פרשת ויצא עמוסה בעניינים רבים, שונים ומגוונים: יציאתו של יעקב מבאר שבע לחרן, התגלות ה' בחלום הסולם, הגעת יעקב לחרן שם נפגש עם לבן ועובד פעמיים עבור שתי בנותיו, הולדתם של השבטים על ידי האמהות לאה, רחל והשפחות, הסכם הצאן עם לבן, בריחתו של יעקב מלבן והברית שהם כורתים. תקופה ארוכה זו של עשרים שנה מסתיימת במחניים שם יעקב פוגע במלאכי אלוקים כאשר הוא חוזר בחזרה לארץ ישראל.

בדרך כלל התורה שמה הבדלה בין פרשה לפרשה, בין עניין לעניין על ידי פרשה תפוחה או פרשה סתומה, 'בכדי לתת רווח להתבונן בין פרשה לפרשה'. אבל אם נבדוק הרי שפרשה זו המלאה פרשיות ועניינים כאשר כל פרשה יכולה להילמד רבות ויש לכל פרשה עמידה בפני עצמה, הרי שכל הפרשה כולה כמקשה אחת ואין בה הפסקות. ועומד על רעיון זה 'בעל הטורים' כבר בפתיחת הפרשה: "יש אומרים שפרשה זו סתומה (כלומר, בכל הפרשה אין פרשיות פתוחות או סתומות), והטעם לפי שיצא בסתר וברח בהיחבא", שהרי יעקב ברח בסתר מעשו ובסוף הפרשה ברח בהיחבא מלבן.

בעל השפת אמת מרחיב עניין זה לרעיון עמוק שוודאי רלוונטי מאוד גם לנו. בתקופה כה ארוכה בה נמצא יעקב מחוץ לביתו עוברים עליו תלאות רבות, הן בבריחתו מעשו ואחר כך מלבן והן ברמאות בבית חמיו במשך כל אותן שנים. על עניין בו יעקב היה נמצא היה אמור לקחת ממנו הרבה כוחות, תשומת לב והתעסקות מיוחדת שאולי הייתה צריכה לבוא לידי ביטוי בחלוקה לפרשיות פתוחות או סתומות. אך מכיוון שאין הדבר כן הרי שלפני יעקב עמדה מחשבה אחת בלבד לאורך כל הפרשה, לאורך כל אותן שנים רבות. מחשבה אחת ארוכה שליוותה אותו כל אותן שנים והיא ארץ ישראל. הפרשה מלאה בסיפורים אך נתחמת בשני סיפורים הסוגרים  ביניהם מעגל, המלאכים המלווים את יעקב מא"י לחו"ל ובחזרתו מלאכי א"י המקבלים את פניו. יעקב אבינו לא הסיח את דעתו כל אותו זמן רב מארץ ישראל, כל הזמן ראשו היה מונח בשמים, בארץ ישראל ובגעגועים למקום שנאלץ לברוח ממנו וכל כך חשש מעזיבת הארץ. וכך מסביר השפת אמת את הנדר של יעקב 'אם יהיה אלוקים עמדי' שלא תתפרד הדביקות שבין יעקב לבין הקב"ה בגלל היציאה מהארץ והמפגש עם עשו הרשע.

גם בזמן עזיבת הארץ, גם בזמן ההתעסקות בחיי החול והיציאה מתוך הקודש עלינו שלא להסיח את דעתו מאץ ישראל, מהקודש ומהקב"ה, גם כאשר ההתעסקות היומיומית לכאורה רחוקה מהקודש- ראשנו צריך להיות מונח בשמיים, על אף שאנחנו מוצבים בארץ. ללא הסחת דעת מקדושת ארץ ישראל, מדבקות בהקב"ה.