שמחה ועצבות רבי שלמה שטנצל  זצ"ל
השמחה באה כשאדם במצב שבע, והעצבות כשהאדם במצב בלתי טבעי, השמח אין שמחתו שלימה אלא כשהוא יכול לשתף אחרים בהנאתו לפזר לכל הצדדים ברכה שמחה ומאור פנים, השמח הריהו במצב של קרוב עם הכל ובמצב של אחדות, של נתינה.

העצב, הריהו מתרחק מהחברה, הריהו מחכה למאור פנים למחמאה והוא אינו מסוגל לתת אין לו מהיכן לתת. כיון שהוא מנותק משרשיו ואין אפשרות שהצנורות ישפיעו בזמן שיש נקב וניתוק.

כאשר האדם במצב בלתי טבעי אין הוא שקט הוא חותר ומבקש להגיע למנוחה ולמרגע, גם זה מחסדי השי"ת.

וראיתי בספר "אש דת" של האדמו"ר מאוזורוב שליט"א, שם כתוב על הפסוק: והרשעים כים נגרש השקט לא יוכל ויגרשו מימיו רפש וטיט" הוא כותב כי הסיבה שהרשעים אינם במנוחה נפשית, מכיון שהנקודה של הנשמה אינה נותנת מנוח, היא אינה נמצאת במנוחה, והיא לוחצת לשוב.

התענוגות הגשמיים אינם יכולים להביא את האדם למצב של מנוחה אף אחד מבעלי העולם הזה אינו קובע שטוב לו, כולם אומרים שיהי' להם טוב בעתיד. כולם חיים על חשבון התקוה לעתיד, וכמה נפלאים דברי חז"ל במדרש קהלת (פרק ו') וז"ל: "וגם הנפש לא תמלא" – משל למה הדבר דומה לעירוני שנשא בת מלך, אם יביא לה כל מה שבעולם אינם חשובים לה כלום שהיא בת מלך (היא מבקשת מלכות), כך הנפש אילו הבאת לה כל מעדני עולם אינם כלום לה, למה? שהיא מן העליונים" – הנשמה של האדם שמקום הוצבה הוא מהמקום העליון שם שרשיה, כשנותנים לה את מזונה כפי שהי' לה במקום טבעה בעולם העליון שהם תורה ומדות טובות הריהי מתענגת וכל הגוף והנפש חשים בהנאה זו, אולם כשהאדם שקוע בגוף הריהו נפרד משרשיו הרוחניים, וזוהי הסיבה של העצבות.

כיון שרק עובדי ה' הגיעו לתכלית והריהם מתענגים, לפיכך רק הם שמחים, אך העולם כולו אינו שמח, אלא חותר לקראת השמחה והאושר, וכולם נמצאים בחוסר מנוחה נפשית במגמה להגיע לתעודתם בחיים, לפיכך כ' ר' ש. אבן גבירול בשיריו כי העולם כולו עובד את ה' מבלי שידע מכך, החתירה הזו היא לקראת המטרה, אך הם מתפתלים בכל מיני דרכים כדי להגיע למטרה הזו שהיא עבודת ה', אך הם בינתיים רחוקים. (ראה באחד משיריו – מובא במחברת של הרב וולבה שליט"א).
להיות לפני עיני ה'
החנוך במצוה ע"ד כ': אין הברכה מצויה וחלה אלא במתדמים אליו במעשיהם להיותם אמיתים כמו שהוא א-ל אמת, ולהיותם מרחמים כמו שהוא רחום ולהיותם גומלי חסדים כמו שהוא רב חסד, אבל כל מי שמעשיו בהיפוך מדותיו הטובות, והם בעלי שקר שהם בהיפוך מדותיו ממש תנוח אתם לעולם מה שהוא היפוך מדותיו, והיפוך מדת הברכה שהיא בו היא המארה והקללה, עכ"ל.

כשם שהאדם הנמצא ביום מול השמש הריהו נהנה מאורה וחומה, ובלילה כאשר השמש זורחת בחצי הכדור השני חושך וקור שולטים, כן האדם כשהוא מעמיד עצמו מול פני ה' ששם מקור כל הברכות והטובות שבעולם שורה עליו שפע של טובה, וכאשר הוא מתעלם מהבורא ממלא כיון שאין הברכה מושפעת עליו, הריהו נמצא במארה הקללה והחסרון.

עפ"ז נבין היטב מש"כ: הבוטח בה' חסד יסובבנו, ודרשו חז"ל: אפי' רשע ובוטח בה' חסד יסובבנו, ומאמר תמוה זה מואר היטב ע"פ דברינו שבדרך הטבע אם הרשע מציב עצמו מול פני ה' ובוטח בו אע"פ שגופו לא מקיים מצוות, אך מוחו ולבו ניצבים לנוכח פני ה' ממילא הברכה חלה עליו – חסד יסובבנו. רק ללא קיום מצוות קשה להגיע לבטחון בה' ורשע שהצליח להגיע לבטחון ברשעותו, זוכה ממלא להארת פני ה'.

בזה אנו מבינים שאין הברכה חלה בשכר אלא כמציאות, כשם שהניצב מול השמש הריהו נאות לאורו לא כשכר אלא כמציאות, כן הניצב מל פני ה' הריהו זוכה לשפע ברכה. וככל שהלפני ה' ממושך יותר וחי יתר כן מתרחבים צנורות הברכה והישועה.

והבנתי את פרשת והי' אם שמוע אחרת לפי הרגשה זו, "והי' אם שמוע וגו' לאהבה את ה' א' וגו' ונתתי מטר ארצכם בעתו יורה ומלקוש וגו' לא כשכר עבור השמועה אלא כמציאות, כשאדם מרכז את עצמו לבורא מדה כנגד מדה – הקב"ה מרכז עצמו אל האדם, וממילא בא המטר והברכה, וה"ה להיפך: השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים והשתחויתם להם, וחרה אף ד' בכם ולא יהי' מטר והאדמה לא תתן את יבולה, וגו', כי בשעה שאדם סר עצמו מעם ה' ופונה לאלהים אחרים ועובד אותם, מילא הריהו כאילו מעביר עצמו ממקום האורה למקום שאין אור וכשהאדם אינו ניצב מול מקורות הברכה הרי השמים לא מורידים גשם והאדמה לא מצמיחה, כי לא היא תוריד? לכל מצוות התורה ישנה המטרה הזו לחנך את האדם לחיות באמונה יומם ולילה, זהו שעם ג' התפלות, ברכות מצוות אמונה הנמשכת יומם ולילה בלי הפסק וגם נשים חייבות בם, גם בשעת המלאכה ישנה מצוות אמונה, וכחנוך שהי' תופר מנעלים והי' מיחד יחודים במלאכתו, ושייך גם שם יחודים או לקיים מצות חסד, או אמונה שלא מלאכתו מביאה פרנסה רק רצון ה', והמלאכה זוהי קללה של בזיעת אפיך תאכל לחם, ועל האדם לקיים את רצן ה'. שה' נותן לחם באופן ישיר רק אם יזיע האדם במלאכתו קודם, ואין טבע בעולם. אין אמצעי, הכל – מעם ה' יתברך מידו ממש, והאמצעים הנראים אינם אלא הסתר פנים, שבעולם הזה אין הוא מתגלה, אך החי באמונה רואה וחש מבעד למסתרים המחיצות את יד ה' הפתוחה הקדושה והרחבה הבלתי מוגבלת.