האדם נפעל לפי פעולותיו רבי שלמה שטנצל זצ"ל

"היסוד המרכזי ושורש כל תרי"ג המצוות בספר המצוות לחינוך הוא: כי האדם נפעל לפי פעולתיו, ושמעתי ממו"ר הגה"צ רבי שלמה וולבה שליט"א שאמר לי בשמו של ר' ירוחם ז"ע משגיח במיר שמסביר זאת ב"חבר מאמרים" חלק פסח והחגים כי יסוד הבנת טעם הדבר הוא: כי כשאדם פועל בגופו מצוה כנגד מלך הגוך, הפועל המצוה מזרים הקב"ה לאדם שפע של קדושה על אותו אשר בלב, וככל שגדול יחוד האדם במצותו זו כן יגדל השפעת הקדושה עליו, כלומר שלדברי בעל החנוך אין האדם נפעל ע"י מעשיו ישירות ע"י מעשה המצוה, אלא ישיר ע"י הבורא ית"ש.
ונראה להביא ראי' ליסוד נפלא זה, דהנה כתב רבנו יונה בש"ת (שער ג' אות ע') על הפסוק במשלי כ"ד: התרפית ביום צרה צר כחכה, פירשו: אם יש לך כח להציל בעצה או בהשתדלות ואתה מראה את נפשך שאין בך יכולת – יקצר חכך, מדה כנגד מדה, ע"כ הרי שמשמים נותנים לאדם כחות כפי 
שהוא צריך, אדם שיש בו כח החסד. וכשבאים לבקשו הטבה אינו נענה, מסתלקת הקדושה מכח זה, ולפתע מוצא את עצמו ללא כחות הטבה, ופעמים רואים אנו אנשים עם לבבות קטנים שלוקחים על שכמם תפקידי חסד עצומים, במשך זמן מה אנו חשים בהתרחבות לבם בכח החסד כאחד מהגדולים, כי האדם נפעל מהשמים לפי פעולותיו במדה כנגד מדה, שכידוע הנהגה זו של מהד כנגד מדה שמיימית הוא.
ע"פ יסוד זה יוצא חידוש גדול למעשה,ההיפך מהמקובל בעולם בחנוך האומות ובתורת הפסיכולוגי' וחכמת הנפש שבעולם, האומרים כי האדם נברא עם כחות שכליים ונפשיים, ויכול האדם להגיע להישגים רק בהתאם לכחות הטבועים בגופו מלידתו. גישה זו היא ההיפך מחז"ל כי האדם מקבל כחות מהקב"ה בהתאם למה שהוא מראה בעצמו ע"י פעולותיו הממשיו. אדם בעל רחות שכליים קטנים אם יקדיש כל כחו לעומקם ללימוד התורה וירחיב את רצונו להגיע להישגים גדולים כשרונותיו השכליים יתרחבו במתנת הבורא, וגם להיפך אנו רגילים למצוא והוא מצוי יותר, שאנשים בעלי כשרונות שאינם לומדים ואינם מפעילים את כשרונותיהם במשך הזמן אנו רואים שכשרונותיהם הצטמצמו לכשרון ופקחות בינוניים, כיון שהאדם נפעל כפי פעולותיו.
ויתכן שחוקי הפסיכולוגיה של האומות הם נכונים על האומות עצמם, כיון שעליהם אין השגחה בבחינת עיני ד' אלוקיך עליך מראשית השנה ועד אחריתה, אלא ההשגחה היא דרך הדרך הטבע, אך ברור שכללים אלו אינם חלים על בן ישראל שבו המהלך אחר לגמרי, כגון בחכמה בן ישראל אינו לומד דבר חדש, אלא הוא מוצא את מה שכבר למד, את התורה שידע במעי אמו, את התורה שנשמתו שמעה במעמד הר סיני. כמו שנא': את אשר ישנו פה ואת אשר איננו פה עמנו היום.