חשבון הנפש שכתב הגאון רבי שלמה שטנצל זצ"ל   כתלמיד ישיבת באר יעקב בשנת תש"כ

עתה למעלה משבוע קודם ראש השנה תש"ך הבעל"ט,

סוף אלול חודש התשובה זמן שהקב"ה קרוב לבריותיו יותר מכל השנה, האקלים יותר נוח אין חום ואין קור. אין לגוף מעכבים, זמן שמכל הבחינות מסוגל לתשובה. ואני עדיין לא התחלתי לחשוב ברצינות: אנה אני בא? אני אדיש ליום הדין רחוק ממנו במחשבה ובמעשה. רחוק גדול מהשנים שעברו בתקופה זו, בשנה שעברה לא זכיתי ליום כפור כהלכה אלא הייתי בפיזור נפש בגלל השריפה שפרצה בישיבה בליל "כל נדרי", ועתה אני מביא על עצמי ביטול ר"ה, עלי להכיר את עצמי, שברגע האחרון לא אצליח להתכונן ולהכין את חושי וכוחותיי ולהפנותם אל הבורא אם לא אמצא נתיב בלב לשלוט על יצרַי ולשעבדם אל הבורא שוב גם בר"ה יהי' קשה למצוא חן בעיני הבורא, ולבקש ממנו מחילה על חטאי ופשעי העצומים בשעה שאני ממשיך לבגוד בו ולהפנות את מחשבותי לכל כוחותי שהבורא נותן לי לדברים זרים וכלים. עלי לדעת שלא תהי' לי כל שעה להשיב בשעה שנשמתו תתפשט ממלבושי הגוף הזמניים ותעמוד לפני שופט כל הארץ, כי הגעתי כבר לגיל החייב בעונשין מהתורה. ועל כל עבירה ופרט בה יבואוני לדין ואשלם עונש עליהם. ובפרט שאני נמצא במקום תורה ואני נמצא קרוב לבני תורה. מה אטען. ישאלוני נשאת ונתת באמונה צפית לישועה. משמע שהי' עלי להשקיע כחות ועמל כדי לשאת ולתת באמונה ולא להישאר אדיש קר ורחוק מיום הדין שאפשר לזכות ביום זה להצלחה ברוחניות וגשמיות, ולעלי' נצחית בלי שעור עם זכויות וללא עוונות.