'ר"ש בן לקיש פתר קריא בגליות: "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ" זה גלות בבל, שנאמר (ירמיה ד, כג): "רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ". "וָבֹהוּ" זה גלות מדי (אסתר ו, יד): "וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן". "וְחֹשֶׁךְ" זה גלות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן, שהיתה אומרת להם: כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל. "עַל פְּנֵי תְהוֹם" זה גלות ממלכת הרשעה, שאין להם חקר כמו התהום מה התהום הזה אין לו חקר אף הרשעים כן' וכו' (ב”ר ב,ד). חז"ל מדגישים את הקושי הגדול שנעשה בגלות יון בכך שגזרו לרשום על קרן השור שאין להם חלק באלוקי ישראל, למה דווקא הביאו את זה, הרי היוונים גזרו כמה גזרות על התורה, אז למה דווקא זה מובא? רש”י מסביר: 'כתבו לכם שאין לכם חלק באלקי ישראל. כלומר מעלה אני עליכם עון העגל, כאלו כתבתם על הקרן של שור שאין לכם חלק באלוקי ישראל'. בפשטות אפשר שכוונתו שזה דוגמה שמרמזת על כך שהיוונים גזרו על מצוות התורה, לכן דימו זאת לחטא העגל שם פגמו בכל התורה. או שכעין אמרו להם שזה המשך מהעגל, שלכן ה' עזבם כהמשך מחטא העגל. או יותר לעומק, שהיוונים הזכירו את עוון העגל ואומרים שזהו ההמשך, ובכך הם פעלו לייאש את ישראל, שזה לא רק שגזרו גזרות אלא פעלו לייאש את ישראל במחשבה שהם שקועים בחטא ואין להם תקנה כיון שהם קשורים לחטא כפירה חמורה כעין חטא העגל (ובפרט שאין את משה שיכפר כמו בעגל), וכך ייאשו אותם ומשכו אותם לכפירה גמורה (שהתייאשו מתשובה). היפה תואר מסביר: 'כתבו על קרן השור ע' בתנחומא פ' תזריע. והכוונה כי הכפירה תהיה מפורסמת גם במקניהם וקנינם'. שזו החומרה הגדולה, שהכפירה מפורסמת בכל הדברים שיש להם. בתנחומא מובא תוספת: ''"בהרת”. זו מלכות יון, שהייתה מבהרת על ישראל ואומרת: כל מי שיש לו שור, יחקה על קרן השור שאין לו חלק באלקי ישראל; ואם לאו, גוזרין עליו הריגה' (תנחומא “תזריע” סימן יא). שהעונש היה מיתה, ולכן זה לא רק סתם גזירה שיכל להיות להיות עונשים שונים, אלא זה עונש מיתה, ולכן חששו ביותר; ובפרט שהשור מסתובב בחוץ (באחו) ולכן כולם רואים אותו, ולכן לא יכולים להסתיר זאת, שלא כשאר הגזרות על המצוות שגזרו היוונים שהיו ישראל מקיימים בסתר שלא יראו אותם, כאן ישר יראו ויענישו אותם במיתה; ולא קל להימנע מהחזקת שור כיון שצריכים אותו למאכל ועבודה, כך שזה יוצר בעיה קשה ביותר שאי אפשר כמעט לברוח מהגזירה. אולי זה רמז בחז"ל: 'בעשרין ושבעה ביה איתנטילו כלילאי מיהודה ומירושלם. שבימי מלכות יון היו מביאין עטרות של וורד, ותולין אותן על פתחי בתי עבודה זרה שלהם ועל פתחי החנויות ועל פתחי החצרות, ושרין בשיר לעבודה זרה, וכותבין על מצחו של שור ועל מצחו של חמור שאין לבעליהם חלק באלקי ישראל, כמו שהיו פלשתים עושין. כמו שנאמר (ש"א יג, יט): "וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא" וגו' (שם, כא) "וְהָיְתָה הַפְּצִירָה פִים לַמַּחֲרֵשֹׁת וְלָאֵתִים". וכשגברה יד בני חשמונאי בטלום. ויום שבטלום עשאוהו יום טוב' (מגילת תענית, ב). בפשטות הביאו פס' לדמות את מה שעשו היוונים למה שעשו הפלישתים, שהיו רושמים שם ע”ז על הדברים ולכן זה יצר בעיה לישראל; וכמו ששם ישראל ניצחו אותם במלחמה על אף הקושי המציאותי (שלא היו כלי מלחמה) כך גם אצל החשמונאים ניצחו במלחמה על אף הקושי המציאותי (שהיו מעטים מול רבים). אולם אולי באו לרמז בדימוי למה שעשו פלישתים, שבשל גזרתם היה לישראל בעיה איך לחרוש את השדה (שהיתה להם בעיה בכלי המחרישה וכדו'), וזה דבר חשוב ביותר לצורך קיום החיים (שיעבדו את האדמה בשביל שיצמח להם אוכל), שכך בדומה היה אצל גזרות יון שגזרותיהם קשורות לפגיעה ביכולת לעבד את השדות (שלזה צריך שוורים ולכן לא יכולים להפטר מהם) שזה דבר קשה ובעייתי ביותר; ולכן כעין נעשה להם חושך מהגזרה הזאת. אולי חז"ל בכוונה הדגישו את הגזירה הזו כעין רמז שהיוונים גזרו על כל המצות, אולם מדוע דווקא הם גזרו על כך הרי גם בבל ומדי גזרו גזרות ולא על התורה, אז מה המיוחד בהם שלכן גזרו על התורה (וכרמז שהתורה היא אור - “ותורה אור" [משלי ו,כג], כך שהם שגזרו על התורה זה התגלה כחושך)? לכן הדגישו את גזרת הכתיבה על קרן השור, שמהשור עושים קלף איכותי וחזק לס"ת, לכן כעין בזה רמזו שהיוונים באו להילחם בתורה, שלכן במקום שמות ה' שיש בס"ת (מעור השור) הם גזרו לרשום כפירה על השור (בקרן, שהוא חזק לעומת העור הרך, כעין רמז שהם החזקים והקובעים), נגד גילוי שם ה' שבס"ת, שהיוונים באו להשכיח את התורה. וזה גם מרמז מדוע דווקא הם שגזרו כך, שזה משום שליוונים יש קשר לס"ת: 'רשב"ג אומר: אף בספרים לא התירו שיכתבו אלא יונית. א"ר אבהו א"ר יוחנן: הלכה כרשב"ג. וא"ר יוחנן מ"ט דרשב"ג? אמר קרא (בראשית ט, כז): "יפת אלקים ליפת וישכן באהלי שם", דבריו של יפת יהיו באהלי שם. ואימא גומר ומגוג? א"ר חייא בר אבא: היינו טעמא, דכתיב: "יפת אלקים ליפת", יפיותו של יפת יהא באהלי שם' (מגילה ט,ב). לכן כשהתגלה בהם היפך מהקדושה, שיצאו נגד ישראל והקב”ה, זה בא לידי ביטוי נגד התורה כיון שזה הדבר שמתגלה בהם במיוחד. אולי רמז לזה, שמובא בגמ' קודם: 'ותניא, א"ר יהודה: אף כשהתירו רבותינו יונית לא התירו אלא בספר תורה, ומשום מעשה דתלמי המלך. דתניא: מעשה בתלמי המלך שכינס שבעים ושנים זקנים והכניסן בשבעים ושנים בתים, ולא גילה להם על מה כינסן. ונכנס אצל כל אחד ואחד ואמר להם: כתבו לי תורת משה רבכם. נתן הקב"ה בלב כל אחד ואחד עצה והסכימו כולן לדעת אחת וכתבו לו' וכו' (שם,א). ומובא על זה במגילת תענית: 'בשמונה בטבת נכתבה התורה יונית בימי תלמי המלך, והחשך בא לעולם שלשה ימים' (מגילת תענית, יג). שנראה שנאמר שהיה העולם חושך שלושה ימים, כעין רמז לחושך שנעשה בגלות יון (מגזרותיהם) שהיא הגלות השלישית, וזה קשור לתרגום התורה, ותרגום התורה ליוונית זה היסוד שלכן התירו לכתוב את התורה יוונית, וזה גם קשור לנאמר שליוון יש חלק באהל שם, שזהו התורה; ממילא יוצא שנרמז שבשל שליוון יש חלק בתורה, לכן התגלגל שאצלם הגלות תתבטא בגזרות נגד התורה. אולי אפשר שהדגישו דווקא את גזרת הכתיבה על הקרן, שבזה באו לבטא כפירה כעין שבר"ה אנו ממליכים את ה' בעולם בתקיעת שופר, ושופר מקרן של שור פסול לתקיעת שופר כיון שנקרא קרן (ר"ה כו,א), לכן בזה רמזו על כפירה בה' כעין שמבטלים את המלכת ה' בעולם, שזהו שגזרו לכתוב שאין להם חלק בקב"ה; ובר"ה בתקיעת שופר ה' מרחם עלינו ('אמר רבי אבהו: למה תוקעין בשופר של איל? אמר הקדוש ברוך הוא: תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם, ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני' [ר"ה טז,א]), שכך רמזו בכתיבה על קרן השור שכביכול ה' עזבנו וכבר לא שומע צעקתנו, וכך האנשים הגיעו ליאוש, שנעשה להם חושך מיאוש, שחשבו שלא ינצלו. אולי אפשר גם שגזרו לרשום על קרן השור, שהשור הוא בהמה חזקה ביותר, וכוחו המרכזי להזיק זה ע"י קרניו, כך שזה מראה על חוזק והתגברות על האחר; והקרן נראית בלי חיות שזהו כעין מנותק מהרוחני (שלא קשור לחיות השור), שכך טענו היוונים שאין קשר לרוחניות אלא העיקר הוא הגשמי החומרי. והרבה נמשכו אחריהם, שראו את כוחם הגדול ולכן נמשכו אחריהם, אחר דעתם, שהכח הוא הקובע ולא הרוחניות, וזה החשיך את עיני ישראל מלצפות לישועה מהצד הרוחני. (לכן כנגד זה הניצחון היה מעטים מול רבים, כהוכחה שהרוח היא המשפיע על החומר להתגבר, ולא החומר לבדו במנותק מהרוחניות). אולי לכן במגילת תענית מובא לא רק כתיבה על השור אלא גם על החמור: 'וכותבין על מצחו של שור ועל מצחו של חמור שאין לבעליהם חלק באלקי ישראל' (מגילת תענית ב [כ"ז]), שהוסיפו את החמור כרמז לחומריות. אולי אפשר שהביאו דווקא את גזרת הכתיבה על קרן השור כרמז שהגלויות קשורות לגילוי שכנגד הדמויות שבמרכבה, ולכן רמזו על יון דווקא בשור, כרמז לגילוי שלה כנגד הדמות שבמרכבה, ומזה רמז שגם לשאר יש גילוי כנגד הדמויות שבמרכבה. כמו שהביא המלבי"ם: 'והנה ארבעה שרי מלכויות קבלו כחם מפני המרכבה, בבל קבל כחו מפני אריה, שכן בבל ואשור שהיו מלכות משותפת נדמו לאריה, "עלה אריה מסבכו”, ודניאל חזה קדמיתא כאריה, וה' התלבש שם בצורה ההיא להציל את בניו, כמ"ש: "אחרי ה' ילכו כאריה ישאג", כמ"ש בפי' שם. ומדי ופרס היו כתפארת אדם, והם הטיבו לישראל ונתנו רשות לבנות בהמ"ק. ושר יון קבל מפני שור מהשמאל, ואמרו: כתבו לכם על קרן השור וכו'; והגם ששרשם ממדת הדין הקשה לא יכלו לשרוף את בהמ"ק כי אין ארס שורף בשרשם למעלה. ורומי היא החיה הרביעית אשר יאריכו ימים כנשר אשר יחדש נעוריו עשר פעמים, שכן ראה דניאל קרנין עשר לה, ודגל רומי היה צורת נשר, וה' שם "כנשר יעיר קנו"' (מלבי"ם; יחזקאל א,י). אולי זה רמוז במדרש שעל מלכות בבל מביא את הפס': "רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה תֹהוּ", והנה אותיות אהו”י מתחלפות בדרשות, וכך אולי כאן נרמז כדרש האות ו' של "והנה" כאילו הוא האות י' (שמתחלפות), וכך ראשי התיבות שבפס' הם כעין אותיות אריה: “ר'איתי א'ת ה'ארץ ו[=י]'הנה", שזהו "תהו" שמרמז על מלכות בבל, הוא בגילוי פני אריה. הפס' על מלכות פרס ומדי הוא: "וַיַּבְהִלוּ לְהָבִיא אֶת הָמָן", שהמן הוא אדם, וזהו שמלכות מדי שמרומזת ב"ויבהלו" כעין "ובהו”, זהו גילוי של פני אדם. יון נרמז ב"וחושך" בשל שהחשיכו את עיני ישראל בגזרותיהם שגזרו לכתוב על קרן השור וכו', שזהו גילוי של פני שור. מלכות אדום נרמזת ב"עַל פְּנֵי תְהוֹם", כתהום הזה שכעין אין לו סוף לעומקו, שהוא עמוק ביותר בגובה עד למטה, שזה רומז על נשר שעף גבוה מאוד, שיש הפרשי גובה גדול ממנו למעלה עד למטה, שזהו רמז שאדום רמוז בפני נשר.