'והובקעה העיר. כתיב (ירמיה לט, ב) "בתשעה לחדש הובקעה העיר" ואת אמר הכין? א"ר תנחום בר חנילאי: קילקול חשבונות יש כאן, הה"ד (יחזקאל כו) "ויהי בעשתי עשרה שנה בא' לחדש היה דבר ה' אלי לאמר בן אדם יען אשר אמרה צור על ירושלם האח" מהו האח? אין תימר בא' באב, עדיין לא נשרף! אין תימר בא' באלול, ביום ולילה נפק בלדרה מן ירושלם ואתי לצור! אלא, קלקול חשבונות יש כאן. ר' יוחנן ורשב"ל, ר' יוחנן אמר: למלך שהיה יושב ומחשב חשבונות, באו ואמרו לו נשבה בנך, ונתקלקלו חשבונותיו, אמר יעשה זה ראש לחשבונות. רשב"ל אמרא: למלך שהיה יושב ומחשב חשבונותיו, באו ואמרו לו נשבה בנך ונתקדש, אמר יעשה זה ראש לחשבונות'. וכו' (יר' תענית ד,ה). היר' מקשה איך נאמר במשנה שהעיר הובקעה בי"ז תמוז, הרי בפס' מובא ט' תמוז? ועונה שיש קלקול חשבונות. בהקשר לזה מביאים ראיה מפס' ביחזקאל, שממנו משמע שחורבן המקדש היה בא' אב (ולא בט' באב כמו שמובא במשנה), ומעמידים שגם כאן היה קלקול חשבונות, ומביאים מר"י ור"ל משל שממשיל למלך שנשבה בנו (ולר"ל גם נהרג) והתקלקלו חשבונותיו והחל מחדש. (ראה ב'מועדי ישראל' ['ארבעה תאריכים' וכו'] למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א בירור על תאריך חורבן בית ראשון). לכאורה לא מובן, מה ההבדל בין המשל של ר"י ור"ל, מה הוסיף ר"ל בכך שאמר שגם נהרג בן המלך? בפשטות בא להביא מקרה יותר כואב, כדי להדגיש כאב גדול יותר. אולם אולי יש בזה גם רמזים לגבי הסבר הפס' והקשרו לדרשת היר' שמקודם, היר' הרי העמיד את הפס' בירמיהו שהעיר הובקעה בט' בתמוז כטעות של חשבון התאריך, ולזה הביא ראיה מהפס' ביחזקאל, ובפשט הכוונה שזה עוד דוגמה למה שהיה שם – שהתאריכים התקלקלו. אולם אולי יש בזה ראיה מדברי ר"י ור"ל שהם אמנם דיברו על הפס' של א' אב, ולא דיברו על ט' בתמוז. אולם במשל ר"י הביא מקרה אחד – שהבן נפל בשבי, ואילו ר"ל הוסיף שגם נהרג אחרי שנפל בשבי, ממילא יוצא שלר"ל היו כאן שני דברים, כשעל אחד מהם כבר אמר ר"י שבזה היה המלך מתבלבל. ממילא יוצא שאפשר שר"ל דרש גם על הפס' של ט' בתמוז שהיתה שם צרה גדולה – שהעיר נפרצה, וזהו כעין שבן המלך נשבה, ולכן כמו שהמלך היה מתבלבל, כך גם הם התבלבלו, אולם לא נעשה בלבול גמור עד שהבן גם נהרג, שאז אומר שהתחיל לספור מחדש, וכך זהו כעין א' אב שהוא ההתחלה. אבל ט' בתמוז זה לא התחלת החודש, אלא זמן טעות, ולכן זהו כמו שמועה שנשבה שמתבלבל הרבה אבל לא עד כדי שיתחיל לספור מחדש (לר"ל). ויוצא שהראיה מהפס' ביחזקאל, זה לא רק עוד מקרה שהיר' דימה לו, אלא יש כבר דרשה קודמת - של ר"ל שרומזת לזה. אולי אפשר גם שההבדל בין המשלים זה האם יש שני דברים או רק אחד (רק נשבה או גם נהרג), שכך האם יש חלק בזמן פריצת העיר או רק בחורבן עצמו. שר"י מדגיש רק את החורבן ור"ל גם את פריצת העיר, ממילא לר"ל טעו גם בזמן הפירצה ולכן יש תאריך שגוי בנביא, כיון שכך בנ"י חשבו בטעות (והנביא הביא זאת כתיעוד לכאב והבלבול אז). לעומת זאת לר"י היה רק דבר אחד, וממילא זהו החורבן עצמו, שבו התבלבלו והחלו לספור מחדש (עד הקידוש החודש הבא). אם כך אז מה היה הבלבול של ט' תמוז? בהמשך מביא היר': '… כ"א יום מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב בהמ"ק. א"ר אבונה: סימנא (ירמיהו א) "מקל שקד אני רואה", מה הלוז הזה, משהוא מוציא את ניצו ועד שהוא גומר את פירותיו כ"א יום, כך מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב הבית כ"א יום' וכו'. ממילא כיון שעברו כ"א יום בין הפריצה לחורבן, לכן האנשים היו אומרים חשבון למפריע, שכיון שספרו עכשיו מחדש (בקלקול חשבון) כ-א' אב, אז עשו חשבון למפריע 21 יום ויצא להם ט' בתמוז, ולכן אמרו שכעין נפרץ בט' תמוז, בשל קלקול החשבון (ז"א ההבדל ביניהם זה האם טעו אותו זמן, או למפריע [שלר"י טעו בחודש אב למפריע, או שאמרו כשהתאפסו על התאריך הנכון שע"פ הקלקול שחשבו יוצא כעין ט' בתמוז למפריע]). עוד אפשר שההבדל ביניהם זה לגבי א' אב, האם נאמר כך בפס' רק בשל שחשבו שכך התאריך בשל הבלבול (שזהו לר”י), או גם בגלל שבא' אב היה אמנם עדיין המצור, אבל צור כבר אמרה על ירושלים שהיא תחרב כי לא תצא מהמצור (כך פרש"י בפס'), ולכן כשהחשבון התקלקל אז ה' החשיב גם מה שהיה בא' אב, ולכן משני הסיבות יחד הקב"ה אמר בנבואה ליחזקאל, שכעין התאריך הוא א' אב שאז נחרב הבית (שזהו לר"ל שיש שתי סיבות). אולי גם ההבדל הוא האם התאריך הוא בשל שכך בנ"י דיברו, או בשל שכביכול ה' אמר שכך ראוי להחשיב כמו מלך... שלר"ל הבן מת, ומת לא חוזר, כך בנ"י הרגישו שהכל נחרב ולא ישוב עוד. ואילו לר"י הוא נשבה, כך שעוד יכול לשוב, שכך זהו מצד ה', שאמנם נחרב הבית, אבל עתיד לקום מחדש. יה"ר שיבנה ביהמק"ד בבי"א.