עיונים לשונים - הפטרת מסעי ("שמעו") - קרי וכתיב (1 תגובות לחידוש זה)
נכתב על ידי איתיאל, 31/7/2019
קרי וכתיב
על תופעה זו במקרא נשתברו קולמוסים רבים.
מצויים כמה סוגים עיקריים של קרי וכתיב:
קבועים - לדוגמה כתיב שם ה' באותיות הוי"ה וקרי באדנות. או ירושלים בכתיב חסר יו"ד וקרי ביו"ד. במקרים אלו נהוג אפילו לא לציין את הקרי, בהנחה שהקורא מכיר את התופעה התדירה.
שינוי במילה - אלו רוב ה"קרי וכתיב" - ניקוד שונה, סדר אותיות שונה או כמה אותיות שונות.
תיקוני סופרים - למטרת לשון נקייה (ישגלנה - ישכבנה, טחורים - עפולים וכדומה), או למניעת ביטוי העלול להביא לכפירה.
כתיב ולא קרי, קרי ולא כתיב - מילה המופיעה בכתיב אך איננה נקראת, או להיפך: מוסיפים בקרי מילה שאיננה כתובה.
כתיב בחד וקרינן בתרי - בכתיב מילה, שבקרי מפרידים לשני מילים. לדוגמה: "לגאיונים" - הקרי: "לגאי-יונים".
תופעת קרי וכתיב קדומה, וכבר חז"ל העירו על מסורות של קרי וכתיב.
בחומשים הקדומים היה נהוג שהכתיב רשום בתוך הטקסט ומנוקד בצורת הקרי, בעוד הקרי כתוב בהערה בשולי הטקסט. דבר זה יצר בלבול וקושי.
תנ"ך קורן שינה והנהיג לכתוב את הכתיב ללא ניקוד, ואת הקרי בצד השורה בניקודו, וכך נהגו כמה חומשים אחריו (בקומבינציות שונות).
יש כיום חומשים בהם הדפיסו לנוחות הקריאה את הקרי בגוף הטקסט ואת הכתיב בצידו, דבר המנוגד למסורת, לפיה הנכתב בטקסט (ובספרי התורה כמובן) הוא הכתיב.
האברבנאל תלה מקרי כתיב וקרי בתיקונים שהכניסו אנשי כנסת הגדולה על גבי הנוסח המקודש, על מנת לקוראו בצורה מובנת.
הוא כותב בהקדמתו לספר ירמיהו, שלשונו של הנביא לא הייתה צחה, כדבריו: "לא ידעתי דבר, כי נער אנוכי". כהוכחה לכך הוא מציין שהמספר היחסי של קרי וכתיב בספר גבוה מכל ספרי התנ"ך האחרים, וכן מרובות טעויות במין הדקדוקי ובמיליות היחס.
(הנתונים המלאים: בטבלת השוואה ממחושבת שמופיעה בויקיפדיה נמצא כי אחוז ה"קרי וכתיב" ביחס למילים בספר ירמיהו עומד על יחס של 0.6 - 131 שינויים מתוך 21,673 מילים. הנתון די גבוה. כשהשוואה: בכל התורה כולה יש בסך הכל 31 שינויים קרי וכתיב - יחס של 0.04 אחוז. אמנם בספרי הנביאים האחוז גבוה יותר, ממוצע של 0.4 בנביאים ו0.55 בכתובים, אך עדיין הנתון חריג. עם זאת, יש ספרים בהם יותר שינויי כתיב וקרי, אך מסיבות שונות: לדוגמה דניאל (2%) - משקף שתי צורות הגייה שונות של הארמית).
המלבי"ם בהקדמתו מגיב בחריפות לדבריו (לאחר שהוא מציין בנימוס "ועם האדון (רבי יצחק אברבנאל) אשר היה משלומי אמוני ישראל הסליחה"). הוא מקדים שדברי הנביא אינם מעצמו, אלא הכל מיד ה'. וגם אם נאמר שה' נתן את החזיון לפני הנביא והוא ניסח במילותיו - לא יתכן שייתן ה' נבואה על מנת לכותבה למי שלא בקי במלאכת הלשון.
הוא מציין כמה הוכחות חזקות:
א. ירמיהו כתב גם את ספרי מלכים ואיכה, בהם הלשון צחה ובהירה.
ב. דווקא בנבואות שניתנו בהיותו צעיר (כמה נבואת ההקדשה שלו, פרק א', אותו קראנו בהפטרה הקודמת) יש צחות לשון גבוהה.
ג. גם אם לא היה בקי במשלב לשוני גבוה, הציפייה לתקינות של מין דקדוקי וכדומה היא בסיסית מדובר השפה (מזל שהמלבי"ם לא ראה את המצב אצל התלמידים של ימינו...). על כן קשה להניח שירמיהו טעה בזה.
לכן מבאר המלבי"ם כי קרי וכתיב באו כדי לבטא שתי רעיונות שונים במקביל. הקרי - על פי הפשט, והכתיב על פי הדרש. ה"טעויות" דקדוקיות הינן מכוונות, בכדי לרמוז למשמעים נסתרים.
למעשה, רוב הפרשנים מתייחסים בדרך כלל רק לקרי. גם התרגומים (אונקלוס, יונתן, תרגום הנביאים) מתרגמים את נוסח הקרי בלבד.
הרד"ק לעומת זאת מבאר שאנשי כנסת הגדולה מצאו לפניהם כמה נוסחים, וקבעו אחד לקריאה, אך גם הנוסח בכתיב חשוב במקביל. לכן בכל מקרה של קרי וכתיב הרד"ק מבאר את שניהם.
בהפטרתנו, המורכבת בעיקר מפרק ב' בירמיהו, ישנם דוגמות רבות לקרי וכתיב ו"טעויות" דקדוקיות. להלן נביא כמה מהם עם הסברים.
דוגמות לקרי וכתיב ו"טעויות" מתוך ההפטרה והסבריהם:
"ההימיר גוי אלוקים" - השורש מ-י/ו-ר (נעו"י), בבניין הפעיל, לפיכך היו"ד הראשונה מיותרת.
הרד"ק מציע שבכך נרמזת משמעות נוספת: השורש י/ו-מ-ר, שפירושו לפאר ולשבח ("ובכבודם יתיימרו"). לפיכך הפירוש: אין גוי שהחליף את אלוהיו, או שגידל ורומם אלוהים של עם אחר.
"ותחפנס" כתיב, וקרי "ותחפנחס" - רד"ק: "היא עיר בארץ מצרים תקרא כזה וכזה כי קרובים הם".
"ותאמרי לא אעבוד" כתיב, וקרי: לא אעבור. רד"ק: "כשהייתי מציל אותך, היית אומרת: "לא אעבור עוד על מצותיך". והכתוב "אעבוד" - לא אעבוד עוד עכו"ם".
"פרה למוד מדבר, באוות נפשו שאפה רוח" כתיב, וקרי "נפשה". ביאר הרד"ק שהפרה ננקט בפסוק הן בזכר והן בנקבה, מפני שמתייחס למין הכולל בזכר (כמו "ויהי לי שור וחמור" - ודאי היו לו גם פרות ואתונות), ומתמקד בנקבה שדרכה לרוץ במהירות. לכן נפשו בזכר - על פי ההתייחסות ההתחלתית, כמין כולל, בזכר. בהמשך עובר לנקבה לפי ההתמקדות בפסוק, בתכונת ריצתה, ולכן יש כאן חילוף קרי וכתיב.
"וגורנך" כתיב, וקרי "וגרונך". רד"ק: "והענין אחד, אולי הם שני משקלים". יתכן להציע, שרומז לנמשל. הנהירה אחרי הבעלים באה בתקווה לקבל על ידם פרנסה. הנביא מבקש שיפסיקו ללכת אחריהם, כי הם לא יביאו פרנסה, אלא רק רעב, והגורן ישאר ריק.
"הלוא מעתה קראתי לי אבי", כתיב, והקרי: "קראת". הרד"ק מפרש שהכתיב אומר: מאחר והקב"ה קרא לעצמו אב כלפי ישראל והחשיב אותם כבניו ברחמיו - מצופה מהם לשוב אליו. הקרי מציין: מעתה שבא רעב על הארץ, מצופה ממך שתקראי לה' אב ותחזרי לעובדו.
*******
מקורות נוספים בנושא:
https://daf-yomi.com/Data/UploadedFiles/DY_Item/30841-sFile.pdf
http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1588
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%A8%D7%99_%D7%95%D7%9B%D7%AA%D7%99%D7%91
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (1)
תמיד כיף לקרוא את הדברים מלאי החכמה שלך.