"ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה מאן לשלח העם. לך אל פרעה בבקר הנה יצא המימה ונצבת לקראתו על שפת היאר והמטה אשר נהפך לנחש תקח בידך. ואמרת אליו ה' אלקי העברים שלחני אליך לאמר שלח את עמי ויעבדני במדבר והנה לא שמעת עד כה. כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה' הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאר ונהפכו לדם. והדגה אשר ביאר תמות ובאש היאר ונלאו מצרים לשתות מים מן היאר" (שמות ז,יד-יח). ה' אומר למשה ללכת לפרעה בבוקר כשהולך לשפת היאור, מביאים על זה חז"ל: 'ואמר אביטול ספרא משמיה דרב פפא: פרעה שהיה בימי משה אמגושי היה, שנאמר (שמות ז, טו) "הנה יוצא המימה" וגו'' (מו"ק יח,א). 'אמגושי הוה דכתיב הנה יוצא המימה - מחלוקת במס' שבת (דף עה.) חד אמר: חרשי, להכי יוצא ליאור בשביל מכשפות; ואידך אמר: גידופי, להכי יוצא שאומר לי יאורי ואני עשיתני' (רש"י).  זה הובא בגמ' כמאמר נוסף בשמו, שקודם נאמר: 'ואמר אביטול ספרא משמיה דרב פפא: פרעה שהיה בימי משה הוא אמה וזקנו אמה ופרמשתקו אמה וזרת, לקיים מה שנאמר (דניאל ד, יד) "ושפל אנשים יקים עליה"'. שזה לאחר שקודם הובא בשמו: 'אמר אביטול ספרא משמיה דרב פפא: שפה מזוית לזוית'. שזה בא להתיר גילוח השפם באבלות משום: 'מזוית לזוית - מסוף הפה לסוף האחר מותר לגלח, שהרי מעכבת אכילה ושתיה ומאיס' (רש"י), לכן כהמשך לזה שעניינו במאיסה (של האוכל), הובאו דבריו על פרעה שהיה נראה מאוס ושפל (ואף זקנו אמה כמותו כך שמפריע לו כמו השפם באוכל; וזה קשור לגלות מצרים שבה שועבדו קשה ומתו ולכן כעין קשר לאבלות). וכהמשך לזה הובאו דבריו על היותו מכשף וטוען שהוא אלוה, שבזה מוסבר כיצד המצרים קיבלוהו אותו עליהם כמלך בהיותו מאוס (שמלך צריך להיות מכובד)? לכן מביא מה הוא היה, שבשל שראו בו כאלוה לכן פחדו ממנו, ובפרט שגם היה מכשף ולכן פחדו ממנו, וכן כיון שהיה עושה דברים בכישוף זה חיזק את התפיסה שחשבו אותו כאלוה. ואף נראה שזה עצמו היה המקור לכך שראו בו אלוה, כמו שבהודו רואים בבעלי מומים כעין גילוי אלוהי, כך גם נראה שבשל מראהו המאוס והשפל ראו בו כאלוה. (אולי הוא וזקנו אמה, זה מראה מוזר ולכן בכך ראו בו כאלוה, ואיברו אמה וזרת שזה יותר ממנו כרמז לטומאתו הגדולה שזה כרמז לגדולתו בכישוף שקשור לטומאה [קשה לומר כפשט שבאמת היה במידות אלו ממש, אלא זה הפרזה כרמז להיותו מאוס וטמא מאוד]). ה' אומר למשה ללכת עם המקל שבו עשה קודם את בליעת התנינים של החרטומים, והסיבה: '"וְהַמַּטֶּה אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְנָחָשׁ תִּקַּח בְּיָדֶךָ" כדי שיתיירא ממנו' (שמו"ר ט,ח). בפשטות זה משום שפרעה פחד מהמטה בשל שהתגלה בו הנחש (לכן מודגש "והמטה אשר נהפך לנחש"), שהוא בלע את הנחשים שלהם (לאחר שחזר להיות מטה), שזה הפחיד את פרעה: 'מהו "ויבלע מטה אהרן את מטותם"? אמר רבי אלעזר: נס בתוך נס; מלמד שחזר המטה מטה כברייתו ובלע אותן. כשראה פרעה כן תמה ואמר: ומה אם יאמר למטה בלע לפרעה ולכסאו עכשיו? הוא בולע אותו!' (שם,ז). אולם נראה שיש בזה גם רמז שהמטה הוא "מטה האלקים" (שמות ד,כ), ולכן בזה בא להבהיר שהוא בא בשם ה', כמו שהוכח קודם שאינו פועל מכח כישופים אלא מכח ה': 'דבר אחר: "כל רוחו יוציא כסיל", זה פרעה שהיה מלעיג על הקדוש ברוך הוא, שהיה סבור שמעשה כשפים הן מה שעשו משה ואהרן, וקרא לכל בני ביתו לעשות כמותם. הוי "כל רוחו יוציא כסיל", זה פרעה, "וחכם באחור ישבחנה" זה הקדוש ברוך הוא, שנאמר (איוב ט ד) "חכם לבב ואמיץ כח". באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא: אם יבלע תנין את תניניהם של מצרים מנהגו של עולם הוא נחש בולע נחש, אלא יחזור לברייתו ויבלע את תניניהם. מהו "ויבלע מטה אהרן את מטותם"? אמר רבי אלעזר: נס בתוך נס, מלמד שחזר המטה מטה כברייתו ובלע אותן. כשראה פרעה כן תמה ואמר: ומה אם יאמר למטה בלע לפרעה ולכסאו עכשיו? הוא בולע אותו! אמר רבי יוסי בר רבי חנינא: נס גדול נעשה במטה, שאף על פי שבלע כל אותן המטות שהשליכו שהיו רבים לעשות מהן עשרה עומרים, ולא הועבה. וכל מי שרואה אותו אומר: זה מטה אהרן; מכאן שהיה מטה אהרן סימן טוב לעשות בו נסים ונפלאות לדורות' (שם), כך שנראה שבכך שבלע המטה את מטותיהם, ואף לא התעבה, הוכח שאין זה כישוף אלא כח ה', לכן פרעה פחד שיבלע אותו כיון שלא יכול לעשות שום דבר כדי לעוצרו, כיון שזה מכח ה' שעושה ניסים; אולי זהו שה' אמר שילך עם המטה כדי להדגיש שזה נעשה מכח ה'. כהכרזה שזה אינו כפרעה שטוען שהוא אל, והוא בעל כח בשל היותו מכשף, כל זה מתבטל אל מול המטה שמכריז על גילוי ה', וממילא פרעה אינו אל וגם אין לו שום כח אל מול ה'. לכן נאמר שיקח את המטה ויבוא בבוקר על שפת היאור ששם פרעה פועל כדי לטעון שהוא אל ולצורך מכשפות, כהכרזה שאינו יכול נגד ה', כיון שאין א'ל מבלעדי ה'. גם בא לומר על מכת דם שהיא מכה במים, וכישוף אינו חל במים (סנהדרין סז,ב), ולכן במכת דם שהחרטומים גם עשו מים לדם זה נעשה ע"י מעשה שדים (רש"י; שמות ז,כב), לעומת המטות שנעשו לנחשים זה היה ע"י כישוף ולכן חשב פרעה שהמטה שנעשה לנחש זה כישוף (אולי כיון שהשדים אוספים ומביאים ממרחק אז קשה להם בנחש שהוא יחסית קטן וזז מהר, וכן יכולים להביא נחשים שיזיקו לאדם ולכן עושים זאת דווקא ע"י כישוף); לכן מדגישים לו שזה בשליחות ה', ולכן יכו במטה את המים ותבוא מכת דם, והרי המטה לשיטתו זה כישוף, וכאן פועל על המים כך שמוכח שאינו כישוף (שלא חל במים). משה אומר בשם ה': "כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה' הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים אשר ביאר ונהפכו לדם. והדגה אשר ביאר תמות ובאש היאר ונלאו מצרים לשתות מים מן היאר", נראה שזה כנגד שני הדברים שפרעה היה טוען למעלתו, שיש בו כוחות כישוף ושהוא אל. שכנגד טענתו שהוא אל, שזהו "אשר אמר לי יארי ואני עשיתני" (יחזקאל כט,ג), אומר ה' "בזאת תדע כי אני ה'", ולא אתה, וזה ע"י שהיאור יהפך לדם ופרעה לא יכול לשנות זאת, כי ה' הוא האלקים שברא את היאור ושולט עליו ולא פרעה; וכנגד שהוא מכשף גדול (וכן מצרים מלאה כשפים) ולכן יכול למנוע מלקיים את דבר ה', כנגד זה אומר לו שהדגה תמות והיאור יבאש ומצרים יחפשו מים ולא ימצאו, והוא וחרטומיו לא יוכלו למנוע זאת עם כל כישופיהם (אולי זה רמוז בשמו"ר [ט,ט]: '"עַל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְּאוֹר וְנֶהֶפְכוּ לְדָם", למה לקו המים תחלה בדם? מפני שפרעה והמצריים עובדים ליאור, אמר הקדוש ברוך הוא: אכה אלוה תחלה ואחר כך עמו' וכו'. שהפיכת היאור לדם זה נגד גילוי אלוהות מצרים, ותמותת הדגים וכו' שאח"כ ['ואחר כך וגו' - "והדגה אשר ביאור תמות"'] זה נגד עמו שיסבלו ולא יוכלו למנוע זאת). אומרים חז"ל: '(שמות ז, טו) "ונצבת לקראתו על שפת היאור", ואמר ר"ל: מלך הוא והסביר לו פנים. ורבי יוחנן אמר: רשע הוא והעיז פניך בו. איפוך' (זבחים קב,א) [איפוך - להחליף בין דברי ר"ל ור"י]. אמנם הם אומרים דברים הפוכים, אולם אפשר שכשדיברו אתו כמלך אז דיבר בכבוד, אולם כשנוגע לדברים שבהם מתבטא בדבריו כפירה אז יש להעיז פנים כנגדו (אמנם הפכו כיון שקודם הובא שר"ל אומר שמשה סתר לפרעה [כך שמשמע שמי שאומר כך לא אומר כך]. אולם אפשר שכיון שבזה מתבטא להעיז פנים אז לא ראוי שר"ל יגיד במחלוקת מול ר"י שיש לתת לפרעה כבוד; שכיון שדרש שסתר שזהו שהעיז פניו סימן שכך דורש את הגילוי מול פרעה - בעזות; לכן גם אם סובר שנתן לו כבוד לא יבוא לדרוש זאת. ובכ"א מבררים כל אחד כשיטתו, רק שבסה"כ אנו לא מעמידים את הדרשות כמחלוקת אלא לוקחים את שניהם כאמת - כדברי אלקים חיים). אולי זהו כאשר פרעה מתבטא כאילו הוא אל, אז זהו כפירה ויש להעיז פנים כנגדו, אבל בסתם כך שמתגלה כמלך מצרים, ארץ המכשפים, שהוא עצמו מכשף, בזה לא להעיז פנים כנגדו אלא לתת לו כבוד כמלך.