קדושת ישראל
בס"ד
קדושת שראל
בפרוס עלינו ימי 'שובבי"ם ת"ת' הבאים לקראתנו לשלום,
המסוגלים ביותר לתיקון קדושת ישראל, וכפרת חטא
הידוע. נבואה בזה בעזהי"ת בשבועות הקרובים, בטיב כמה
מעשיות שסיפר רבינו שליט"א בענייני שובבי"ם
בהזדמנויות שונות.
והגם שמבואר בזוהר הקדוש בפרשתנו (ויחי, ח"א דף ריט:),
שאין תשובה ועליה לאותו חטא רח"ל, עיין היטב בלשון
קדשו החוצב להבות אש. – כבר האריכו הרבה הקדמונים
ובספרים הקדושים, שהמדובר בתשובה הרגילה ובשאר
ימות השנה, אבל תשובת ימי השובבי"ם שאני, שהיא
מביאה כפרה ותיקון גם לאותו חטא המר.
ובפרט ובעיקר על ידי עסק התורה הקדושה בעמל
וביגיעה, כאשר כתב בזה בסה"ק אוהב ישראל פרשא
דידן (ד"ה ויקרא יעקב לבניו בתוה"ד) וזל"ק: "ועיקר התשובה הוא
על ידי תורה ותפילה וצדקה, כל אחד ואחד לפי יכולתו.
ובפרט בלימוד תורה שבעל פה, ולברר הלכה בליבון
ובירור יפה, בזה הוא מקבץ חלקי הטוב והניצוצין
קדישין, ומברר אותן מתוך הקליפות, להוציא בולעם
מפיהם, בסוד 'חיל בלע ויקיאנו' (איוב כ, טו)".
"וזהו עיקר התיקון של פגם הברית, כי לימוד תורה
שבעל פה בכוונת הלב וביראת שמו יתברך הנכבד
והנורא, וכל שכן מי שזוכה ללמוד תורה לשמה ממש,
ועל ידי תשובה כראוי, מאסף ומייחד כל חלקי הטוב
והניצוצין קדישין למקורן ולשורשן" עכל"ק הזך עי"ש.
~~~
הגה"ק מוהר"ר נפתלי הכהן כ"ץ זצוק"ל בעל "סמיכת
חכמים", נודע כקדוש עליון גאון בתורה ומקובל מופלא,
ומגדולי קברניטי הדור (נלב"ע בקושטנטינא שנת תע"ט לפ"ק).
בהיותו מגדולי רבני ארץ [כאשר כינוהו בזמנו: "רבי
נפתלי הגדול"] היה מקורב למלכות, יוצא ונכנס בבית
המלך, שהעריך מאוד את חכמתו הגדולה, והיה מתייעץ
עמו רבות בעניינים שונים שבהנהגת המדינה וצרכי
המלכות.
בתוקף שלמות קדושת 'צלם אלקים' שבו, היתה צורתו
זורחת ומאירה תמיד, וכשלמות נשמתו כן שלמות גופו,
שהיה אדם יפה תואר ויפה מראה, כענין שמעיד הכתוב
ביוסף הצדיק (בראשית לט, ו), צורתו והנהגתו האצילית
היתה שובה לב ונפש, ובכל מקום העריצוהו וכבדוהו
מאוד.
והנה כיוסף הצדיק בשעתו, גם הוא נתגרה בו השטן
רח"ל להעמידו בנסיון הקשה. כאשר בתור רבם של
היהודים הוזמן לטקסים שונים בבית המלך, שהשתתפה
בהם גם המלכה. ובכל פעם שראתה הקיסרית את הרב
הקדוש, רבי נפתלי הגדול, השתוממה מאוד למראהו
ויופיו הנהדר והנאצל, עד שהתלבשה בה קליפת ל"ל
הרשעה רח"ל, כאשת פוטיפר בשעתה.
בהזדמנות אחת הזמינה את הצדיק אצלה אל היכלה,
לצורך ייעוץ מיוחד בענייני הקיסרות ותהלוכות החצר.
היא חישבה והכינה את צעדיה היטב, בבחירת טרקלין
נאה ומהודר, ואף התלבשה לצורך כך בבגד נאה ומפואר
ביותר, שהיה מוכן ברשותה לאירועים מיוחדים בלבד!
אולם היא לא שיערה בדעתה כלל, עד היכן מגעת
קדושתו וטהרתו של הגה"ק, וכמה רחוק הוא מרחק
עצום מכל נדנוד חטא, כרחוק מזרח ממערב! – בהגיעו
אל הפגישה היה כולו נתון בקדושתו וטהרתו, ועל אף
שהיה מוכרח מחמת נימוסי המלכות להתייצב ולענות
על שאלותיה בכבוד הראוי וכו'. מכל מקום משרק הבין
את כוונתה הזדונית, תיכף קיים בנפשו בנחרצות
ובגבורה עזה את מאמר הכתוב בניסיון יוסף הצדיק (שם
ח): "וימאן!!!", המסומן בטעם "שלשלת", כדפירשו
בסה"ק (עי' דברי יחזקאל שינאווא ועוד) שהיה יוסף מכריז
בנחרצות וגבורה בלשון שאינה משתמעת לשתי פנים,
שהוא ממאן בשלשלת: "ניין! ניין! ניין!" (לא! לא! לא! – NO!
NO! NO!), כי מעניינים כאלו בורחים תיכף ומיד הרחק
כמטחווי קשת!
לאחר שהסתיימה הפגישה והגה"ק עמד איתן בגבורת
נפשו בניסיונו, נכנסו הרהורי חרטה בלב הקיסרית,
ושלחה אליו את אחד מנאמני המלכות בבקשת סליחתו
ומחילתו, והציעה לפניו תשלום פיצויים בסכום עתק!
ברם כאשר הגיע השליח לבית הרב, אמר שהוא אמנם
סולח על כך, אבל מתשלום הפיצויים אינו לוקח אף לא
פרוטה אחת, הגם שהיה בו הון תועפות שנצרך מאוד
להחזקת עולם התורה. באומרו: שעמידתו בנסיון היא
חובתו, ולא לכבודו עשה זאת, אלא לכבוד מי שאמר
והיה העולם, העומד עליו ומצווהו על כך בכל תוקף, אשר
קדשנו במצוותיו וציונו על שמירת הקדושה! ואין מגיע
לו על כך שום שכר בהאי עלמא.
אולם, הוסיף הצדיק, זאת אבקשה נא אם אפשר, את
אותו בגד שהתלבשה בו הדוכסית כדי להכשילני בנסיון!
והסביר טעמו, שמכל מצוה שעושה האדם, ומקיים רצון
השי"ת ותורתו, נעשה מזה לבוש מיוחד לנשמה, ולכן
חפץ הוא באותו בגד, שיהיה לו לעדות נאמנה על שמירת
קדושתו!
ואכן בקשתו התקבלה, הוא קיבל אותו הבגד, וציווה
לתפור לו ממנו תכריכים אחר מותו. ובהסתלקותו לשמי
מרום, נקבר בכבוד גדול מאוד בהשתתפות אלפי רבבות
ישראל, כשהוא כרוך בתכריכים אלו, וזכה לקדש שמו
יתברך בקידוש השם נפלא!
[פרטית, כ' אייר תשע"ג]
~~~
עד היכן מגעת השפעת חינוך הילדים למידת הקדושה
והטהרה, למדתי מתוך טיב המעשה שסיפר לי שכני הרב
ר' שמואל צ'צ'יק שליט"א, שבילדותו התלווה פעם אל
אביו הגה"צ ר' וועלוויל צ'צ'יק זצ"ל, בדרכו אל הרופא
לטיפול רפואי.
בהגיעם אל המרפאה נכנסו לחדר ההמתנה להמתין
לתורם, והנה בהיכנסם ראו שעל הכיסא מונח עיתון
פסול, ונצרכו להורידו מהכיסא, כדי לפנותו לישיבה.
מה עשה האב הצדיק?
הוא לא רצה לטמא את ידיו בטומאת הקליפה הקשה
האופפת ורובצת בתוככי אותה זוהמא, שהעיתון מלא
ממנה. – ולפיכך הרים את רגלו, וכך הדף בנחרצות את
אותו 'כתב עת' טמא מן הכיסא, כשהבעתו וסערת רוחו
מעידים על המיאוס והגועל שבחלה נפשו מצחנת
ה'צואה רותחת' שבאותה תועבה. – וכך קיים בנפשו
הציווי האלקי שבדת תורתנו הקדושה, בכל כיוצא בזה
(דברים ז, כו) "שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי חרם הוא!".
והעיד בפני בנו הר"ר שמואל הנ"ל, שאותה פעולה
נרגשת חרתה בליבו רושם בל ימחה, ושנים אחר כך היה
חדור בנפשו גודל הרתיעה שיש להירתע מדבר
משוקץ!!!
לכשעצמי הוצאתי הלימוד מוסר מעובדא זעירא זו, עד כמה
מגעת השפעת החינוך על בנינו בכל פעולה שבחיינו! ישמע
חכם ויוסיף לקח.
ופשיטא ואין צריך לומר, כמה זהירות יתרה צריך, שלא
לקלקל חלילה את קדושת הילדים התמימה במו ידיים,
ולהכניס אל ליבם ונפשם זוהמה והשחתה, בכל מיני
דרכים ואמצעים הקיימים בימינו, או במכשירים שונים
ומשונים שממציא הסטרא אחרא חדשים לבקרים,
ורודף אחר אלו הילדים בכל כוחותיו ה' ירחם, וצריך
שמירה מעליא בזה. – לפעמים בטיול 'פשוט' שהוציא
האב את משפחתו למקום מפוקפק מעט, גרם בלא
משים הרס והשחתה לנפש הילד רח"ל, ודי לרוצה להבין.
"אל תחטאו בילד"!
[טיב השידוכים (מהדו"ד בעריכה) שער הבית, פ"ו קדושת הבית , אות ד
חינוך הבית לקדושה]
~~~
מעין אותו מעשה סיפר לי אברך יקר, שלמד בילדותו
בישיבת 'קמניץ' המפוארה, פה עיה"ק ת"ו, אצל המגיד
שיעור והמחנך הנודע הרה"ג רבי משה אהרן שטרן.
יום אחד הבחין הרב בהפסקת האוכל, שאחד הילדים
מוציא את הכריך (סנדוויץ') לארוחתו, כשהוא עטוף בנייר
של עיתון טמא! רח"ל.
המגיד שיעור החשוב כראותו, נעמד על רגליו בסערת
רוח, השתיק את כל הכיתה, וציוה להפסיק באמצע
ארוחת הבוקר, משום מקרה חירום!
לאחר שהסביר במילים קצרות יוקדות כאש את גודל
הסכנה שבטומאה זו, ניגש אל השולחן שעליו היה פרוס
העיתון, ובעזרת מרפקו הסיטו כלאחר יד אל הרצפה,
ולאחר שעטפו בשקית ללא מגע יד בגוף הטומאה, הורה
לאחד התלמידים להשליכו תיכף אל פח הזבל הרחוק
מחוץ למתחם הישיבה, ולקיים בו (דברים כא, כא): "ובערת
הרע מקרבך"! ותיכף בחזרתו ליטול את ידיו ג' פעמים
לסירוגין, כדי לנער מעצמו טומאת אותה קליפה!
המעמד הזה וההתלהבות דקדושה שבערה בו, עשה רושם
כביר בלב התלמידים, והשפיע עליהם הרבה 'יראת שמים'
צרופה!
[פרטית, ט' חשון תשע"ג]
~~~
אל הרבי הקדוש בעל בית ישראל מגור זצוק"ל נכנס נער
'בר מצוה' ביחד עם אביו, לקבלת ברכת מזל טוב כנהוג
לרגל שמחת הבר מצוה!
כשהגישו לפניו הקוויטעל, נטלו בידו הקדושה,
ובהסתכלותו פנימה נשתנה לפתע צורת זיו קדשו, והחל
לברך את הנער בשרף אש קדשו, ובתוך ברכתו כפל כמה
פעמים: "א גוטער חבר! א גוטער חבר!" - תוך שהוא חודר
בעיניו הקדושות במבט מרעיד ומזעזע בלב ונפש הבחור,
שבקושי החזיק את עצמו שלא להתמוטט ארצה מרוב
פחד, ויהי המקום לחרדת אלקים!
הם יצאו מן הקודש המומים ומשתאים על נפשם, ולא
הבינו דבר וחצי דבר מכל מה שהתרחש כאן... המדובר
היה בנער טוב וישר, מן המצוינים בכיתתו, שכל שיחו
ושיגו אך ורק בתורה ותפילה, ומעולם לא עלתה על ליבו
להתחבר חלילה לחבר רע. הבחור החל לבכות מאוד
כשהוא נרגש ונסער ממה שעבר עליו בקודש פנימה,
ואותם מילים שבקעו מלבו הטהור והרחום של הצדיק
נחרטו עמוק בנפשו!...
חלפו שנים, ויגדל הילד ונעשה בחור גדול וחסון, מוצלח
וחברותי, ומוקף חברים רבים ושונים, כדרך הצעירים
בגיל הנעורים.
והנה יום אחד נטפל אליו אחד מחבריו שנפגם ל"ע, כדי
להפילו עמו ברדת שחת, השם ישמרנו ויצילנו! – הנסיון
היה קשה עד לב שמים, אך לפתע נזעק הבחור, כאשר
לנגד עיניו נזכר פתאום בבירור באותה ברכה שהחדיר בו
הרבי מתוך פתקתו לפני שנים בכניסתו לעול מצוות: "א
גוטער חבר!!!", המילים האלו יקדו בו עתה כאש בוערת!
– הוא נזכר היטב כמה מוזרים היו הדברים בשעתם, וכמה
בכה אחר כך... והנה לפתע נעשה הכל בהיר ונהיר, עכשיו
הטיב להבין עד כמה צפו עיניו הקדושות של הרבי
למרחוק!
הוא קפץ ממקומו כנשוך נחש, וזעק בלב קרוע ומורתח
לעבר אותו 'חבר רע' מסית ומדיח: "צא טמא! סכנת
נפשות! מסתובב כאן מחבל בחגורת נפץ"! – ירחם השם
על בניו עם קדושו!
[מתוך שיחה בנסיעה לאתרא קדישא מירון יצ"ו]
