התבוננות מדוע דווקא לפרשת שמות - אי"ם (3 תגובות לחידוש זה)

נכתב על ידי אורן מס, 15/12/2013

סוף מעשה במחשבה תחילה

הצהרה אישית על החזון והיעדים אשר מדריכים אותך בעולם התורה
"התורה שבכתב היא המחייבת את כל עם ישראל, דתי וחילוני."
אורן מס (‏יום שני ‏24 ‏אוגוסט ‏2015)

 התבוננות מדוע דווקא לפרשת שמות - אי"ם

שמות

 

שמות, א,ז: פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד: ש: מדוע דווקא כך ולא "וירבו מאד"? ת: לכל מילה יש את המשמעות המיוחדת שלה: פרו – עצם הפריון בארץ נוכריה הוא ברכה. וישרצו – התרבו בלידות רב עובריות, וגם זה ברכה. וירבו – תוצאת הפריון הניבה התרבות פלאית וניסית. ויעצמו – לא רק שהתרבו במצרים אלא גם נעשו שליטיה של מצרים דרך שושלת שהחלה במנשה, שהוא יורש העצר של פרעה בתור נכד בכור של פוטיפר כהן און. וכן בפסוק ט': "רב ועצום" – עם ישראל רב במספר וחזק בעוצמה ובנכסים ובמעמד יותר מן המצרים. במאד מאד – מורה על ריבוי פלאי ומיוחד. (ראה שו"פ).

 

א,יא: ערי מסכנות לפרעה: ש: מדוע דווקא 'מסכנות' ולא 'גדולות', או מילת תואר ברורה יותר? ת: נראה שהכוונה ל'משכנות', כלומר ערים להיכלי המלך, הן לשינה ומגורים והן לפולחן אלילי. הדבר נועד הן להשפיל את עם ישראל שעד כה שלט במצרים, הן להעבירם על דתם. 'משכן' הוא ביטוי למקדש, מקום פולחן מפואר, ומגורי מלכים ואנשים חשובים.

 

א,יב: ויקוצו מפני בני ישראל: ש: מדוע 'ויקוצו' ולא 'חששו' או 'סלדו'? ת: 'ויקוצו' רומז על 'קוץ', ומורה על כך שהמצרים חשו שבני ישראל "תקועים כמו קוץ", לא רק פחדו וסלדו מהם.

 

א,טו: למילדות העבריות: ש: מדוע דווקא 'העבריות' ולא 'מבני ישראל'? ת: עד כה נקראו בני ישראל בשם 'ישראל', מכאן ועד מות פרעה הנוכחי נקרא 'עברים' (בילדכן את העבריות, לא כנשים המצריות העבריות, מילדי העברים זה, מינקת מן העבריות, איש מצרי מכה איש עברי, ועוד). כאשר בני ישראל היו במצב עבדות, הם התבדלו מן המצרים ולמעשה הובדלו בעל-כורחם, לכן הם מן העבר השני של המצרים. כאשר זעקו אל ה' הם שוב 'בני ישראל': "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלוהים" (ב,כג).

 

א,יט: כי חיות הנה: ש: מדוע דווקא 'חיות' ולא 'יולדות מהר'? ת: העבריות היו יולדות כמו החיות בשטח, שמסתדרות לבדן, בלי עזרת מיילדת.

 

ג,טז: פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים: ש: מדוע דווקא 'פקוד פקדתי' (בכפילות) ולא ''פקדתי'? ת: יש כאן שתי פקודות: לעזוב את מצרים ('אעלה אתכם מעני מצרים') ולהגיע לארץ הכנעני ('אל ארץ הכנעני והחתי והאמורי'), כלומר, הפקודה לעזוב את מצרים לא תהיה שלמה בלי עלייה לארץ המובטחת, שאמנם תפוסה כרגע על ידי כנענים, חתים, אמורים, פריזים, חיוים ויבוסים, אך היא ארץ 'זבת חלב ודבש'.

 

ד,י: כי כבד פה וכבד לשון אנוכי: ש: מדוע דווקא 'כבד פה וכבד לשון' ולא 'מגמגם' או 'מתקשה בדיבור'? ת: משה מעיד על עצמו שאינו מורגל בדיבור, ושפתו שפת רועים פשוטה, כיון שכבר עשרות שנים הוא רועה צאן ואינו מתראה עם בני אדם נאורים ואנשי השלטון המצרים (בהיותו בורח מן השלטון המצרי).

 

 ה,ג: אלוהי העברים נקרא עלינו: ש: מדוע דווקא 'נקרא' ולא 'נקרה'? ת: אמנם בציווי ה' את משה נאמר לו לומר למלך מצרים 'אלוהי העבריים נקרה עלינו' (ג,יח), אך משה ואהרן החליטו לשנות ולהפחיד את פרעה בכך שיש לו עניין עִם עַם לא רק בן ל'אלוהי העברים' אלא עִם שם ה' בעצמו שהעם נקרא על שמו.


להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (3)
אורן מס (5/1/2018)
תודה לך אריאל על הערותיך המחכימות.
התבוננותי בתורה היא עצמאית, כאילו לא ראיתי אף פעם את רש"י, רמב"ן, אונקלוס וכו'. כך שיטתי, ומכאן באו לי הבנות חדשות מעניינות ורבות. אני ממליץ לכל אדם להיכנס לעורו של פרשן, ולפרש בעצמו את הפירוש שהכי נראה לו, ולאו דווקא לרמב"ן.
מכאן נובעות הערותיך, ולדעתי 'והגית בו', בכתוב ולא רק במפרשים.
לעצם רעיונך שמסכנות אלו מחסנים, מדוע היה צורך בערי מחסנים? תמיד יש צורך בארמונות לשרים ולמלכים. יש גם דעה שבני ישראל בנו את הפיראמידות, וזה בהחלט לא דבר משפיל, ואגב, פיראמידה היא גם מקום קבורה למלכים וגם מחסן לאוצרותיהם, לאחר מותם.
לגבי כפילות לשון בכלל בתורה, שיטתי מבחינה בכך הדגשה, שלמרות שהיינו יכולים לחשוב אחרת - בכל זאת תהיה פקודה (או ציווי או זכירה), וכן ביתר הכפילויות בתורה.
שבת שלום
אריאל מרדכי פנדל (5/1/2018)
לגבי "ויבן ערי מסכנות לפרעה" שפירשת מלשון משכנות, האם ראית פירוש זה? מדוע לנטות מלפרש את התנ"ך על פי התנ"ך בעצמו במקומות אחרים.
כמו שפירש רש"י מלשון "בא אל הסוכן הזה" כלומר אחראי על האוצרות כלומר מחסנים. וכתרגום אונקלוס שם: בית אוצריא.
בסברא, בניית דברים שאינם חשובים במעלתם כמו מחסנים, גם היא יכולה להשפיל (אכן מובן גם להסברך שבתי מלכים זה דבר משפיל ביותר, אך כאמור אין כל הכרח לזה, לענ"ד).

יש לציין שזהו השלב הראשון מ4 שלבי השעבוד (עיין רמב"ן (א י-יא) שמפרט את השלבים):
1. שרי מיסים- עבודה בתקופות כמס למלך.
2. פרך ומרירות- עבודה בכל מיני עבודות, בבית ובשדה.
3. גזירת הבנים בסתר- הציווי למיילדות. כאן עדין חשש מלהראות את רשעותו ברבים.
4. גזירת השלכת הבנים- ציווי בגלוי להשליך בפרהסיא. השתתפו בזה כל העם המצרי- "ויצו פרעה לכל עמו". (הרמב"ן (א י) מחלק שלב זה לשנים: תחילה ציוה המלך להשליך
(להמשך התגובה לחץ כאן )

אריאל מרדכי פנדל (5/1/2018)
לגבי הכפילות בפסוק "פקוד פקדתי"- הפשט אינו מלשון פקודה (שאולי מצויה הבנה כזו למילה פקד בתנ"ך אך לא הרבה) אלא מלשון זכירה, כמו: וה' פקד את שרה. והראייה: בפרשת ויחי נאמרה ההבטחה "פקוד יפקוד אלוקים אתכם".
מדוע כפילות? להדגיש שלמרות אריכות הגלות, עדין יזכור לגאול אתכם.
וכן בימינו אנו צריכים לאמונה זו, שלמרות אריכות הגלות, גלות של הרבה יותר מ210 שנים, אלוקים זוכר אותנו לגאול אותנו גאולת עולמים.
ציורים לפרשת שבוע