"ואלה תולדת יצחק בן אברהם אברהם הוליד את יצחק" וגו' (בראשית כה,יט). '"ואלה תולדות יצחק" – יעקב ועשיו האמורים בפרשה. "אברהם הוליד את יצחק" – לאחר שקרא הקב"ה שמו אברהם אח"כ הוליד את יצחק. ד"א, ע"י שכתב הכתוב "יצחק בן אברהם", הוזקק לומר "אברהם הוליד את יצחק", לפי שהיו ליצני הדור אומרים מאבימלך נתעברה שרה, שהרי כמה שנים שהתה עם אברהם ולא נתעברה הימנו. מה עשה הקב"ה? צר קלסתר פניו של יצחק דומה לאברהם והעידו הכל אברהם הוליד את יצחק, וזהו שכתב כאן: "יצחק בן אברהם" היה שהרי עדות יש ש"אברהם הוליד את יצחק"' (רש"י). '(בראשית כא, ז) "ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה", כמה בנים הניקה שרה? אמר רבי לוי: אותו היום שגמל אברהם את יצחק בנו עשה סעודה גדולה, היו כל אומות העולם מרננים ואומרים: ראיתם זקן וזקנה שהביאו אסופי מן השוק ואומרים בנינו הוא, ולא עוד אלא שעושין משתה גדול להעמיד דבריהם. מה עשה אברהם אבינו? הלך וזימן כל גדולי הדור ושרה אמנו זימנה את נשותיהם, וכל אחת ואחת הביאה בנה עמה ומניקתה לא הביאה, ונעשה נס בשרה אמנו ונפתחו דדיה כשני מעיינות והניקה את כולן. ועדיין היו מרננים ואומרים: אם שרה הבת תשעים שנה תלד, אברהם בן מאה שנה יוליד? מיד נהפך קלסתר פנים של יצחק ונדמה לאברהם; פתחו כולם ואמרו (בראשית כה, יט): "אברהם הוליד את יצחק"' (ב"מ פז,א). רש"י מביא את דברי חז"ל שנאמר "אברהם הוליד את יצחק" כתוספת כדי ללמד שזה מה אנשים אמרו לאחר שהשתנו פני יצחק, שזה בעקבות שחשדו שאינו בנו של אברהם ולכן היה צריך להוכיח זאת. אולם למה זה נרמז רק כאן ולא קודם לכן קצת לאחר הולדת יצחק, למה רק עכשיו? בפשטות כיון שעכשיו מביאים על יצחק שתולדותיו הם יעקב ועשו, יכול אדם לחשוב שכיון שעשו יצא רשע סימן ששרה לא התעברה מאברהם אלא מאבימלך ולכן יצא אחד צדיק מכח שרה ואחד רשע מכח אבימלך; לכן מתחילה התורה ברמז שבדומה לכך טענו בהתחלה כשנולד ולכן ה' שינה את פרצופו של יצחק שיראה כאברהם וכך הוכח לכולם שהוא בן אברהם. כך עכשיו כשהיה מי שטען שזו הוכחה שיצחק אינו בן אברהם טענו נגדו שרואים שהוא כאברהם ולכן לא שייך לומר כך. כעין כך פירש הכלי יקר: 'וכדי שלא ימצא המערער מקום לחלוק, ולומר אם יצחק נולד כ"כ בקדושה וטהרה א"כ למה יצא ממנו עשו שהיה צד נשים תחת בעליהן? ודאי מאבימלך נתעברה שרה ע"כ נמשך בן אחד אחר טבעה של שרה, והשני אחר טבע אבימלך, כי מטעם זה אמרו רז"ל (ב"מ פז.) שהיה צר קלסתר פניו דומה לאברהם'. אולי גם זה שייך לנאמר קודם על תולדות ישמעאל: "ואלה תלדת ישמעאל בן אברהם" וגו' (בראשית כה,יב), שבאה התורה לרמז בזה שישמעאל היה טוען נגד היות יצחק בנו של אברהם ('"מצחק" – מלעיג על המשתה שנעשה בבית אברהם, כאמרו שנתעברה מאבימלך' [ספורנו; בראשית כא,ט]), שזה ע"פ מה ששמע מליצני הדור שאמרו נגד יחוסו של יצחק. לכן כאן שנאמר תולדות של ישמעאל ושל יצחק בני אברהם רמזה התורה על היחס של היחוס ביניהם, שכחלק מזה טען כליצני הדור. וכן בפרט שקודם לתולדות ישמעאל נאמר שאברהם מת (כה,יא), ובהמשך מסופר על מכירת הבכורה (שזה חלק מתולדות יצחק – יעקב ועשו) שזה בעקבות מות אברהם שלכן הכין יעקב נזיד עדשים (ב"ב טז,ב), ובאותו יום חטא עשו חמש עברות חמורות, כך שבאותו זמן הוכח שעשו רשע, ולכן בהקשר לזה נאמר שמוכח שיצחק בן אברהם, בשל שהשתנה פרצופו, ולכן לא חשדו שמעשי עשו שחטא כ"ך חמור במיתת אברהם זו הוכחה שיצחק הוא בן אבימלך. (וכן שלא יטענו שעשו בטבעו רע ולא חטא עד עכשיו כיון שאברהם השפיע עליו, אבל ברגע שמת מיד התגלתה האמת שהוא מזרע אבימלך ולכן טבעו רע). אולי גם קשור במיוחד לסיום בתולדות ישמעאל: "ואלה שני חיי ישמעאל מאת שנה ושלשים שנה ושבע שנים ויגוע וימת ויאסף אל עמיו. וישכנו מחוילה עד שור אשר על פני מצרים באכה אשורה על פני כל אחיו נפל" (כה,יז-יח). שישמעאל היה בעל כח רב, ממילא יכל להשפיע על האזורים שבשליטתו נגד יחוס יצחק, לכן רמזה התורה כאן שלא טענו כך כי כולם ידעו שיצחק הוא בן אברהם בשל פרצופו שהשתנה. וכן נאמר כאן לשון גויעה ואסיפה בישמעאל שזה לשון של מיתת צדיקים: '"ויגוע" - לא נאמרה גויעה אלא בצדיקים' (רש"י. ובגמ' ב"ב טז,ב), וזה משום שהכניע את עצמו לפני יצחק: 'א"ר יוחנן: ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו, שנאמר (בראשית כה, ט): "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו". ודילמא דרך חכמתן קא חשיב להו? אלא מעתה (בראשית לה, כט) "ויקברו אותו עשו ויעקב בניו" מאי טעמא לא חשיב להו דרך חכמתן? אלא מדאקדמיה אדבורי אדבריה, ומדאדבריה שמע מינה תשובה עבד בימיו' (ב"ב טז,ב). ממילא כיון שהקדים את יצחק לפניו סימן ששב בתשובה ונתן ליצחק את הכבוד כבן הממשיך של אברהם. לכן מיד מרמזת התורה שהיו הליצנים אומרים שאינו בן אברהם וה' עשה אותו שיראה כאברהם כדי להוכיח שהוא בן אברהם, ממילא אולי מרמזת התורה שלכן ישמעאל הכניע את עצמו לפני יצחק שהכיר בכך שהוא הבן הבכיר של אברהם, ולא ערער בטענה שאולי אינו בן אברהם כיון שפרצופו הוכיח עליו. לכן הביאה זאת התורה כאן כרמז שזה היה חלק שפעל לחזרת ישמעאל בתשובה, שעל ידי זה התגלגל בסוף ששב בתשובה; שאם לא היה מוכח שיצחק בן אברהם לא היה מסכים ישמעאל להיכנע כלפי יצחק (שהרי מפסיד בזה כבוד וממון רב). אולי אפשר שזה נאמר כאן לקראת הסיפור שיצחק הלך לאבימלך ולא ירד למצרים, שיכול היה מישהו לטעון שהסיבה שהוא הלך דווקא לאבימלך ולא ירד למצרים (שרצה לרדת שלכן ה' אמר לו שלא ירד, כך שסימן שהיתה סיבה טובה להמשיך למצרים, ולכן אולי התפלאו האנשים מדוע אינו יורד למצרים) זה משום ששם היה נח לו יותר כיון ששניהם יודעים שהם קרובים, שאבימלך היה אביו ולא אברהם; לכן אומרת התורה בסמוך (יחסית) שמוכח שיצחק הוא בן אברהם ע"פ פרצופו ולכן לא חשדו בכך. אולי גם יש בכך רמז שטענו הליצנים בהתחלה שיצחק מאבימלך, שמזה נשמע ששרה היתה בהיריון עם יצחק בזמן שאברהם הלך לאבימלך שלכן היה צריך להוכיח שהוא בן אברהם (אמנם זה מובן מעצמו ממה שמסופר על אברהם שירד לאבימלך אחרי המפגש עם המלאכים שאמרו לו על לידת יצחק [אמנם תלוי מתי באו המלאכים, בתשרי או בניסן, שזה מחלוקת בחז"ל, שאם באו בניסן אז יכול להיות שירד אל אבימלך וחזר לפני ההיריון של שרה] אולם בכ"ז באה התורה להזכיר זאת כאן כדי להזכיר שהיה אצל אבימלך) כדי לרמז על כך שיצחק לא היה מעולם בחו"ל (שלא התעברה במצרים), ולכן בהמשך נאמר ליצחק שלא לרדת למצרים: '"וילך יצחק אל אבימלך" וגו' (בראשית כו א). בקש לירד למצרים מיד נגלה עליו הקב"ה, א"ל: "אל תרד מצרימה", אברהם ירד, ויצחק לא ירד, ולמה לא אמר לאברהם אלא ליצחק אל תרד מצרימה? אמר ר' הושעיא: א"ל הקב"ה: יצחק, אביך שבא מחוצה לארץ ירד למצרים, אבל אתה שנולדת בארץ ישראל ואתה עולה טהורה תרד? בתמיה. לפיכך "אל תרד מצרימה"' (תנחומא [בובר] "תולדות" סימן ו). לכן זה נאמר כאן בסמוך לתולדות יצחק שהם עשו ויעקב, כך שנראה שיש גילוי של חלק רע שיצא מיצחק (עשו), ולכן באה התורה כאן ומרמזת על שהיתה שרה אצל אבימלך בהיריון, כך שלא היה כלל בחו"ל, שזה מתחבר לעניין התולדות, ובכך מסביר מדוע נאמר לו שלא לרדת למצרים, כמסופר בהמשך, שזה משום שנולד בארץ וכך הוא נולד בקדושה. שלכן נאמר דווקא כאן לרמז על קשרו של יצחק לארץ, לומר דאין בו גילוי טומאה אע"פ שעשו נולד ממנו, אלא הוא קדוש וטהור. אולי אפשר שאם היה נאמר קודם היה נראה שרק הליצנים טענו כך, לכן זה נאמר כאן בהקשר לתולדות יצחק, שזהו יעקב ועשו, ונאמר: "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו" (כה,כח), שאע"פ שעשו היה בעייתי ליצחק בשל היותו של עשו מבית יצחק הצדיק והוא רשע, בכ"ז יצחק אהבו בהיותו בנו, שכך כרמז שגם מה שנאמר שהיתה טענה שיצחק אינו בן אברהם שזהו גילוי בעייתי בגילוי של בית אברהם, זה השפיע גם על אברהם כך שהיתה לו קצת בעיה עם זה, אלא שבכ"ז כמו שיצחק אהב את עשו בהיותו בנו כך גם אברהם אהבו כבנו, שזהו רמז שאברהם חשד שאינו בנו עד שה' שינה את פרצופו ואז היה בטוח שהוא בנו:  'בא וראה כח השלום, שבשעה שנתטלטלה שרה מיד פרעה ליד אבימלך ונתעברה ביצחק, היו אומות העולם אומרים: הלבן מאה שנה יולד? אלא היא מעוברת מאבימלך או מפרעה, והיתה חשד בלבו של אברהם על אלו הדברים. מה עשה הקב"ה? אמר למלאך הממונה על יצירת הוולד: עשה כל אקונין שלו כדמות אביו כדי שיעידו הכל שהוא בנו של אברהם. מנין? ממה שקראו בענין "אלה תולדות יצחק בן אברהם", ממשמע שהוא אומר "יצחק בן אברהם" איני יודע שאברהם הוליד את יצחק? ומה ת"ל "אברהם הוליד את יצחק"? שכל הרואה אברהם היה אומר: בודאי שאברהם הוליד את יצחק, ממה שהיה קלסתר פניהם דומין זה לזה; לכך נאמר "אברהם הוליד את יצחק"' (תנחומא "תולדות" סימן א). או אולי שיש בזה רמז מדוע חשדו שאינו בן אברהם, שזה משום שלא התעברה ממנו שרה במשך הרבה שנים, לכן זה נאמר כאגב לכך שמסופר על תולדות יצחק שזהו יעקב ועשו, שלקח הרבה שנים עד שנולדו לו; שכך מרמז שזה גם מה שהיה אצל אברהם ולכן חשדו שיצחק אינו בנו ...