דרשו חז"ל במדרש רבה שביקש עשו לנשוך את יעקב ונעשה צווארו של יעקב כעמוד שיש.

אומר השפת אמת שניתן לומר שעצם הנשיקה של עשו היא הנשיכה.

יעקב אבינו הכין את עצמו לשלושה דברים, לדורון, תפילה ומלחמה. גם עשו כאשר ראה שאין הוא יכול לנצח את יעקב המלחמה רצה להזיק לו על ידי התקרבות ואז נעשה צווארו של יעקב כעמוד שיש בכדי שלא יוכל להתקרב אליו אותו רשע. כלומר, גם עשו הכין את עצמו למלחמה ולדורון והיא אותה התקרבות אל יעקב אבינו אבל לתפילה לא הכין עצמו כיוון שזה לא שייך אליו, התפילה אינה עניינה של עשו כלל. עשו שקוע כל כולו בעולם החומרי והמעשי- "משמני הארץ יהיה מושבך" עד שלא היה קרוב כלל לתפילה.

אמנם מצד שני צריך לדעת שגם לעשו יש שורש רוחני, שהרי יעקב נלחם עם שרו של עשו שהוא מנסה לפגוע בשורשו הרוחני של יעקב.

צריך לדעת שבאמת לאויבנו אין שייכות לתפילה, אין להם קשר ישיר עם אותם דברים רוחניים. אבל מצד שני המלחמה איתם היא מאוד מסוכנת כי גם להם יש שורש רוחני המתנגד לשורשו של יעקב אבינו. כמו שאמרו חז"ל "ויאבק איש עמו" (בראשית ל"ב, כ"ד) - העלו אבק עד כסא הכבוד. כלומר, מלחמתנו באויבנו מגיעה גם כן לשורשים רוחניים המנסים להתנגד לרוחניות שלנו המקושרת ישירות להקב"ה.

צריכים אנו ללמוד מיעקב אבינו שנהפך צווארו לעמוד של שיש, לפי ההסבר שאמרנו שאותה נשיקה של עשו היא הנשיכה. התקרבות מיותרת אל אויבנו, על עשו, אל אותם אלה שאין להם אחיזה בתפילה שהייתה ב'אמתחתו' של יעקב אבינו היא תגרום לנו את אותה נפילה רוחנית, את אותה נשיכה שעלולה בסופו של דבר להעלות מחשבות של פגיעה באחים מתוכנו לטובת אותם "נושקים"- נושכים.

כל אויב שמתקרב ומנסה לכאורה להיות אוהב ולנשק ולחבק, מאחורי אהבה זו מסתתרת ובצבצת לה עויינת רבה הדורשת בדיקה בשבע עיניים וערנות מרבית. לא לחינם דרשו חז"ל גם את ההתקרבות של לבן ליעקב כאשר חיבק אותו ונישק אותו, שניסה לבדוק האם יש לו מרגליות ואבנים טובות בבגדיו או שמא בפיו של יעקב. חיבוקו ונישוקו של האויב עולו להכיל בתוכו נשיכה ארסית ביותר. מטרתו של אויב תמיד נשארת אחת, לנצח את עם ישראל ולהביס אותנו עד הסוף. אך אנו בניו של ישראל אבינו שיכל להתמודד בחייו גם עם 'אנשים ואלוקים', גם עם לבן ועשו ולא לתת להם להתקרב ולנשוך אותו.