יעקב מגיע לחרן שם הוא פוגש את לבן, לאורך כל הפרשה מופיעה ההתנהלות שהייתה בין לבן ליעקב. ראשית, נציג את נקודות המפגש והחיכוך שבין לבן ליעקב:

מיד לאחר שמספר יעקב ללבן 'את כל הדברים האלה' (רש"י- שהגיע אליו בגלל אונס ונטל אליפז את ממונו ממנו...) אז מקבל אותו לבן בזרועות פתוחות: "אך עצמי ובשרי אתה" ולאחר חודש- "הכי אחי אתה ועבדתי חינם?! הגידה לי מה משכורתך". יעקב אומר מפורשות "אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה", ולבן- "טוב תיתי אותה לך מתיתי אותה לאיש אחר...", אך בבוא העת לקיים את הצד של לבן- "ויהי בבוקר והנה היא לאה!". כאשר מנסה יעקב לומר ללבן למה רימיתני, הרי שללבן יש תשובה ברורה- לא רימיתי שהרי "לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה..."- אני מקיים את חוקי מקומנו, אני איש אמת וישר אין בי כל רמאות.

לאחר תקופה ארוכה בה נולדו ליעקב בניו עד יוסף, מבקש יעקב מלבן לחזור אל מקומו ואל ארצו". לבן עונה לו "נחשתי ויברכני ה' בגללך" ואולי בכך מבקש שיעקב ימשיך לשהות אצלו. יעקב טוען לעומתו 'מתי אעשה גם אנכי לביתי, ואז מסכים לבן להצעת יעקב שיעקב יקבל את כל הצאן הנקוד והחום ולבן את הלבנים וכך פורץ וגדל יעקב מאוד, עד אשר בני לבן טוענים 'לקח יעקב את כל אשר לאבינו', כבודו של יעקב בא אליו מאבינו לבן וזאת בניגוד גמור לדברי לבן קודם לכן שברכת ה' באה למקומו בגלל יעקב. אז משכנע יעקב את נשיו להקשיב לצו ה' ולשוב אל ארץ אבותיו ולמולדתו. לאחר שמשיג לבן את יעקב, אז טוען לבן כלפיו: "... למה נחבאת לברוח ותגנוב אותי ולא הגדת לי ואשלחך בשמחה ובשירים בתוף ובכינור...", ואף בסיכום המפגש אומר לבן: "הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני וכל אשר אתה רואה לי הוא, ולבנותי מה אעשה לאלה היום או לבניהן אשר ילדו (רש"י- איך יעלה על ליבי להרע להן). ועתה לכה ונכרתה ברית... אם תענה את בנותי ואם תיקח נשים על בנותי...".

הרשע תמיד יצדיק את מעשיו ויהיה לו טיעון טוב ואמיתי על צדקת מעשיו להיפך, העומד מולו הוא שחטא, הוא זה שאינו נוהג באמת אלא בשקר והוא זה שצריך להיזהר ממנו.

כך מצדיק לבן את מעשה החלפת רחל בלאה (למרות שסיכם על נתינת רחל ואף אמר שהוא רוצה בכך). כמו כן, לבן אמנם הודה שהברכה באה לו בזכות יעקב והסכים לתת ליעקב את שצאן הנקוד והחום אך בני לבן טוענים שכל שיש ליעקב נלקח מאביהם לבן. אף על בריחתו של יעקב מלבן טוען לבן שאם היה מבקש ממנו יעקב (כנראה שכח לבן את 'שלחני ואלכה אל מקומי") הרי שהיה עושה זאת בשמחה, במשתה, בתופים ובמחולות, ודווקא יעקב הוא חסר הרגש שלא נתן ללבן להיפרד כראוי מבנותיו- ששייכות ללבן יחד עם הנכדים וכך גם דין הצאן שהשיג יעקב, יקב הוא זה שלפי דברי לבן גנב אותה ורימה אותה. אבל לבן באמת נוהג 'לפנים משורת הדין' ולמרות שהבנות שייכות לו(...) הוא מסכים לכרות ברית שלפחות חצי מהתוכן שלה הוא חשש גדול מפני יעקב שיענה את נשיו- את בנותיו של לבן או שייקח לעצמו עוד נשים נוספות.

ללבן חשוב להראות צודק ועל כך הזהירות מרשעתו צריכה להיות רבה יותר, כלפי חוץ הוא תמיד יצדיק את מעשיו ויציג את עצמו כשומר על החוק וכדואג ברגישות למשפחתו. אך האמת היא בודאי הפוכה ואילו הסתרת האמת וניסיון לטייח אותה או להפוך את השקר לאמת הרי שזהו השקר הגדול ביותר של לבן והרמאות הגדולה שלו בניסיון להצדיק את מעשיו ולהציג את יעקב כשקרן.

כנראה שלבן מנסה לנצח את יעקב בכלי מלחמתו- במידת האמת. אך יעקב לא משנה את מידת האמת שלו למרות ניסיון מצד לבן להציג שמידת האמת קיימת אצלו.