כי רם ה' ושפל יראה, וגבוה ממרחק ידע
גאווה -רבי שלמה שטנצל זצ"ל:
"כי רם ה' ושפל יראה, וגבוה ממרחק ידע" (ראה סוטה ה') כשם שהאדם מחבב תמונה רעה שהוא עצמו צייר יותר מציור נהדר יצירת הזולת, וכן רעיון ומעשה שלעצמו חביב על האדם ייתר מתשעה רעיונות של חברו, כן הקב"ה כביכול אוהב את מעשה ידיו כפי מה שהוא עשה, האדם הוא שפל מעצם יצירתו, וכאשר האדם מרומם עצמו הרי שהוא משנה את מציאותו הטבעית, לכך אין הקב"ה רואהו, הוא סר מהמציאות הטבעית המקורית הראשונית, וע"כ ממרחק יידעהו כך לא כפי גובהו עכשו אלא מהמרחק שפי' קודם גובהה.
המצב השורשית הנעלה ביותר זוהי ענוה, אין לך מידה החביבה לפני המקום ולפני הבריות כמות הענוה, ואין לך מדה המגונה והרעה לפני המקום
ולפני הבריות כמדת הגאוה.
בעל הגאוה רואה אך ורק את עצמו, ואינו רואה לא את רצון המקום ולא את רצון הבריות.
לעומתו – הענו, אינו רואה את עצמו. וע"כ לבו פנוי לראות את המקום ואת הבריות. וכיון שהוא רואה את הזולת, הריהו יכול להתבונן ולראות גם את עצמו באור נכון.
האדם האוהב את הבריות גם הבריות אוהבות אותו ,האיש המתעניין בבריות הבריות מתעניינות בו, וכאשר הבריות אינן מעניינות אותו, למרות שיעשה האדם כל האמצעים שהם יתעניינו בו, זה לא יעזור.
כל אדם בדרך כלל מחפש את הרצון של עצמו, וכמו שהפתגם אומר: כי ... השנים שלי חשוב לי יותר ממה מיליון סינים שימות ומרעב בסין", הדבר שהוא נוגע ביותר לאדם הם הרצונות הפרטיים שלו, וע"כ כאשר האדם משתתף ומתעניין ברצון הזולת, בזה מתחבר עם הרוצה, וע"כ גם רצונו שלו מעניין אותו, השואף לקנות ידידים עליו להתעניין בזולת, רצונותיהם שאיפותיהם וכבודם.
