שכר המיילדות - בין מסירות נפש לשמחת המצווה

פתיחה: הקושיה המרכזית

כאשר התורה מתארת את שכר המיילדות, היא מציינת שני דברים:

1. "וייטב אלוקים למילדות וירב העם ויעצמו מאד"
2. "ויעש להם בתים"

רש"י מתקשה בפסוק הראשון: כיצד ריבוי העם נחשב לטובה עבור המיילדות עצמן? לכאורה זוהי טובה לעם ישראל, לא למיילדות. מתוך קושי זה, רש"י מפרש שהטובה האמיתית למיילדות מתוארת בפסוק השני - "ויעש להם בתים" - בתי כהונה, לויה ומלכות.

שתי גישות בהבנת שכר המיילדות

גישת הגרי"ז: מידה כנגד מידה בשמירת הייחוס

הגרי"ז מסביר את העומק שבשכר "בתים" אלו:

1. גזירת פרעה איימה לא רק על חיי התינוקות, אלא על מערכת הייחוס כולה
2. אילו היו רק בנות, היו נישאות למצרים והילדים היו יהודים אך ללא ייחוס
3. ייחוס חיוני במיוחד לכהונה, לויה ומלכות
4. המיילדות, בהצלת הבנים, שמרו על מערכת הייחוס
5. לכן זכו בדיוק לאותם "בתים" התלויים בייחוס

גישת הרב דיסקין: תירוץ חדש לקושיית רש"י

הרב דיסקין מציע הבנה מעמיקה המיישבת את פשט הפסוקים:

1. המיילדות פעלו לא רק מיראת שמים, אלא מאהבת המצווה
2. הן היו בדרגת "במצוותיו חפץ מאד" - שמחה בעצם המצווה
3. עבור מי ששמח במצווה עצמה, ההזדמנות להרחיב את המצווה היא הטובה הגדולה ביותר
4. לכן "וירב העם ויעצמו מאד" היה אכן שכר אמיתי למיילדות עצמן

בכך מתרץ הרב דיסקין את קושיית רש"י: ריבוי העם היה באמת טובה למיילדות, כי זה היה מימוש של שאיפת חייהן - להרבות ילדי ישראל.

דוגמאות מעשיות להמחשת גישת הרב דיסקין

התורה מלמדת אותנו כאן יסוד חשוב בהבנת השכר האמיתי:

1. בעל בית תמחוי - שכרו הגדול ביותר הוא היכולת להאכיל עוד עניים
2. מרביץ תורה - שמחתו בהעמדת עוד ועוד תלמידים
3. גומל חסדים - אושרו בהרחבת מעגל החסד

השילוב בין שתי הגישות

שני הפירושים משלימים זה את זה ומלמדים שני יסודות:

1. מהגרי"ז - השכר ניתן מידה כנגד מידה, על פי העומק הפנימי של המעשה
2. מהרב דיסקין - השכר האמיתי הוא היכולת להמשיך ולהרחיב את המצווה האהובה

יישום לחיינו

בחינוך הילדים

1. לשמוח בכל התקדמות של הילד
2. לראות בחינוך שליחות ולא רק חובה
3. להבין שההשפעה נמשכת לדורות

בעבודת ה'

1. לפתח שמחה בעצם קיום המצוות
2. להבין שכל מעשה טוב משפיע לדורות
3. לשאוף להרחיב את המצוות שאנו אוהבים

סיכום: שני מימדי השכר

סיפור המיילדות מלמד אותנו על שני מימדים בשכר מצווה:

1. השכר הפנימי - השמחה והסיפוק בעצם עשיית המצווה
2. השכר ההמשכי - ההשפעה לדורות והרחבת המצווה

הלקח המעשי: כאשר אדם מפתח אהבה אמיתית למצווה, השכר הגדול ביותר עבורו הוא ההזדמנות להמשיך ולהרחיב את אותה מצווה. זוהי דרגת "במצוותיו חפץ מאד" - כשהמצווה עצמה היא התענוג הגדול ביותר.