בס"ד, אור ליום ג', לפר' תולדות, תשכ"ח – חיפה
רבי שלמה שטנצל זצ"ל
"כתוב בזוהר הקדוש בפר' שמות על הפסוק ויצעקו ב"י אל ה' ותעל שועתם, וכתב ע"ז כי ישנה תפילה שספק מתקבלת ספק אינה מתקבלת, אולם תפילה מתוך צעקה, שתהליכהו בקשה בכי חזק ומתגבר עד כדי כך שאינו יכול להוציא הגה מפיו. אותו קול שאינו יכול להפרט למלים, קול זה ודאי נשמע ומתקבל.

ונראה שזהו הפשט גשם בשופר שהוא כה גדול, ושאין לשטן ידיעה בו והסיבה, כי לשטן ישנה ידיעה מחיצוניות ולא מפנימיות, דבור הוא חיצוני כיון שהוא מביע רק אותו תוכן הנמצא במלים, אולם קול או צעקה מכילם כלל, שם מקור יציאתו ואינו מתפרט לפרטים, הדבר הכי כללי הוא קול השופר.

ואולי אפשר להוסיף שרעיון הזוהר מונח בעצם מצוות שופר שהוא תקיעה שברים תרועה תקיעה. כלומר כמו בתפילה שכתבנו הצעקה האחרונה היא הגדולה הכללית לאחר הבכי והיא מתקבלת, כן במצות שופר שהתקיעה האחרונה באה לאחר קולות הבכי (כפירוש הראשונים), הקול האחרון הזה בוקע ועולה ללא כל מחיצה שבאה מחיצון (עיכוב ההשפעה הוא תמיד מחיצון, כי חיצון פירושו שאומר שהוא כח נפרד בפני עצמו בלתי תלוי בבורא, ולכן יש לו סוף שלעולם הזה יש סוף וקץ והוא חולף לא קיים), בקול אחרון של התקיעה יש בו ביטול גמור של עצמו והתקשרות שלימה עם הבורא בשורשו, זהו סוד קבלת התפילה וקול השופר בראש השנה.