בין תמר לאשת פוטיפר
"אחר סיפור מכירת יוסף מפסיקה התורה לספר בירידתו מגדולה של יהודה בעקבות מכירת יוסף ובסיפור יהודה ותמר ולאחר מכן חוזת התורה לספר בעניין ירידת יוסף למצרים ומכירתו לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים. רש"י אומר שהפסקת התורה בסיפור מכירת יוסף בשביל סיפור יהודה ותמר באה בכדי לומר שירידת יהודה מגדולתו באה לו כתוצאה ממכירתו של יוסף, אך דבר זה בא ללמדנו עניין נוסף 'כדי לסמוך מעשה אשתו של פוטיפר למעשה תמר, לומר לך מה זו לשם שמים אף זו לשם שמים שראתה באיצטרוגלין שלה שעתידה להעמיד בנים ממנו ואינה יודעת אם ממנה אם מביתה'. עוד בסיפור ישיבתה של תמר על הדרך מסביר רש"י את כוונותיה של תמר: 'כי ראתה כי גדל שלה והיא לא ניתנה לו לאישה- לפיכך הפקירה עצמה אצל יהודה שהייתה מתאווה להעמיד ממנו בנים'.
פעמים רבות התפתחויות של משיח וגאולה בעם ישראל מגיעות בדרכים עקיפות ודאי שלא מתוכננות ואף לפעמים בדרכים הנראות כלא מובילות כלל למטרה נשגבה שכזו. אך הקב"ה בורא אורי של משיח כאשר כל אחד עסוק באני הפרטי שלו ולאו דווקא מתוך הסתכלות כללית. והנה, תמר ובעקבותיה להבדיל אשת פוטיפר מצליחות לראות כיוון של אור וגאולה ומבינות שהן חייבות לפעול בדרך מסוימת בכדי להיות שותפות לתוצאות שאמורות לקרות. אמנם ראייתה של אשת פוטיפר איננה מדויקת שהרי קשר התולדה בינה לבין יוסף יבוא מביתה, ובכל אופן אין המטרה מכשירה ומצדיקה את המעשה אותו רצתה לעשות. כמובן שגם מעשה תמר אינו אמור להיות מקור השראה וחיקוי על אף שממנו נולד פרץ הלוא הוא ביתו של דוד המלך.
בכל אופן, על אף ההשוואה אותה עושה רש"י בין תמר לבין אשת פוטיפר, יש גם הבדל מהותי ביניהן והתנהגותן בהמשך השתלשלות הדברים.
כוונותיה של תמר אכן מצליחות והיא אכן מפתה את יהודה ונכנסת להריון ממנו. אך ברגע שהדבר נודע תמר בוחרת שלא להלבין את פניו של יהודה ברבים ולהעדיף להפיל עצמה לכבשן האש מאשר להלבין את פני יהודה ולביישו. דווקא אשת פוטיפר שמנסה גלויות לפתות את יוסף מידי יום אך הדבר לא עולה בידה והוא מתחמק ממנה בכל פעם, באותו היום ניסתה שוב כאשר אף אחד לא היה בביתה וגם אז בורח יוסף והיא תופסת בבגדו שחתיכה ממנו נשארת בידה ואז היא בוחרת להלבין את פניו ברבים על דבר שכלל לא עשה ואילו היא זו שניסתה להביאו למעשה זה: 'ראו הביא לנו איש עברי לצחק בנו, בא אלי לשכב עימי ואקרא בקול גדול'.
אפשר להשליך מכאן על יסודות המחשבות שעמדו בראשון של תמר ואשת פוטיפר. אם כך נהגה אשת פוטיפר הרי שכל מחשבתה הייתה מקולקלת מיסודה לעומת תמר שאולי אף הבינה את משמעות התולדה לבית יהודה, שורשיו של משיח בן דוד מזרע פרץ. אמנם יוסף נחשד ונשלח לבית האסורים אף תשועה גדולה יצאה לו ולעם ישראל בסופו של דבר מכך. תמר שלא ביישה את יהודה אלא עשתה הכול בצניעות ובהסתר מראש ועד סוף, אכן זכתה להיות מעמידת שושלת מלכות דוד בעם ישראל.
