"בעל התניא" מתאר את עם ישראל כנשמה אחת עם גופים מחולקים (ליקוטי אמרים, פרק לב): "ואב אחד לכולנה, ולכן נקראו כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בה' אחד, רק שהגופים מחולקים".

בברכות התורה אנחנו מציינים את העובדה שבחירת עם ישראל קדמה לנתינת התורה: "אשר בחר בנו מכל העמים, ונתן לנו את תורתו". אי אפשר להיות קשורים לקב"ה מבלי להיות מחוברים ראשית כל לאומה. אין מסלול "עוקף" עם ישראל.

מכוח בחירת ה' בעם ישראל נבחר גם האדם הפרטי, ועליו לזכור תמיד שהוא חלק ממשהו גדול ונשגב עד מאוד.

כך נוכל להבין את דבריו החמורים של הרמב"ם ביחס למי שאינו משתף עצמו עִם עַם ישראל ברגעי שמחה ציבוריים, כמו גם ברגעי קושי ומשבר (הלכות תשובה פרק ג, הלכה יא): "הפורש מדרכי צבור, ואף על פי שלא עבר עבירות, אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצוות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן, אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ וכאילו אינו מהן, אין לו חלק לעולם הבא".

אדם יכול להיות צדיק גדול, לשמור ולקיים את מצוות התורה קלה כחמורה, אבל אם הוא יחליט לא להיות מחובר לעם ישראל בכל הווייתו הנפשית - לא יהא לו חלק בעולם הבא.

הרב אלי שיינפלד, מהספר: "לאור השם" הארות רוחניות בעבודת ה' לאור דברי ה"שם משמואל" על פרשיות השבוע