"ויסעו מבית אל ויהי עוד כברת הארץ לבוא אפרתה ותלד רחל ותקש בלדתה. ויהי בהקשותה בלדתה ותאמר לה המילדת אל תראי כי גם זה לך בן. ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו בן אוני ואביו קרא לו בנימין. ותמת רחל ותקבר בדרך אפרתה היא בית לחם. ויצב יעקב מצבה על קבורתה...".

2 שאלות מרחפות סביב מיתתה של רחל המתוארת בפרשה שלנו:

ראשית, מדוע מתה רחל בשלב כה מוקדם וכן מדוע לא זכתה להיקבר לצידו של יעקב אבינו כאשר רק לאב היא שנקברה לידו. אמנם אפשר לומר שקבורתה בבית לחם הייתה בגלל מיתתה בדרך, כפי שיעקב עצמו מעיד מאוחר יותר בפני יוסף: "ואני בבואי מפדם מתה עלי רחל בארץ כנען בדרך בעוד כברת ארת לבוא אפרתה ואקברה שם בדרך אפרת היא בית לחם".

אך בכל זאת רש"י בפרשה הקודמת עומד לאורך הפרשה על שתי נקודות שבגינן מתה רחל בדרך ולא נקברה לצד יעקב ללא קשר ישיר למיתתה בדרך:

"וילך ראובן בימי קציר חיטים ויצא דודאים בשדה ויבא אותם אל לאה אימו, ותאמר רחל אל לאה תני נא לי מדודאי בנך. ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני?! ותאמר רחל לכן ישכב עימך הלילה תחת דודאי בנך", ומסביר רש"י שלפי שזלזלה רחל במשכב הצדיק לא זכתה להיקבר עימו.

לקראת סוף הפרשה לבן רודף אחרי יעקב וחושד בו על שגנב מעימו את התרפים שלו, ויעקב ש'לא ידע כי רחל  גנבתם' אומר ללבן: 'עם אשר תמצא את אלוקיך לא יחיה...', ורק על המילים הללו אומר רש"י: ' מאותה קללה מתה רחל בדרך'.

בשני מקרים אלו לא נראה שמצד הפועלים בדבר הכוונה הייתה שהדברים יגיעו כל כך רחוק. רחל לא שיערה שעל כך היא לא תזכה להיקבר במערת המכפלה לצידו של יעקב. גם יעקב שבאמת לא ידע שרחל או כל אחד אחר ממשפחתו לקח את התרפים מביתו של לבן, לא העלה בדעתו שדבריו 'לא יחיה' יכוונו בסופו של דבר כנגדה של רחל אשתו על שלקחה את התרפים. האבסורד הגדול שבמקרה זה שלא רק שיעקב לא ידע מה תהינה ההשלכות אלא הוא אף לא ידע כלל שבאמת רחל לקחה את התרפים.

בכל אופן אנחנו רואים כאן עד כמה מילותיו של האדם משפיעות. עד כמה דברים שהאדם אומר ומעשים שהוא עושה משפיעים ועד כמה התוצאות יכולות להיות מרחיקות לכת. מילים של אדם יוצרות מציאות, אדם צריך לדקדק מאוד במחשבות שהוא חושב, במעשים שהוא עושה ובמילים שהוא מדבר. במעשים שאנו עושים הרבה פעמים התוצאות יכולות להיות מידיות לכן אנחנו מורגלים להקפיד על מעשינו ביודענו את ההשלכות שיכולות לבוא. אך הנה אנו רואים שלעיתים התוצאות הן הרבה יותר רחוקות ואינן באות מייד.

האדם ברצונו של הקב"ה, שותף לבריאה. במחשבות, במילים ובמעשים אנחנו יכולים לשנות וליצור מציאות שונה. על כן חשוב להקדים מחשבה עמוקה לכל דיבור ומעשה.