פרשת שמות - גלות מצרים - מה  תכליתה?

מאת: אהובה קליין

פרשת שמות - היא הפרשה הראשונה הפותחת את הספר השני מתוך חמשת  חומשי התורה בפסוקים:

"וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה:  אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ.  רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן, לֵוִי וִיהוּדָה.  יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן, וּבִנְיָמִן.  דָּן וְנַפְתָּלִי, גָּד וְאָשֵׁר.  וַיְהִי, כָּל-נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ-יַעֲקֹב--שִׁבְעִים נָפֶשׁ; וְיוֹסֵף, הָיָה בְמִצְרָיִם.  וַיָּמָת יוֹסֵף וְכָל-אֶחָיו, וְכֹל הַדּוֹר הַהוּא. וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ--בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֹתָם. 

"וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף.  וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ:  הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ.  הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ:  פֶּן-יִרְבֶּה, וְהָיָה כִּי-תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם-הוּא עַל-שֹׂנְאֵינוּ, וְנִלְחַם-בָּנוּ, וְעָלָה מִן-הָאָרֶץ". [שמות א, א'- י"א]

ציורי תנ"ך/ פרעה מודיע לעמו על השלכת התינוקות ליאור/ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד] 

"וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר:  כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן".[: א', כ"ב]

כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה (c)

השאלות הן:

א] מה הטריד את פרעה מלך מצרים?

ב] באילו אמצעים נקט - פרעה להשגת מטרותיו?

תשובות

פרעה מלך מצרים  וטרדותיו

רש"י מבאר  את  הפסוק:"וַיָּקָם מֶלֶךְ-חָדָשׁ, עַל-מִצְרָיִם, אֲשֶׁר לֹא-יָדַע, אֶת-יוֹסֵף".  באמצעות שני פירושים: 

א] באמת קם מלך חדש.

ב] אותו מלך היה, אלא שהתחדשו גזירותיו.

אך השאלה מדוע כל כך חשוב לציין זאת?

אם נעיין בפסוק הראשון בפרשה נבחין כי כתוב: "ואלה שמות בני ישראל.. את יעקב איש וביתו באו."

הכוונה: כי הבנים הלכו בדרך החינוך שאביהם יעקב לימד אותם. התורה מציינת כי: "וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא"-  באותו זמן הכול  פתאום משתנה, קם דור חדש אשר לא ידעו את דרך הוריהם והחליטו לשנות כיוון ולהיות יותר מעורבים בחיי המצרים, כנגד זה קם מלך חדש, או אותו מלך היה, אלא שהשתנו גזרותיו. דווקא אז  כאשר המלך  ראה כי בני ישראל שינו את התנהגותם  ורצו להיות יותר מעורבים בחיי המצרים , הוא שאף להיפטר מהם, גזר עליהם גזרות אכזריות.

יש לציין, כי למרות השינוי בהתנהגות הדור החדש ,הם שמרו על לבושם, שפתם ושמותם.

הָאַגָּדָה מְסַפֶּרֶת:" וַיְהִי בִּשְׁנַת מֵאָה וּשְׁלוֹשִׁים לְרֶדֶת יִשְׂרָאֵל מִצְרַיְמָה - וּפַרְעֹה חוֹלֵם וְהִנֵּה יוֹשֵׁב עַל כּיִסֵּא מַלְכוּתוֹ, וַיִּישָּׂא  עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ זָקֵן עוֹמֵד לְפָנָיו  וּבְיָדָיו  מֵאָזְנַיִם וִיתלֵּם לִפְנֵי פַּרְעֹה וְיֶאֱסֹר אֶת כָּל זִקְנֵי מִצְרַיִם, אֶת שָׂרֶיהָ וְגִדּוּלֶיהָ וִישִׂימֵם בְּכַף מֹאזְנַיִם הָאַחַת: וְאֶחָד לָקַח טָלֶה חָלָב וְיַתְנֵהוּ בְּכַף מֵאָזְנַיִם הַשֵּׁנִית- וְיִכְרַע הַטָּלֶה אֶת כֻּלָּם, וְיִתְמַהּ פַּרְעֹה אֶל הַמַּרְאֶה הַזֶּה מְאֹד, וַיֹּאמֶר: מַדּוּעַ יַכְרִיעַ הַטָּלֶה הַקָּטֹן- אֶת כָּל הָאֲנָשִׁים הַגְּדוֹלִים הָאֵלֶּה? וַיִּיקַץ פַּרְעֹה וְהִנֵּה חֲלוֹם.

וַיְהִי בַּבֹּקֶר וַיִּקְרָא פַּרְעֹה לְכָל עֲבָדָיו וִיסַפֵּר לָהֶם אֶת חֲלוֹמוֹ, וַיִּירְאוּ הָאֲנָשִׁים יִרְאָה גְדוֹלָה, וַיַּעַן אֶחָד מִסָּרִיסֵיו  לֵאמֹר: אֵין זֶה, כִּי אִם רָעָה גְּדוֹלָה תָּבוֹא אֶל מִצְרַיִם בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, כִּי יִוָּלֵד יֶלֶד בְּיִשְׂרָאֵל וְהֶחֱרִיב אֶת כָּל אַרְצֵנוּ, אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב יֵצֵא דְבַר הַמַּלְכוּת מִלְּפָנָיו וִיכַתֵּוב בְּדָתַי מִצְרַיִם - אֲשֶׁר כָּל  זָכָר הַיִּלּוֹד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל יֵיהָרֵג, וְהָיָה אִם כָּכָה יַעֲשֶׂה אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ וְהִצִּיל אֶת מִצְרַיִם מֵהָרָעָה הַנְּכוֹנָה לָבוֹא עָלֶיהָ.

וַיְצַו הַמֶּלֶךְ וַיִּקְרְאוּ שְׁלֹשֶׁת יוֹעֲצָיו: יִתְרוֹ, וְאִיּוֹב וּבִלְעָם וַיֹּאמֶר לָהֶם: כָּזֶה וְכָזֶה כָּזֶה חָלַמְתִּי וְעַתָּה עוּצוּ נָא עֵצָה לַעֲשׂוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל-וּלְמַעַן הִשְׁמִידָם מֵעַל פְּנֵי הָאָרֶץ, וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ אֶת דִּבְרֵי פַּרְעֹה וְיִבְרַח אֶל אַרְצוֹ,

וְאִיּוֹב לֹא עָנָה אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר,. וַיְהִי בְּעֵינֵי פַּרְעֹה אֲשֶׁר אָבְדָה חָכְמָתוֹ. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם: אִם טוֹב בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ - וְצִיוּוָה לַמְּיַילְּדוֹת הָעִבְרִיּוֹת לְהָמִית כָּל זָכָר אֲשֶׁר יִוָּלֵד לַעִבְרִים, וְהָיָה אִם גַּם בְּאֵלֶּה לֹא יִמְעָטוּ הָעִבְרִים וְצִיווָּה אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁלִיךְ כָּל עִבְרִי זָכָר הַיְאוֹרָה  וֶאֱלֹהֵי הָעִבְרִים לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת לַאֲדוֹנִי  הַמֶּלֶךְ כָּל רָעָה, כִּי כְּבָר נִשְׁבַּע לְבִלְתִּי-

הָבִיא עוֹד מַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר. אָמְנָם אִם יֹאמַר אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ לְכַלּוֹת אֶת הָעִבְרִים-בְּאֵשׁ ,אוֹ בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה- לֹא יַצְלִיחַ הַדָּבָר בָּזֶה בְּיָדָיו. כִּי הַצֵּל הִצִּיל אלוהיהם, אֶת אַבְרָהָם מֵאֵשׁ הַכִּבְשָׁן, וְיוֹצִיא אֶת יַעֲקֹב הָעִבְרִי בְּשָׁלוֹם מִבֵּית לָבָן הָאֲרַמִּי - אֲשֶׁר עָבְרוּ עֶשְׂרִים שָׁנָה עֲבוֹדוֹת קָשׁוֹת עַד מאד, ויאמר פַּרְעֹה: הִגִּידָה נָא לִי אוּלַי אוּכַל וְהִכֵּיתִי אֶת כָּל הָעָם בַּחֶרֶב?

וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר: לֹא יַצְלִיחַ חָפֵץ הַמֶּלֶךְ בְּיָדוֹ - כִּי הִצִּיל אֱלֹוהֵיהֶם אֶת יִצְחָק - אֲבִיהֶם מִמַּאֲכֶלֶת חַדָּה וְיָבֹא אֱיָל תַּחְתָּיו-וַיִּשְׁמַע פַּרְעֹה אֶת דִּבְרֵי בִּלְעָם, וַיֹּאמֶר הָבָה אֲצַוֶּוה בָּרִאשׁוֹנָה לַמְּייַלְּדוֹת הָעִבְרִיּוֹת לְהָמִית כָּל זָכָר-אֲשֶׁר תֵּלֵדְנָה הַנָּשִׁים הָעִבְרִיּוֹת! [בלעם מסביר: כי גם חרב לא תועיל- ההוכחה שיצחק ניצל בעקדה - מהחרב -מִמַּאֲכֶלֶת החַדָּה- שהייתה ביד אברהם].

פרעה מפעיל גזרות.

נאמר: "וַיֹּאמֶר, אֶל-עַמּוֹ:  הִנֵּה, עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--רַב וְעָצוּם, מִמֶּנּוּ.  י הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ:  פֶּן-יִרְבֶּה" [שמות  א', ט']

רש"ר מסביר: פרעה הביא אתו למצרים אנשים נוכרים מבני שבטו:

בזמן זה כבר המצרים היו משועבדים- ואז פנה המלך אל עמו שלו-אל הפולשים .ולהם-ולא למצרים- ואמר: "מהמצרים איננו צריכים עוד לפחד  כיוון שהם בשליטתנו- אך במחוז המרוחק ישנו שבט שמתרבה ונעשה חזק יתר על המידה ולא נוכל לנצח ולהכריע אותם בקלות.

ממשיך ואומר רש"ר, כי כשם שלאבימלך  היה קשה לראות את הצלחת יצחק  באומרו:: "לֵךְ, מֵעִמָּנוּ, כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד".

בדומה לכך, היה קשה לפרעה לראות את בני ישראל שנעשו רבים ועצומים ואין שום כת אחרת שיכולה להידמות להם בעוצמתם המיוחדת.

כאן מעיר רש"ר שתי הערות:

א]  רשעות ראשונה זו   נגד היהודים לא נעשתה על ידי דבר רע שישראל עשו לפרעה –הוא לא היה יכול להאשימם במעשה רע- לפיכך אמר: "הָבָה נִתְחַכְּמָה, לוֹ"!

ב] הרשעות הראשונה הזו כלפי בני ישראל נבעה מתוך רצונו  לחזק את שלטון העריצות שלו.

פרעה הטיל על היהודים מיסים - הם שמשו כמקור להכנסה  כספית, אך לא הייתה סיבה להטיל עליהם מסים - אלא על עצם האוויר שהיו נושמים  ובכל זאת -הפקיד עליהם שרי מיסים.

הם היו צריכים לבנות   "עָרֵי מִסְכְּנוֹת" – היינו - ערי  אוצרות - ששם היה הגזבר ממונה על האוצרות -  "אֶת-פִּתֹם, וְאֶת -רַעַמְסֵס".המטרה של  ערים אלה - לספק את הנדרש במצבי חרום העלולים להיווצר.

פרעה רואה - כי על אף הגזרות - עם ישראל מתרבה: כמו שנאמר:

"וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ"

עתה באה ההחלטה הנוראית להשליך את הבנים ליאור .

"וַיְצַו פַּרְעֹה, לְכָל-עַמּוֹ לֵאמֹר:  כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן".[להלן: א', כ"ב]

הסיבה לכך: לפי שהיו רואים האסטרולוגים שמושיעם של ישראל ילקה על ידי מים - והיו סבורים שהוא יטבע במים, אך זה לא היה כך, אלא שעל ידי באר מים נגזרה עליו גזירת מוות שנאמר: "וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן, יַעַן לֹא-הֶאֱמַנְתֶּם בִּי, לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--לָכֵן, לֹא תָבִיאוּ אֶת-הַקָּהָל הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַתִּי לָהֶם".[במדבר כ', י"ב] מדובר במי המריבה כאשר  ציווה  ה' את משה - לדבר אל הסלע והוא היכה על הסלע פעמיים- לכן משה ואהרון לא זכו להיכנס לארץ ישראל. אלא הגיעו המצרים למסקנה שה' לא יפרע מהם במים- לפי שהיו יודעים שה' משלם מידה כנגד מידה. היו בטוחים שה'  לא יביא עליהם מבול לעולם - לכן החליטו להטביע את בני ישראל במים. [על פי שמות רבה א' כ"ב]

ה"נתיבות שלום" מזכיר  את ברית בן הבתרים שנאמר לאברהם אבינו- מה שעם ישראל עשוי לעבור-במהלך ההיסטוריה  - ארבע גלויות:

"וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי-גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם--אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה". [בראשית ט"ו, י"ג]

ולפני כן נאמר:" וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, נֹפֶלֶת עָלָיו"

דרשו חז"ל: שנרמזו כאן לאברהם גם  שאר ארבע  הגלויות:

א] "אֵימָה"-זו גלות בבל.

ב] "חֲשֵׁכָה"-זו מדיי

ג]  "גְדֹלָה,-זו יון.

ד] נֹפֶלֶת עָלָיו - זו אדום.

ה"נתיבות שלום" שואל מדוע אברהם לא התפלל לה' בבקשה לבטל את כל הצרות והגלויות-שעם ישראל עתיד לעבור?

התשובה לכך: - עם ישראל הוא העם הנבחר: אלא שאין כאן עניין של תפילה כמו שאברהם התפלל על סדום ועמורה? כי על מנת שעם ישראל יגיע בע"ה לתכלית - שהיא הגאולה, ה' קבע מראש תכנית: והיא לזכך את עם ישראל ובעיקר את נשמתם ככל שהם יבינו כי הם צריכים להתחבר לאמונה בה' ולקיים את מצוות התורה - כולל שמירת שבת. כך יש  בכוחם להגיע לגאולה הנכספת במהרה.

לסיכום, לאור הנאמר לעיל: ניתן להסיק - כי כל הגלויות והייסורים העוברים על עם ישראל - נועדו לעורר אותנו להתחזק באמונה בה'  להתחבר לתורה  ולקיים את מצוותיה

חשובים דברי חז"ל "אלמלי שמרו ישראל שבת אחת-מיד נגאלין"

דווקא בימים אלו ממש במהלך המלחמה הקשה - הגיע העת להתעורר – להחיש את הגואל במטרה שאלוקים ישרה עלינו את השכינה וכך נזכה לצאת מאפלה לאורה במהרה .

כנאמר: "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם" [שמות כ"ה, ח']