chiddush logo

האם מותר להתפלל כנגד אדם

נכתב על ידי גל גל | 18/11/2026

 

בס''ד          פרשת ויצא: האם מותר להתפלל כנגד אדם

פתיחה

בפרשת השבוע כותבת התורה, על יעקב ההולך לישון, רואה מלאכים עולים ויורדים ואת ה' המתגלה אליו: ''וְהִנֵּ֨ה יְקֹוָ֜ק נִצָּ֣ב עָלָיו֘ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י יְקֹוָ֗ק אֱ-לֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵא-לֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ''. בדברי הירושלמי (ברכות ד, ג) מובא, שאת שמונה עשרה הברכות בתפילת העמידה, למדים משמונה עשרה הפעמים בתורה בהם מובאים ברצף אברהם, יצחק ויעקב. משום כך מציין שהפסוק בפרשה אינו נספר, שכן על אף שה' מתגלה ליעקב, נאמר רק אברהם ויצחק.

התורה תמימה (שם), לאחר שציין את כל המקומות בתורה בהם מובאים פסוקים אלו הקשה, שהרי בפרשת בחוקותי נאמר שוב ''וְזָכַרְתִּ֖י אֶת־בְּרִיתִ֣י יַעֲק֑וֹב וְאַף֩ אֶת־בְּרִיתִ֨י יִצְחָ֜ק וְאַ֨ף אֶת־בְּרִיתִ֧י אַבְרָהָ֛ם'', ואם כן נאמרו שלושת האבות בפסוק אחד פעם נוספת בתורה. ויישב, שכיוון שהם לא כתובים כסדר, ממילא פסוק זה אינו מן המנין. והוסיף, שבכל זאת הפסוק בפרשת ויחי ''וְיִקָּרֵ֤א בָהֶם֙ שְׁמִ֔י וְשֵׁ֥ם אֲבֹתַ֖י אַבְרָהָ֣ם וְיִצְחָ֑ק'' נספר, למרות שיעקב אינו נאמר במפורש (אלא רק 'שמי'), וכן לא הכל לפי הסדר. ובלשונו:

''ויש עוד מקום אחד בתורה חשובים בו האבות והוא בפרשת בחקתי (כו, מב) וזכרתי את בריתי יעקוב וכו', וייתכן דלא חשיב ליה משום דלא נחשבו כסדר... ואף על פי דחשיב הפסוק דפרשת ויחי ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק, צריך לומר דהתם על כל פנים נכלל יעקב בלשון אחר כמו שכתוב ויקרא בהם שמי, מה שאין כן כאן לא הזכיר הקדוש ברוך הוא את שמו.''

בעקבות הירושלמי הדורש את פסוקי התורה להלכות שמונה עשרה, נעסוק השבוע בהלכות תפילה ובשאלה, האם מותר להתפלל שמונה עשרה כנגד אדם שמתפלל, והאם מותר להתפלל כנגד מראה. כפי שנראה, דין זה גם משליך על מחלוקת הפוסקים, מדוע ניתן להתפלל כנגד סטנדר ואין בכך חציצה. עוד נעסוק בשאלה, האם מותר לעבור כנגד אדם שמתפלל, והאם מותר לשבת ללמוד ליד אדם המתפלל שמונה עשרה, ואיזה טווחים כלולים באיסור.

חציצה בתפילה

הגמרא במסכת ברכות (ה ע''ב) מביאה שני דברים, עליהם היה מקפיד אבא בנימין. הראשון שתהיה תפילתו סמוכה למיטתו, והשני שמיטתו תהיה מונחת בין צפון לדרום. הגמרא מקשה, כיצד ייתכן שרצה להתפלל לפני מיטתו?! והרי מהפסוקים בספר ישעיהו (לח, ב) בהם נאמר שחזקיהו התפלל כשפניו אל הקיר, למדים שיש להתפלל ללא חציצה בין המתפלל לקיר. מיישבת הגמרא, שאין הכוונה מול מיטתו ממש, אלא סמוך למיטתו, דהיינו שכאשר קם בבוקר מיד התפלל.

ומדוע נאמרה המלצה זו? כף החיים (צ, קלא) סבר שנאמרו על כך שני טעמים בראשונים. טעם ראשון המובא ברמב''ם (שו''ת סי' כ) הוא היסח הדעת, שאם יש דבר העומד לפני המתפלל, הרי שזה עלול לפגום כוונתו בתפילה. על בסיס זה הוסיף הרמב''ם, גם איורים שאינם בולטים אסור להתפלל מולם, כל עוד מסיחים דעת המתפלל. טעם שני המובא בטור (סי' צח) הוא ההשוואה לקרבן, כשם שבקרבן אם יש דבר חוצץ בין השוחט לבין צוואר הבהמה היא פסולה, כך בתפילה הדומה לקרבן חציצה פוסלת.

האם סטנדר חוצץ

כאשר דנו התוספות (ברכות שם, ד''ה שלא) בסוגיה זו, הם כתבו שרק דבר שאינו קבוע, כמו מיטה, חוצץ בשעת התפילה, אך לא דברים קבועים כמו ארון או תיבה. נחלקו האחרונים בביאור דבריהם:

א. הבית יוסף (או''ח צ) כתב שכוונת התוספות להורות, שרהיט שלא מזיזים אותו ממקומו, אינו חוצץ בפני המתפלל, והמיטה בזמנם הייתה מיטה שהיו מזיזים ממקום למקום. לכאורה פסק זה מתאים רק להבנת הרמב''ם לעיל, שכן בחפץ שלא מזיזים, המתפלל רגיל אליו וממילא לא מסיח את דעתו. אולם לדעת הטור, כל דבר יחצוץ בתפילה, כשם שכל דבר חוצץ בשחיטת הקרבן. אמנם למעשה גם הטור הביא דין זה, ולשיטתו צריך לומר שכאשר חכמים קבעו הלכה זו, לא השוו לגמרי בין קרבן לתפילה.

כיצד לשיטה זו, רגילים להתפלל עם סטנדרים החוצצים בין המתפלל לבין הקיר? כפי שכתב המגן אברהם (צ, לו), לא ניתן ליישב שמדובר בחפץ קטן שלדעת האבודרהם (עמ' צא) אינו חוצץ, שכן חפץ זה גדול מעשרה טפחים ורחב מארבעה. משום כך יישב השלטי גיבורים (שם), שהמצווה להתפלל בלא חציצה לפני הקיר, נוהגת רק כאשר אדם סמוך לקיר, אז כל הפסק מסיח את דעתו. מה שאין כן כאשר אדם מתפלל במרכז החדר שממילא דעתו מפוזרת. עוד ניתן ליישב, שכיוון שחפץ זה נמצא באופן קבוע בחלל בית כנסת, גם אם לא נמצא בדיוק באותה משבצת כל הזמן, הוא נחשב כקבוע במקומו. ובלשון המגן אברהם:

''וצריך עיון דנהגו להתפלל לפני השטענדר שמניחין עליו הסידורים והוא גבוה י' ורחב ד'... ובשלטי גיבורים במרדכי כתוב וזה לשונו, דווקא דבר גבוה י' ורחב ד', אבל ספסלים וכיוצא בהן לא חשיב דעיקר מילתא שלא יתפזר ראות עיניו אנה ואנה ולא יוכל לכוון, ובדבר מועט לא אתי להכי כל זמן שלא יחזיר פניו אל הכותל עד כאן לשונו, לפי זה בעומד באמצע אין לחוש אם מפסיק דבר.''

ב. הט''ז (צ, ה) חלק על הבנת הבית יוסף, וכתב שהחילוק בין קבוע לאינו קבוע בתוספות אינו תלוי במידת ההימצאות של החפץ באותו מקום, אלא בשאלה האם הוא משמש לצרכי התפילה או לא. אם מדובר בחפץ שמשמש לתפילה (אפילו לעיתים רחוקות), כמו ארון ותיבה הוא לא חוצץ, ואם מדובר במיטה שלא משמשת לצרכי התפילה היא חוצצת. ממילא לפי הבנה זו ברור מדוע ניתן להתפלל בפני סטנדרים והם אינם חוצצים, שהרי משמשים לתפילה.  

הסיבה שדחה את הבנת הבית יוסף, היא שכפי שראינו לעיל הגמרא מקשה כיצד התפלל אבא בנימין לפני מיטתו, והרי היא חוצצת, וכתוצאה מכך ענתה שהתפלל בסמוך לקימה ממיטתו. מקשה הט''ז, מדוע לפי הבנת הבית יוסף צריכה הייתה הגמרא לתרץ כך? היא יכולה ליישב, שהתפלל לפני המיטה בה היה ישן, ומיטה זו לא מזיזים וממילא אינה חוצצת (ובניגוד למיטה עליה ישבו, אותה כן הזיזו וכדברי הגמרא במועד קטן). אלא משמע שגם חפץ שלא זז בכלל בכל זאת חוצץ, ואין זו כוונת התוספות. 

תפילה כנגד אדם

נקודה נוספת בה דנו הפוסקים שיש בה בעייתיות מעבר לחציצה, היא תפילה כנגד אדם:

א. בספר הפליאה (בית יוסף או''ח צ) כתב, שיש להימנע מתפילה כנגד אדם, שכן המתפלל כנגדו נראה כמשתחווה לו. ב. המהר''י אבוהב (שם) חלק וסבר שאין בכך מניעה, ולראייה שהגמרא במסכת ברכות (ברכות כז ע''ב) כותבת, שאין לאדם להתפלל מאחורי רבו, בגלל שנראה כאילו משתחווה לרבו, או שבמקרה בו רבו סיים להתפלל לפניו, הוא מעכב את רבו מלסיים את תפילתו (שכן לא יכול לצעוד אחורה). מכל מקום, רואים מכאן שהאיסור הוא רק ברבו אך לא בכל אדם[1].

להלכה כתב הרמ''א (צ, כא), שאין לחשוש לדעת ספר הפליאה, ומותר לכתחילה להתפלל מאחורי אדם, והוסיף שייתכן שאף הנאמר בספר הפליאה הוא טעות סופר. השולחן ערוך (שם, כב) ובעקבותיו המשנה ברורה (שם, סט) חלקו וסברו שטוב לחוש לדברי האוסרים. כפי שהעיר המשנה ברורה לא מדובר באיסור גמור אלא זו מעלה טובה, ולכן כשאין ברירה אחרת (וכמו בבית כנסת בו רבים מתפללים אחד מאחורי השני) בוודאי שכך ניתן להתפלל, וטוב לעצום עיניים או להתמקד בסידור. ובלשונו:

''כתב בספר מאמר מרדכי, לכאורה יש לדקדק בזה דאי אפשר ליזהר בזה, דאיך אפשר שיהיו כל העם העומדים בבית הכנסת נגד הכותל בלא הפסקת אדם. לכן נראה דאף להיש אומרים, לא הוי הפסק גמור שיהא אסור לכל אדם אלא זהירות בעלמא שיש ליזהר בדאפשר, ובבית הכנסת וכיוצא בו דאי אפשר בעניין אחר, פשיטא דמותר לכתחילה להתפלל אחורי אדם, אלא שהמדקדק במעשיו יראה שיהיה לו מקום קבוע נגד הכותל.''

אפשרות אחרת להסביר מדוע בבית כנסת ניתן (לכתחילה) להתפלל כנגד אדם, יש בדברי הרב קוק (טוב ראיה ברכות ה ע''ב) שביאר, שאם כל בית הכנסת מתפלל, ברור שכולם מתפללים לאלוקים ולא אחד לשני, והסיבה שנמצאים אחד אחרי השני היא טכנית בלבד. עם זאת נראה שגם לשיטתו, יש להימנע מתפילה כנגד מראה וכדעת הרדב''ז (או''ח קו), ושלא כדעת במהרש''ם (דעת תורה צ, כג), שסבר שאין בכך איסור, שכן על אף שמשתחווה לדמותו, הרי גם דמותו מתכופפת בשעת כריעתו.

עמידה לפני המתפלל

הגמרא במסכת ברכות (כז ע''א) כותבת, שאין לעבור לפני אדם שמתפלל, אלא אם כן עובר מחוץ לד' אמותיו שאז אינו נחשב כעובר ברשותו. בטעם האיסור נימקו הפוסקים נימוקים דומים לאיסור להתפלל בפני חפץ: המשנה ברורה (קב, טו) בדומה לרמב''ם ביאר, שהעובר לפני המתפלל מסיח את דעתו, ואילו החיי אדם (כו, ג) בדומה לדעת הטור, כתב שהעובר חוצץ בין המתפלל לבין השכינה. עם זאת, בוודאי שהמתפלל במקום שידוע שעוברים שם אנשים, מותר לעבור כנגדו, והמתפלל פגע באשמתו בתפילתו.

הביאור הלכה (ד''ה אסור) כתב, שייתכן שתהיה נפקא מינה בין הטעמים, במקרה בו המתפלל מכסה את ראשו בטלית בזמן התפילה. אם האיסור הוא משום היסח הדעת, הרי שבמקרה זה לא שייך היסח הדעת, וכפי שמותר לכהן בעל מום בידיו לשאת כפיים אם מכסה את ידיו, שכן אז לא תוסח דעת המתפללים מחמת ידיו הפגועות. לעומת זאת אם האיסור הוא משום חציצה בין המתפלל לשכינה, גם במקרה זה טעם האיסור נשאר. ובלשון הביאור הלכה שכתב שטוב להחמיר:

''נראה דאם המתפלל משלשל הטלית על פניו כמו שנוהגים הרבה, דמותר לעבור על פניו ודוגמא לדבר דכתב רמ"א דגם הכהנים לא יסתכלו בידיהם ושעל כן נהגו לשלשל הטלית. ואיתא עוד שם בענין המומין, דאם מנהג הכהנים לשלשל הטלית דשרי לישא כפיו אפילו יש לו כמה מומין. ומכל מקום ראוי לחוש ולהחמיר עד כאן לשונו. ובפרט לפי מה שכתב החיי אדם דטעם האיסור מפני שמפסיק בין המתפלל להשכינה, בוודאי אין להקל בזה.''  

מה נחשב 'לפני המתפלל' שאסור לעבור? המגן אברהם (קב, ו) סבר על בסיס דברי הזוהר (פרשת חיי שרה), שכל מאה שמונים המעלות שלפני המתפלל (כחצי מעגל) אסורים במעבר, ולכן למעשה העובר לפני המתפלל אסור לעבור בצידו, שכן אז ייכנס לתוך מעגלו. האליה רבה (שם, ח) חלק וסבר כדעת השולחן ערוך (שם, ד), שרק העובר ממש מולו הרי זה מסיח את דעתו, ורק חלק זה נאסר במעבר. עוד הוסיף, שניתן לעמוד אפילו לפני המתפלל ממש, שכן בעמידה בלבד אין היסח הדעת.

ישיבה ליד המתפלל

בנוסף לאיסור לעבור לפני המתפלל, הגמרא במסכת ברכות (לא ע''ב) הדורשת מהפסוקים שבתפילת חנה מספר הלכות (שחלק מהן ראינו בעבר (ראש השנה, שנה ט')), לומדת הלכה נוספת אותה דורשת מהאות ה' המיותרת בפסוק 'אני האשה הנצבת עמכה'' - אסור להתיישב בתוך ד' אמות של המתפלל. בניגוד לאיסור מעבר לפני המתפלל, האיסור לשבת בד' אמותיו נוהג גם מאחוריו, ונימקו חלק מהראשונים בטעם האיסור, שאם יושב בטל כאשר חברו מתפלל, נראה כאילו אינו רוצה לקבל עליו עול מלכות שמיים.

עם זאת, כיוון שהאיסור הוא מחמת רק שנראה שאינו מקבל מלכות שמים, כתבו התוספות (ברכות שם, ד''ה מכאן) והרא''ש (ה, ח), שאם יושב ומתפלל, אין בכך איסור. מדבריהם הבין הטור (או''ח קב), שדווקא מתפלל אך העוסק בדברי תורה אינו יכול להתיישב בסמוך למתפלל. ולראייה, שהרי עלי הכהן מסתמא למד תורה, ובכל זאת עליו נדרש הפסוק שאין לשבת בתוך ד' אמות של המתפלל (= חנה). הבית יוסף (שם) דחה דבריו, ראשית כי ייתכן שעלי באותו הזמן לא למד תורה, וגם אם למד תורה, כיוון שלמד רק בהרהור ולא ניכר היה שלומד, אז יש בהחלט חשש שיחשדו בו שלא עסק בעבודת ה' בזמן שחנה התפללה.

שבת שלום! קח לקרוא בשולחן שבת, או תעביר בבקשה הלאה על מנת שעוד אנשים יקראו[2]...



[1] הב''ח (צ, טו) כתב שניתן לדחות את הראייה, ולהסביר שהאיסור להתפלל מאחורי רבו הוא איסור גמור, מה שאין כן תפילה מאחורי אדם, שכפי שראינו לעיל היא רק מצווה מהמובחר, ממילא הגמרא מזכירה דווקא את רבו שכן רק בו יש איסור. אמנם הוסיף, מהגמרא במסכת סוטה (לח ע''ב) אכן יש ראייה לכך שאין בכך איסור. הגמרא כותבת, שכאשר הכהנים מברכים את ישראל, אין אדם גבוה מונע מהברכה לחול על אדם נמוך מאחוריו, ועולה מדבריה שכך היו מתפללים.

 [2]מצאת טעות? רוצה לקבל כל שבוע את הדף? מוזמן במייל: [email protected] או באפליקציה 'הלכה בפרשה'.

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה
ציורים לפרשת שבוע