולה.

יש לחקור בפסול של חמתה מרובה מצלתה, האם הוא משום שצריך שיהיה צל לסוכה, וכשיש רוב חמה אינו נחשב לצל. או להיפך שהרוב חמה הוא פוסל או סכך פסול פוסל, אבל כשאין חמה או סכך פסול ממילא הסוכה כשירה, וא"צ שיהיה בה סכך שיכשיר אותה באופן חיובי. ומלשון המשנה נראה שרוב חמה פוסל, ואי"ז דין שצריך שיהיה באופן חיובי צל של סכך. וכן נראה מדברי רש"י, שכתב שהמיעוט צל בטל ברוב החמה, ומשמע שהפסול הוא מחמת החמה. ולפי"ז במחצה על מחצה כשירה, שדוקא אם יש רוב חמה או רוב סכך פסול הסוכה כשירה. ומה שפוסלים במחצה על מחצה, הוא רק כמבואר לקמן (כב:) משום דאם מלמעלה הסכך והצל מחצה על מחצה, א"כ מלמטה יש רוב חמה, כדאמרי אינשי כזוזא מלעיל כאיסתרא מלתחת. ומשמע שאם גם מלמטה הוא מחצה על מחצה הסוכה כשירה.

ובזה יש לבאר מש"כ בשו"ע (או"ח תרכו, א) לגבי סוכה תחת האילן שאם השפיל הענפים ועירבם עם הסכך בענין שלא יהיו ניכרים ויהא סכך רבה עליהם כשירה, אף שהסכך הכשר בפ"ע הוה חמתה מרובה מצלתה. ולכאורה קשה איך מועיל ביטול ברוב שיצטרף לסיכוך הסכך הפסול. [עי' בשו"ת עונג יו"ט (סי' ד) שאין מועיל ביטול ברוב לתת להמיעוט מעלת המבטל, וע"כ חוטין שנעשו שלא לשם ציצית שנתערבו ברוב חוטי ציצית אינם בטלים ברוב]. ולהמבואר א"ש שא"צ שיהיה רוב סכך כדי להכשיר את הסוכה, וסגי במה שאין בסוכה רוב סכך פסול ואין בה רוב חמה, והביטול ברוב מועיל לבטל את הסכך הפסול.

והנה בהמשך השו"ע שם כתב, ויש אומרים שאם האילן צלתו מרובה מחמתו פסולה בכל ענין, אף אם הסוכה צלתה מרובה מחמתה. ובמשנה ברורה (ס"ק ב) הביא בשם הב"ח, שרוצה לומר שאפילו אם השפיל הענפים למטה ועירבן עם סכך הסוכה וסכך הסוכה רבה עליהם ואינו ניכר אפ"ה פסול, דאף שהסוכה צילתה מרובה מחמתה כיון שהאילן ג"כ צילתו מרובה מחמתו א"כ אין סכך הסוכה מועיל כלום, ע"כ. וקשה דאם מועיל ביטול ברוב על הסכך פסול, למה לא יתבטל הסכך הפסול ויהיה כסכך כשר. ולמה אם הסכך הכשר חמתה מרובה מצילתה יכולים לצרף אליו את הסכך הפסול שיהיה חלק מהסוכה, ואם הסכך הכשר צילתו מרובה מחמתו וגם הסכך פסול צילתו מרובה אין מועיל ביטול ברוב. ואפשר לומר בזה, שבמקום שיש סכך פסול שצילתו מרובה מחמתו, אף שיש רוב סכך כשר מ"מ לא שייך ביטול ברוב, שאף שהוא מרובה בכמות מ"מ באיכות אין כל מעלה לסכך הכשר, שאם יש כבר רוב סכך אין כל נפ"מ במה שמוסיף עוד סכך, וכיון שבדיניהם שוים הסכך הפסול והסכך הכשר, לא שייך שהכשר יבטל את הפסול.

ביטול ברוב בחמתה מרובה מצילתה

רש"י ד"ה ושחמתה מרובה מצלתה, שהמועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו ועל שם הסכך קרויה סוכה.

לכאורה קשה שביטול שייך באותו מין שמעורבין ואינם ניכרים, אבל בחמתה מרובה מצילתה מיעוט הסכך ניכר בפ"ע ולמה מתבטל ברוב החמה. ואפשר שכוונת רש"י, דהמכשיר בסוכה הוא צל כשר, והפוסל בסוכה הוא צל פסול, ודין צל ניתן כשרוב צל. וכשהמעוט הוא צל אין שם צל עליו כלל, ועיקר הכשר סוכה אינו בסכך כ"א בצל, רק סכך הוא תנאי להכשר הצל. וא"כ כיון שהצל והחמה הוו מין אחד ומעורבין זה בזה שייך בזה דין רוב ומיעוט. ומהלשון שחמתה מרובה מצילתה פסולה יוצא כי מחצה על מחצה כשרה, (עי' משנ"ת לעיל וע"ע בגמ' לקמן כב:), והיינו משום שצל אינו חיובי אלא באין רוב חמה זהו צל.

ובמש"כ רש"י, ועל שם הסכך קרויה סוכה, בא למעט שאם יניח את כל הסכך הכשר במרוכז במקום אחד, ולשבת תחתיו בצל, והו"א שיצא ידי חובתו כיון שנמצא בצל של סוכה, ומשמיענו כי יוצא רק לאחר שחל שם סוכה על הסוכה באמצעות הסכך, והדין שצריך צילתה מרובה מחמתה זה דין בסוכה ולא בצל הימצאות האדם. והמועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו, ואותו מקצת צל שיש בסוכה אינו נחשב לצל ואינו יוצא בו ידי חובתו, שהסוכה בכללותה יש בה מיעוט של צל ורוב חמה.

והר"ן (א. מדה"ר) כתב ע"ד רש"י שלא חל כאן הדין ביטול ברוב של כל התורה, לפי שהעמידו בגמ' (לקמן כב:) את משנתנו גם באופן שהסכך והאויר היו שוים כי הדדי ואין רוב אויר שיבטל המיעוט סכך. אלא המדובר ברש"י הוא אודות לצל ושמש למטה, שלמטה יש רוב חמה יותר מהצל דכזוזא מלעיל כאיסתרא מלתחת. וכיון שלמטה השמש מרובה על הצל ממילא אין סיבה שיהיה למחצה סכך כח להכשיר סוכה אחרי שהרוב הוא שמש. א"כ גם בסכך גופא אף שאין סיבה לבטל את מחצה הסכך, אבל גם אין כח להכשיר סוכה אחרי שהרוב הוא שמש. והריהו כמי שאינו כאילו לא הי' לפנינו סכך כלל, וכיון שעל שם הסכך קרויה סוכה לפיכך סוכה זו פסולה.

מאי שנא גבי סוכה דתני פסולה ומאי שנא גבי מבוי דתני תקנתא. לכאורה אי הוה תני בסוכה תקנתא היינו שהיה כתוב במשנה סוכה שהיא גבוהה ימעטנה, היה משמע שלאחר עשיית הסוכה אפשר למעט אותה, ובזה יש לפסול בכה"ג משום תעשה ולא מן העשוי. (ועי' צל"ח).

טעם הפסול באינו רואה את הסכך

אמר רבה דאמר קרא למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל, עד עשרים אמה אדם יודע שהוא דר בסוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע שדר בסוכה, משום דלא שלטא בה עינא.

נראה שדברי רבה הביאו בתחילה, שהוא שייך למה שקדם לו שהוא דין מבוי שג"כ פסול למעלה מעשרים אמה משום דלא שלטא ביה עינא. ויש לדון לדעת רבה, דשמא בסוכה העשויה כמין צריף יהיה כשר גם אם יושב תחת החלל שגבוה מכ' אמה, כיון שבאותה סוכה יש ידיעה במה שמביט בסכך שמסביבותיו. ומסתבר כן, דהא גם ביושב תחת אויר אם כל הסוכה היא צילתה מרובה מחמתה כשירה, אף שאם יביט מעל לראשו לא יראה שם סכך, וחזינן דאין בזה חסרון בלמען ידעו דורותיכם.

ובעיקר דברי רבה יש להקשות למה עליו להביט להביט על הסכך, דבפסוק כתוב שצריך לדעת שיושב בסוכה, וא"כ למה לא סגי במה שיודע שיש למעלה סכך. ועוד דהוא רואה את הדפנות וממילא למה חסרה ידיעה שהוא דר בסוכה. ונראה דלרבה כל דין סוכה הוא דסכך המסכך ומגן, וכמו שהיה בענני הכבוד אשר הגן על בנ"י מפני החמה. ויתכן שאם יודע מישיבתו בתוך סוכה אין מספיק בכך, כי הנקודה המרכזית של ישיבת סוכה הוא לדעת מהנקודה המרכזית של הסכוך מלמעלה כזכרון לענני הכבוד, ונראה שנקודה זו היא דוקא אם יביט על הסכך, ולמעלה מכ' אמה לא שלטה בה עינא. ומכאן הידיעה הוי רק בחכמת הציור והלב ולא ידיעה שכלית קרה. למעלה מכ' אמה אין אדם יודע שהוא דר בסוכה דלא שלטה בו עינא, שידיעת אמת יש לציירה עד ראיית הלב.

משמעות הגמ' דצל הדפנות הוה סיבת פסול

רבי זירא אמר מהכא, וסוכה תהי' לצל יומם מחורב, עד עשרים אמה אדם יושב בצל סוכה למעלה מעשרים אמה אין אדם יושב בצל סוכה אלא בצל דפנות.

יש לתמוה מה שהגמ' הוסיפה תיבות אלא בצל דפנות, די הי' לכתוב למעלה מכ' אמה אין אדם יושב בצל סוכה. והנראה בזה דמפסוק וסוכה תהי' לצל הי' אפשר לפרש שהחיוב הוא לשבת בסוכה שיש בה סכך ודפנות ושעל ידם בא צל לסוכה, וכיון שדפנות הנם גם מתנאי בנין סוכה, ממילא יש בהם הכח לסגור את הרוחות וגם להצל. לכן אמר ר' זירא וסוכה תהי' לצל, ופירש"י, משמע אין סכך אלא העשוי לצל. דאף שהדפנות חייבות להיות, אבל שם סוכה הוא על הסכך ולא על הדפנות, שהם רק מתנאי קיום המצוה ואפשרות לכח הסכך לתת דין הכשר סוכה. וזאת בא ר' זירא להוסיף שלמעלה מכ' אמה אין אדם יושב בצל סוכה שהוא הסכך אלא בצל דפנות שאינם מעצם הסוכה.

ולפיכך גם כתב רש"י, שהצללין מגינין זה לזה מתוך גובהן של דפנות ואין צריך סכך. לכאורה מה דחק אותו לפרש שהדפנות בגובה ומסככין על מקום הסוכה, היה לו לפרש בדפנות נמוכות והשמש באה מעליהם ויש חמה בסוכה. ונראה דאם יש בסוכה שמש פשיטא שפסול, רק החדוש בזה הוא שאף שיש בתוכו צל, אבל כיוון שהוא בא מהדפנות הריהו פסול, דכבר 'אין צריך סכך'. ושפיר הק' אביי, אלא מעתה העושה סוכתו בעשתרות קרניים ה"נ דלא הוי סוכה, שגם בזה כבר ההרים מגינים מפני השמש, וא"כ אין הסכך משמש לצל. ותירץ לו ר' זירא התם דל עשתרות קרניים איכא צל סוכה הכא דל דפנות ליכא צל סוכה, כי הוא סובר שאין צורך להצל של הסכך למעשה, אלא העיקר שיהי' ראוי לעשות צל.

סוכה למעלה מעשרים הוה קבע ובמחיצות של ברזל נחשב דירת עראי

אמר ליה אביי אלא מעתה עשה מחיצות של ברזל וסיכך על גבן הכי נמי דלא הוי סוכה אמר ליה הכי קאמינא לך עד עשרים אמה דאדם עושה דירתו דירת עראי כי עביד ליה דירת קבע נמי נפיק.

בטעמא דמילתא פירש רש"י, דודאי יש בכלל קבע עראי והרי עשה כתורה, ועל כרחך לא הקפידה תורה על העראי אלא לשם שיעור, לתת לך שיעור בגובהה שתהא יכולה לעמוד על ידי יתידות עראי. והיינו דלדברי רש"י סוכה העשויה בבנין קבע כשירה, ורק צריך שיעור של סוכה שאפשר לעשותה ביתידות עראי. ולכך סוכה שלמעלה מכ' פסולה שהדרך לעשותה בקבע שאם יעשה בה דפנות של עראי תפול. וכמ"ש הריטב"א. אבל בלמטה מכ' אף אם יעשה אותה קבע בדפנות כבדות וקבועות כשירה, שכן עד עשרים אמה אדם עושה דירתו דירת עראי כי עביד ליה קבע נמי נפיק, דודאי יש בכלל קבע עראי, שאם נסיר מסוכה זו את דפנותיה הכבדות ובמקומן נרכיב דפנות קלות ג"כ תהי' כשרה ותעמוד בקומתה, עתה שהיא נשארת בבנית קבע אין זה פוסל, דהעיקר הוא שתהי' סוכת עראי ואין דין שאסור שהיא תהי' גם בנית קבע נוסף על העראי. דכיוון שראוי לעשות ממנה עראי כבר דין סוכת עראי עליה. וזהו שסיים רש"י, וע"כ לא הקפידה תורה על העראי אלא לשם שיעור לתת לך שעור בגובהה שתהא יכולה לעמדו על ידי יתידות עראי. אבל אין דין שבניתה יהי' רק מדפנות קלות. ומדוייק הוא ברש"י שכתב, שבעת ימים, סוכה של שבעה ותו לא דהיינו עראי ודייה במחיצות קלות. דודאי אין כוונתו שצריך שהסוכה תוכל לעמוד ז' ימים לא פחות ולא יותר, שהרי א"א לצמצם, אלא הפשט הוא שהבנין לז' ימים הוא בחינה לדעת את גובהו. וע"כ סיים 'ודייה במחיצות קלות' ולא כתב שצריך בה דוקא מחיצות קלות שהרי שגם מחיצות כבדות כשרות.

אמנם הריטב"א הביא בשם התוס' שמפרשים באופ"א, דסוכה דירת עראי בעינן וסוכה גבוה עצם הגובה הוא סיבה שיהיה דירת קבע, ולא משום שצריך לבנותה בדפנות כבדות וקבועות, אלא הגובה הוא הקובע בה שם דירת קבע. וזה הטעם שאם עושה אותה פחותה מכ' כשירה אף במחיצות של ברזל, דכיון שאינה גבוהה כ' אין עליה שם דירת קבע. וכן להיפך אם יעשה גובה כ' אמות בדפנות של עראי ייחשב לדירת קבע, שהגובה גורם בה להיות דירת קבע. והביא הריטב"א שהתוס' משנים את הגירסא בגמ', דלא גרס 'כי עביד לה דירת עראי', אלא הכי גרסינן למעלה מעשרים אמה דאין אדם עושה דירתו דירת עראי לא נפיק. ולפירוש התוס' יתיישב למה אביי הקשה אלא מעתה עשה מחיצות של ברזל וכו', ולא הקשה להיפך בעשה מחיצות דקות למעלה מכ', דלדעת התוס' עצם מה שגבוהה כ' הוה סיבה להחשיבה לדירת קבע.

ובהמשך דברי הריטב"א כתב לבאר הסברא דבעשה מחיצות של ברזל כשירה, ובעשה למעלה מכ' פסולה, שהוא מדינא דר' זירא (מנחות יח: ובכ"מ) דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו, וה"ה גם סוכה שהיא פחותה מכ' אמות שראויה להיות עראי אין העראי מעכב בה. והקשה ע"ז הריטב"א, מהמשך הגמ' דאמרינן דכולהו לא ניחא להו בטעמו של רבא משום קושיא דאביי, ואפילו אי אמרינן דאביי בעצמו לא ס"ל דינא דר' זירא, מ"מ ר' זירא בעצמו למה פירש דפסולה למעלה מכ' משום שאינו יושב בצל סוכה, הרי ר' זירא סובר דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו, והיה יכול לפרש כרבא דלמעלה מכ' פסולה דאינה ראויה להיות דירת עראי. וצ"ל דאף שסובר ר' זירא דסגי בראוי לבילה, מ"מ לגבי סוכה אם צריך שיהיה דירת עראי צריך שיהיה מציאות של עראי ולא סגי במה שראוי להיות עראי. דדוקא לגבי 'בילה' כל הדין הוא שיהיה במנחה סולת ושמן הראוי לבילה, ואף שיש מצוה בבילה מ"מ הוה תוספת למצות המחנה ובמה שאינו מקיים את התוספת אינו מבטל את המצוה. אבל בסוכה הצד להצריך בה דירת עראי הוא משום שצריך מציאות של עראי, ולכך סגי במה שיהיה בה אפשרות להיות עראי. ורבא דתירץ דסגי במה שראוי להיות עראי, הוא משום שסובר שאין דין הסוכה ועיקרה במציאות העראי, אלא צריך דין עראי, ולזה סגי במה שראוי להיות עראי שיהיה לה דין עראי, אף שבמציאות יש בה דפנות של קבע.

רש"י ד"ה תני פסולה, כלומר לא נעשית כתורה וכהלכה.

יש להעיר למה כופל בלשונו, "כתורה וכהלכה". וכן ברש"י לקמן (ד"ה תני תקנתא), הרי היא תחלת הוראתו ומצותו, שגם בזה יש כפילות. ונראה דהם שני גדרים, תורה והוראה כמחייב כללי, ומאידך גיסא כהלכה ומצותו שהוא הפירוט במצוה.

רש"י ד"ה סוכה מדאורייתא, דעשרים אמה דילה ילפינן מדאורייתא וקודם שנשנית המשנה נאמרה שיעורה מסיני.

צ"ע במה שיעורין הלכה למשה מסיני, אם ניתן במדוייק שיעור של כל דבר, או שנאמרה תורת שיעורין למקוה, לולב סוכה וכו' מבלי לפרט כמה, וניתן לחז"ל הסמכות לשער מידת כל שיעור.

תוס' ד"ה דאורייתא, דאי הוה תני ימעט חיישינן דילמא טעי איניש לומר ימעט לכתחילה ודיעבד כשרה ודקדק בלשונו דלמא אתי לידי איסורא דאורייתא ותני פסולה.

קצת קשה שעדיין הו"מ למינקט כמ"ש לגבי הדס, שהיו ענביו מרובין מעליו פסול ואם מיעטן כשר, וה"ה גם הכא היה אפשר לכתוב סוכה פסולה ואם מיעט כשירה.