התבוננות מדוע דווקא לפרשת שמות - אי"ם

שמות

שמות, א,ז: פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד: ש: מדוע דווקא כך ולא "וירבו מאד"? ת: לכל מילה יש את המשמעות המיוחדת שלה: פרו – עצם הפריון בארץ נוכריה הוא ברכה. וישרצו – התרבו בלידות רב עובריות, וגם זה ברכה. וירבו – תוצאת הפריון הניבה התרבות פלאית וניסית. ויעצמו – לא רק שהתרבו במצרים אלא גם נעשו שליטיה של מצרים דרך שושלת שהחלה במנשה, שהוא יורש העצר של פרעה בתור נכד בכור של פוטיפר כהן און. וכן בפסוק ט': "רב ועצום" – עם ישראל רב במספר וחזק בעוצמה ובנכסים ובמעמד יותר מן המצרים. במאד מאד – מורה על ריבוי פלאי ומיוחד. (ראה שו"פ).

א,יא: ערי מסכנות לפרעה: ש: מדוע דווקא 'מסכנות' ולא 'גדולות', או מילת תואר ברורה יותר? ת: נראה שהכוונה ל'משכנות', כלומר ערים להיכלי המלך, הן לשינה ומגורים והן לפולחן אלילי. הדבר נועד הן להשפיל את עם ישראל שעד כה שלט במצרים, הן להעבירם על דתם. 'משכן' הוא ביטוי למקדש, מקום פולחן מפואר, ומגורי מלכים ואנשים חשובים.

א,יב: ויקוצו מפני בני ישראל: ש: מדוע 'ויקוצו' ולא 'חששו' או 'סלדו'? ת: 'ויקוצו' רומז על 'קוץ', ומורה על כך שהמצרים חשו שבני ישראל "תקועים כמו קוץ", לא רק פחדו וסלדו מהם.

א,טו: למילדות העבריות: ש: מדוע דווקא 'העבריות' ולא 'מבני ישראל'? ת: עד כה נקראו בני ישראל בשם 'ישראל', מכאן ועד מות פרעה הנוכחי נקרא 'עברים' (בילדכן את העבריות, לא כנשים המצריות העבריות, מילדי העברים זה, מינקת מן העבריות, איש מצרי מכה איש עברי, ועוד). כאשר בני ישראל היו במצב עבדות, הם התבדלו מן המצרים ולמעשה הובדלו בעל-כורחם, לכן הם מן העבר השני של המצרים. כאשר זעקו אל ה' הם שוב 'בני ישראל': "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם אל האלוהים" (ב,כג).

א,יט: כי חיות הנה: ש: מדוע דווקא 'חיות' ולא 'יולדות מהר'? ת: העבריות היו יולדות כמו החיות בשטח, שמסתדרות לבדן, בלי עזרת מיילדת.

ג,טז: פקוד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים: ש: מדוע דווקא 'פקוד פקדתי' (בכפילות) ולא ''פקדתי'? ת: יש כאן שתי פקודות: לעזוב את מצרים ('אעלה אתכם מעני מצרים') ולהגיע לארץ הכנעני ('אל ארץ הכנעני והחתי והאמורי'), כלומר, הפקודה לעזוב את מצרים לא תהיה שלמה בלי עלייה לארץ המובטחת, שאמנם תפוסה כרגע על ידי כנענים, חתים, אמורים, פריזים, חיוים ויבוסים, אך היא ארץ 'זבת חלב ודבש'.

ד,י: כי כבד פה וכבד לשון אנוכי: ש: מדוע דווקא 'כבד פה וכבד לשון' ולא 'מגמגם' או 'מתקשה בדיבור'? ת: משה מעיד על עצמו שאינו מורגל בדיבור, ושפתו שפת רועים פשוטה, כיון שכבר עשרות שנים הוא רועה צאן ואינו מתראה עם בני אדם נאורים ואנשי השלטון המצרים (בהיותו בורח מן השלטון המצרי).

 ה,ג: אלוהי העברים נקרא עלינו: ש: מדוע דווקא 'נקרא' ולא 'נקרה'? ת: אמנם בציווי ה' את משה נאמר לו לומר למלך מצרים 'אלוהי העבריים נקרה עלינו' (ג,יח), אך משה ואהרן החליטו לשנות ולהפחיד את פרעה בכך שיש לו עניין עִם עַם לא רק בן ל'אלוהי העברים' אלא עִם שם ה' בעצמו שהעם נקרא על שמו.