כיצד בוחרים הגויים את מקום העבודה זרה שלהם? ניתן לראות זאת מתוך ציווי התורה "אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגויים אשר אתם יורשים אותם את אלוהיהם, על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן... ואבדתם את שמם מן המקום ההוא". נראה שגם את העבודה זרה עצמה הגויים בוחרים על פי המקום, שהרי ודאי שהם בוחרים את אלוהיהם, לעומת, להבדיל, עם ישראל שבחר אותנו אלוקים חיים. הוא שבחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו, ולא אנחנו שבחרנו אל אלוקינו. מי ש'בוחר' את אלוהיו הרי שאינם אלוהי אמת אלא כפי צורכו ורצונו של האדם.

עיקר עבודת האלילים אצל הגויים היא בכדי לתת מענה לנפש, איזו רוחניות מדומה במאמץ מינימאלי מחייב מצד האדם. לכן העיקר הוא האווירה שמסביב, היופי והפאר והדבר בא לידי ביטוי בבחירת עבודת האלילים- על ההרים הגבוהים ועץ רענן, סממנים חיצוניים הנותנים את התוכן לעבודת האלילים, שהרי בזה גם נגמר כל התוכן של האליל. האלילים עצמם אינם התוכן של ה'דת', שהרי אין בהם כל תוכן, אלא המקום הנבחר על ידי האדם- הוא הנותן את הכבוד למקום. לכן ציוה הקב"ה 'אבד תאבדון את כל המקומות'.

ודאי שלהבדיל, גם בירושלים, בבית המקדש ובבתי הכנסיות יש יופי וכך צריך להיות 'זה אלי ואנוהו', בכל מצווה צריך להתנאות לפני הקב"ה, גם בהלכות בית כנסת רואים שצריך שזה יהיה המקום הגבוה בעיר ועוד הלכות שחשוב להשקיע גם בצד החיצוני של הקודש. אך תוכן הקודש של המקום החומרי רק מתחיל בצד החיצוני, זהו רק ביטוי חיצוני לעומק הרוחני הפנימי והאמיתי הקיים באותו מקום קודש של עבודת ה'.

ויותר מכך- אם עובדי האלילים בוחרים את העבודה זרה לפי הצורה והמראה החיצוני, הרי שלגבי עם ישראל ציותה אותנו התורה לא רק לאבד את מקומות העבודה זרה אלא גם "לא תעשון כן תלה' אלוקיכם'- ולא רק במובן של איסור איבוד שם ה', אלא "כי אם אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיכם מכל שבטיכם לשום את שמו שם, לשכנו תדרשו ובאת שמה"- מסביר הכלי יקר שלא אתם, עם ישראל, הבוחרים במקום העבודה אלא הקב"ה הוא הבוחר במקום, ואמנם יש בירושלים יופי מאשר בכל העולם- אך לא מצד בחירת האדם אלא מצד בחירת הקב"ה במקום זה. אכן יש יופי בירושלים ובודאי שבבית המקדש, שמי שלא ראה יופי זה לא ראה יופי מימיו, אל היופי הפנימי והרוחני של ירושלים הוא עיקר הפאר וההדר. לא המקום עצמו הוא הסיבה לכבוד המקום או לעבודה שבו, אלא הבחירה של הקב"ה במקום זה היא הנותנת למקום את כבודו, מציאות השכינה בירושלים, במקום אשר בחר ה', היא הנותנת למקום את כבודו, ולא בחירת האדם במקום כפי שעושים הגויים.

העניין שייך לנושא הכללי של הפסוקים המדברים על האיסור להקריב בבמות לאחר שיבנה בית המקדש, ולא כפי רצון האדם כפי שעושים הגויים בכל מקום כפי אוות נפשם. עבודת ה' היא עבודת הבאה מלמעלה למטה, במקום מסוים ובכללים ברורים שקבע הקב"ה. עובדי האלילים באים לספק צורך רוחני בגופם שלהם ולכן מה שנותן להם חוויה רוחנית חזקה יותר כביכול, זו תהיה עבודת האלילים.

בעבודת אלוקי אמת, כל מה שקבע הקב"ה ובחר בו, הוא הנותן את היופי למקום, הוא הנותן את התוכן ואת המשמעות לעבודה. כבודו יתברך הוא העיקר והמקום הוא הטפל.