בעת שלטון הבריטים ביום שבת קודש, 

יצאו רוכלים כושים למכור פירות ופיצוחים 
ברחובות ירושלים . יצאו יהודים ובראשם 
הגאון רבי יהודה צדקה זצ ל" נעמדו ליד 
הרוכלים, והזכירו לכל יהודי שניגש 
לקנות:"שבת היום ". 
 
יהודים רבים שמעו ונסוגו מרוב בושה, 
פרץ אחד הרוכלים בבכי ואמר לרב 
צדקה ", כל השבוע חיכיתי ליום הזה והנה 
אתם גוזלים את פרנסתי , " ענה הרב:"חכה 
עד הערב ואמכר את כל מרכולתיך, אם לא 
אמכר תוך חצי שעה, אקנה בעצמי את הכל 
בכסף מלא". וכך היה , 
במוצאי שבת קודש מכר הרב את הסחורה 
והשיב לרוכל את כל כספו .
*****

כל ימיו חי הצדיק הגאון רבי יעקב כהן "זצ ל מתוניס, מחבר 
הספר "זרע יעקב , " בצניעות רבה. למרות מצבו הדחוק, היה מקיים 
את מצות הצדקה בהדור רב. פעם שמע שבית כנסת אחד זקוק 
לתרומה כספית גדולה, והוא נדב את כל הכסף שברשותו. טענה 
הרבנית הצדקת לרב שכבר הגיעו עד פת לחם. אך הרב אמר: "הבוטח 
' בד חסד יסובבנו". יום אחד, כשהלך לבית המדרש לעסוק בתורה, 
נתקלה רגלו בחפץ, והנה מצא מטמון של מטבעות זהב . 
 
הבין כי זמנו לו מן השמים כסף, שיוכלו לעסוק בתורה מתוך רוחה 
ולהמשיך לתת צדקה, ומאז הגדיל ונתן סכומי כסף עצומים 
ולא פסק מלהזכיר לבני ביתו, שרק הודות למדת הבטחון 
זכה לסיעתא דשמיא כזאת.
****

הגאון רבי עזרא עטיה , זצ"ל ראש ישיבת פורת 
יוסף, היה מסתפק במועט ומעט מאד באכילתו. לעתים 
היה מבקש מאשתו דבר מאכל, כגון פרוסת אבטיח . 
 
מיהרה אשתו להגיש לפניו פרוסה נאה, והוא אכל חתיכה 
קטנה והפסיק. אנשים לא הבינו את מעשהו, שהרי אם 
הוא חפץ באבטיח, מדוע הוא מפסיק באמצע? אחרים 
הבינו שנהג לפי "תענית הראב"ד" שאם אדם אוהב מאד 
מאכל מסוים ומפסיק אכילתו, נחשב לו כתענית. ואכן, 
מעולם לא סיים כוס משקה או את ארוחת הצהרים 
שלו. אכל מעט ולא גמר .