גאולה מתוך החורבן בסיפור על היהודי שחרש

נכתב על ידי יניב, 26/7/2019

 '"כי רחק ממני מנחם משיב נפשי" מה שמו של מלך המשיח? רבי אבא בר כהנא אמר: ה' שמו, שנאמר (ירמיה כג, ו): "וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו”. דאמר רבי לוי: טבא למדינתא דשמה כשם מלכה, ושם מלכה כשם אלקיה. טבא למדינתא דשמה כשם מלכה, דכתיב (יחזקאל מח, לה): "ושם העיר מיום ה' שמה”. ושם מלכה כשם אלקיה, שנאמר: "וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו”. רבי יהושע בן לוי אמר: צמח שמו, שנאמר (זכריה ו, יב): "הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח”. רבי יודן בשם רבי איבו אמר: מנחם שמו, שנאמר: "כי רחק ממני מנחם”. אמר רבי חנינא: ולא פליגי, חושבנא דדין כחושבנא דדין, הוא מנחם הוא צמח, והדא מסייע להדא דרבי יודן בשם רבי איבו. עובדא הוה בחד בר נש דהוה קא רדי, געת חדא תורתיה. עבר עלוי חד ערבי, אמר ליה: מה את? אמר ליה: יהודאי אנא. אמר ליה: שרי תורך ושרי פדנך. אמר ליה למה? אמר ליה: דבית מקדשון דיהודאי חרב. אמר ליה: מנא ידעת? אמר ליה: ידעית מן געייתא דתורך. עד דהוה עסיק עמיה געת זימנא אחריתי, אמר לו: אסר תורך אסר פדנך דאתייליד פריקהון דיהודאי. אמר ליה: ומה שמיה? אמר לו: מנחם שמיה. ואבוי מה שמיה? אמר ליה: חזקיה. … אמר רבי אבון: למה לי ללמד מן ערביי? ולא מקרא מלא הוא? דכתיב (ישעיה י, לד): "והלבנון באדיר יפול”. וכתיב בתריה (שם יא, א): "ויצא חטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה"' (איכה רבה א,נא). במדרש מובא מחלוקת מהו שמו של המשיח ובהקשר לכך מביאים סיפור על אדם שחרש, ופגשו ערבי שאמר לו שיפרק את כלי החרישה מהשור כי יודע ע"פ געיית השור שהמקדש נחרב. ואח"כ געה שוב השור, אמר לו הערבי שע"פ גייעת השור נולד המשיח וכו'. מרן גדול הדור הרה"ג חים דרוקמן שליט"א מסביר (ב'לזמן הזה' תמוז-אב 'התעניות ייהפכו לימים טובים') שהסיפור בא ללמד שמתוך החורבן צומחת הגאולה, ראה שם. נראה שמסופר שהיהודי היה חורש, שזה כעין רמז לחורבן  "לכן בגללכם ציון שדה תחרש" (מיכה ג,יב). ומדובר בשור (שאח”כ מכרם כדי להגיע לאותו תינוק), כעין הקרבנות שהועלו בהעלאת ארון ה' לירושלים: "ויהי כי צעדו נשאי ארון ה' ששה צעדים ויזבח שור ומריא" (שמואל ב,ו,יג), שזה כעין גאולה קטנה, שהארון חוזר למקומו (כמו שבגאולה הכל חוזר למקומו הראוי, בנ"י לא"י, המקדש יבנה במקומו וכו'), שכך אותו יהודי מכר את שווריו כדי להגיע לאותו תינוק הקשור בגאולה ('זבין ההוא גברא תורוי זבין פדניה' וכו'. איכ"ר שם) שמכירת שווריו זהו איבודם ממנו וקבלת תמורה במקומם, כעין הקרבת השוורים בהעלאת הארון שהשור נאבד ממנו בעולם, ומקבלת תמורה של קדושה. הערבי אמר לו לשחרר את שורו ולפרק את יתד המחרשה (ביר' [ברכות ב,ד] מובא כמו במדרש, ושם מובא 'קנקנך', שזהו יתד המחרשה) כעין אבל שמתאבל ולא עובד, ובפרט שאין לעשות דבר שמזכיר את החורבן (חרישה כמו חרישת העיר בחורבן). אבל בכוונה נאמר כאן 'פדנך', שזה אמנם יתד מחרישה, אבל גם יכול להתפרש כשדה או צמד בקר: '"מפדן ארם" – על שם ששני ארם היו ארם נהרים וארם צובה קורא אותו פדן, לשון צמד בקר, תרגום פדן תורין. ויש פותרין פדן ארם כמו שדה ארם, שבלשון ישמעאל קורין לשדה פדן' (רש"י. בראשית כה,כ). ממילא כאן מגלה לנו המדרש שמה שאמר לו על יתד המחרישה רמז לו בזה גם על צמד (שרומז לצמד בקר) או שדה (שביר' מפרש מה אמר בפשטות, וכאן מביאים מה המילים שאמר. או שאמר 'קנקנך' כמו ביר' וכאן מרמזים מה העומק בזה, שבמילה אחרת זה 'פדנך' שזה רומז …). שבמשמעות שדה זהו רמז לחורבן "ציון שדה תחרש" (מיכה ג,יב), שכך רמז לו שלא יעבוד בשל שזה כעין החורבן, שעכשיו חל הפס' (וזה הפירוש בלשון ישמעאל, כך שמתאים לערבי לאומרו). ובמשמעות של צמד (זוג), מרמז בזה על צמד בקר, שבזה רמז לו שאמנם יש עכשיו צרה של חורבן, אבל בצרה עצמה קשורה הגאולה, ולכן זה כמו צמד בקר שמחוברים יחד, ופועלים כאחד, שכך החורבן (שבא חורבן שמתבטא בחרישה [ביתד המחרישה], וזה בציון שנאמר עליה לשון "שדה”) והגאולה באים יחד (כמו צמד בקר). הערבי שואלו מה הוא, כעין רמז לנאמר בפס' "מפדן ארם", שיצחק לקח את רבקה משם, ממקום שכולם שם רמאים (ב"ר סג,ד) שאולי למדו זאת מ"ארמי" אותיות 'רמאי', וממילא גם "פדן ארם" מרמז על רמאים (שארמים באו מארם), לכן קודם שאלו מי הוא, והיהודי ענה שהוא יהודי ולא ארמי-רמאי, ולכן כיון שהוא דבוק במידת האמת, אז גילה לו הערבי את האמת המוסתרת, שהחורבן באמתיותו קשור לגאולה, שזהו מידתו של הקב"ה שמרפא מתוך (=ע"י) המכה (לכן נאמר שאותו השור געה פעמיים, הראשון על החורבן והשני על הגאולה, כיון שמתוך המכה עצמה צומחת הישועה, ולכן זה דווקא ע”י אותו שור – אותו אחד עצמו). ואותו יהודי כיון שקשור לאמת, לכן ראוי לגלות לו את דרכי ה' שקשורים במידת האמת, 'דאמר רבי חנינא: חותמו של הקב"ה אמת' (שבת נה,א). נראה שזהו שנאמר קודם ששמו של המשיח כשם ה', וכן שם העיר כשם ה'. שבנ"י וא"י דבוקים בה' ובמידת האמת (שזה בא יחד, כיון שאמת היא אחת משמות ה'), ולכן בחורבן נולדת הגאולה, שזה גאולה לא"י ולבנ"י ע"י המשיח ע"י דבקות בה' וגילויו בעולם, ואז תתגלה האמת, כמידת ה' שהיא אמת, שהכל לטובה. ונאמר במדרש ששמו מנחם וצמח, ושניהם אותה גימטריה, כך שזה אותו דבר. שזה מרמז שהמשיח ינחם (מנחם) ע"י שיגלה את מידת האמת (ע"י גילוי האמת לעתיד, שזהו הדבקות בשם ה' אמת, כנרמז קודם לכן), ויתגלה שהחורבן הוא שורש הגאולה, ובכך הוא ינחם. לכן שמו גם צמח, כמו צמח שצומח ע"י שהזרע קודם נרקב באדמה, כך הגאולה באה ע"י שקודם בא חורבן למה שהיה, ומזה צומחת הגאולה. לכן צמח ומנחם זה אותו דבר, כי ינחם ע"י ההבנה שזה כעין עניין הצמח. ובאו חז"ל וסיפרו על אותו יהודי שחרש, כעין רמז לעניין צמח (וכן עצם החרישה היא שבירת הקרקע, שנראה כהרס, אולם בעצם זהו תיקון הקרקע שתהיה ראויה לזריעה). נראה שגם בהמשך שרבי אבון מביא מהפס', בפס' יש רמז לחורבן וגאולה (מעבר למה שהביא שזהו המשך הפס'), שמה שנאמר "והלבנון באדיר יפול" (ישעיהו י,לד) יש בו שני פירושים: א. הלבנון זהו המקדש (גיטין נו,ב). ב. "וְעָבְדֵי קְרָבָא" (יב"ע בפס'). שזהו החיילים של האויב (רש"י). כך שיוצא שהלבנון מתייחס לחורבן ישראל או האויבים, כך שנראה שגם בזה נרמז ששורש הגאולה, שאז יפלו אויבי ישראל, קשור קודם בחורבן המקדש (אמנם בבית שני חשבו שזה חל רק על נפילת האויבים, כמו שמביא מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א ב'מועדי ישראל' – "מאבקו של ריב"ז..', שלכן לא היו מוכנים לשלוח שום סמל כניעה, כיון שיב"ע הוא הפירוש המוסמך ביותר לנביא [ולכן גם רש”י פירש כיב”ע]. [ואנחנו הבאנו כאן כדי ליישב בין שני הפירושים, וכמובן גם את המציאות, שבפועל המקדש נחרב]). נראה שלכן גם בסיפור מובא ששם אביו של מנחם (המשיח) הוא 'חזקיה', שבפס' "באדיר יפול" פרש"י: ' … ד"א, באדיר – בזכות חזקיהו שהוא אדירם ומושלם של ישראל' וכו'. שזכות חזקיהו שנרמז בפס', נרמז בסיפור בשם אביו של המשיח (שהוא המביאו לעולם, כמו זכות חזקיהו שמביא לעולם...).

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה