"ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי. ואשביעך בה' אלקי השמים ואלקי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו. כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק" (בראשית כד,ב-ד). אברהם שולח את אליעזר לקחת אשה ליצחק, ומזהירו שלא יקח מבנות כנען. מדוע אברהם לא רוצה לקחת מהן עד שלכן  צריך לשלוח את אליעזר ללכת רחוק לארם נהרים למשפחתו של אברהם? מביא מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ('מעשי אבות א', 'למה לא בנות כנען') שלוש תשובות: א. ראוי לעשות טובה קודם לקרוביו: 'אמר אברהם: הואיל ואני מגייר, אגייר ממשפחתי ומבית אבי, שהן קודם לכל; ולא עוד אלא שהן קרובי תשובה. מכאן אמרו: לעולם תהא דעתו של אדם קרובה לקרוביו, ואם יש לו עושה בטובתן, וכן הוא אומר: "ומבשרך לא תתעלם"' (מדרש הגדול). ב. בנות כנען ישארו קרובים למשפחותיהם שיגרמו להשפעה רעה: '"מבנות הכנעני" – התהום המפרידה בין בת כנעני לבין בן אברהם כל כך גדולה עד שלעולם לא יתאימו זו לזה. אך השפעת אשה כנענית על בני תהיה גדולה עוד יותר מכיון ש"אנכי יושב" בקרב הכנענים, ועל כן תוגבר ותחוזק השפעתה על ידי קרובי משפחתה וחברותיה' (רש"ר הירש). ג. אנשי כנען היו בעלי מידות רעות ולכן לא ראוי להתחבר לאברהם שימשך מזה רעה לזרעו: 'ולזה מאשר היו בנות כנען מוטבעים בתכונות רעות, היו בוחרים האבות להתרחק מהם, ולהתדבק במי שאינו מוטבע באותן התכונות הרעות גם כי היה עובד עבודה זרה; לפי שאותן התכונות מתעברות ונמשכות בזרעם, והם כמו חולי הגוף נקראים בספרי הרפואה חלאים ירושיים. לפי שמצות ועבירות התורה על שני פנים, מהם יעשו רושם בגוף ובנפש יחד, ומהם שלא יעשו רושם רק בנפש לבד. והרושם ההוא שיהיה בנפש לבד, הרושם ההוא עם היותו מזיק מאד לא יתעבר לבנים, כי אין לנפשות יחס וקורבה כלל. אבל אותן שירשמו וישנו לרע הנפש והגוף, בהכרח יעבור רשומם אל המשתלשל מהם. ואשר ירשמו לרע הנפש והגוף, הם העבירות שיש להם מבוא בתכונות נפשיות כשנאה וקנאה ואכזריות וכילות ודומיהם, כי אלו יעשו רושם רע בנפש כי הם העברה ותכונה רעה, ומלבד זה יעשו רושם רע בגוף' (דרשות הר"ן, ה). אולי זה נרמז בפס': "ואשביעך בה' אלקי השמים ואלקי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני", שה' הוא אלוקי השמים וגם אלוקי הארץ, שזה כרומז שחשוב לקב"ה גם ההנהגה הטובה בארץ – בין בני האדם, שבזה בני כנען היו מושחתים, שזהו גם "מבנות הכנעני" שהם זרע כנען שהיה מקולקל במידותיו כמו שפעל רעה אצל נח (שפגע בו) וכמו שמעידה התורה שמעשי אנשי כנען מקולקלים (ויקרא יח,ג). "אשר אנכי יושב בקרבו" מברר שיש בעיה שהמשפחה נמצאת באזור, שזה יביא לקלקול. "כי אל ארצי ואל מולדתי תלך" למקום ממנו באתי, כך ששם יש את קרובי משפחתי ולכן ראוי להתחבר אליהם לפני כל השאר. כשאליעזר מנסה את רבקה היא נותנת לו ולגמליו לשתות כמו שהעמיד לעצמו את הסימן קודם, אבל שמתגלה שוני קטן בין דבריו למעשיה, שלא אמרה לו מיד שתשקה את גמליו אלא לאחר שגמר לשתות (אלא שזה נעשה כמעשה יותר גבוה בחסד ולכן זה לא מחסר מהסימן שראויה לבית אברהם כבעלת חסד כמו שהעמיד אליעזר, אלא אפילו מחזק שעוד יותר ראויה, יותר ממה שהעמיד כהוכחה להיותה בעלת חסד). למה עשתה כך? מביא מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א ('מעשי אבות א', המבחן של רבקה') שלושה הסברים: א. כדי שישתה בנחת ולא בלחץ מאי נעימות על שמטריח אותה: 'וטעם שלא אמרה תכף ומיד גם לגמליך וגו׳, לתוספת וותרנות נתכוונה הצדקת, שאם היתה מקדמת לומר גם לגמליך וגו׳ קודם שישתה הוא יש מקום לו למהר להקל טורחה כיון שעוד לה טרחת הגמלים. מה שאין כן קודם שתודיעהו יחשוב כי הוא זה כל הטורח, וישתה כחפצו לאט לאט. ואחר ששתה תיכף אמרה גם לגמליך וגו׳' (אור החיים; בראשית כד,יח). ב. משום כבוד, שבזה הראתה שיש שוני במעלה בין האדם לבהמה: '"ותכל להשקותו" – היא דקדקה בדברי׳ ולא אמרה כמו שאמר העבד שתה וגם גמליך אשקה במאמר אחד, כי בזה תשוה אותו לגמלים שתה אתה והגמלים; לכן פסקה ואמרה שתה אדוני לבד ואחר שעה אמרה גם לגמליך אשאב. גם שינתה ולא אמרה גם לגמליך אשקה כדי שלא להשוותו בשום ענין עם הגמלים, כי שתייה והשקה א׳ הוא, לכן אמרה לגמליך אשאב' (הכתב והקבלה; שם,יט). ג. לא אמרה הכל מראש אלא כל דבר בזמנו, שלא תראה כמדברת הרבה כהתפארות: 'הרי לפנינו דוגמא לאחת ממידותיו האופייניות של גומל החסד האמיתי, סימן מובהק לאשת החיל היהודית. אילו אמרה רבקה מיד את מה שהיה בדעתה לעשות לבסוף, הייתה מראה עצמה כפטפטנית המתפארת במעשיה הטובים. אך היא המתינה עד לאחר שהעבד סיים לשתות, ואז הציעה לשאוב מים גם לגמליו' (רש"ר הירש; שם,יז). נראה שזה התגלה ברבקה כגילוי שהיא הכי ראויה לבית אברהם (שלכך התפלל אליעזר ולזה העמיד את הניסיון), ויש בזה כגילוי כנגד שלושת הדברים שאברהם חשב עליהם שלכן ציוה ללכת לארם נהרים ולא לקחת מבנות הכנעני: דברי האור החיים שבזה יש תוספת במעשה החסד, זהו שרצון אברהם לקחת אשה שאינה פגומה במידותיה, אלא בעלת חסד שמתוקנת במידותיה. דברי הכתב והקבלה שזה בא כדי להדגיש על ההבדל בין האדם לבהמה, שלא לערבב בין מעמדות שונים, זהו כעין העניין שאברהם חשש שמשפחת האשה ישפיעו לרעה בהיותם מעורבים אתם במקומם, שזהו שכאן נעשה גילוי חיובי (ולא שלילי ככנענים) ובגילוי של הפרדה בין מעלת אדם לגילוי של בהמה, שכך גם יש אנשים שמתנהגים כבהמה ויש להפריד ולהתרחק מהם שלא להתדרדר בגלל קרבתם. דברי הרש"ר הירש שמראה את עצמה בגילוי המעלה הישראלית של אומרת מעט ועושה הרבה, זהו כרמז על גילוי קירבה שלכן מתגלה בה כעין ישראלית, שזהו כרמז שראוי להתדבק קודם בה כקרובה. אולי אפשר שברבקה מתגלה שהיא הראויה לבית אברהם, כמו שאברהם ציווה ללכת לקחתה, ולכן מתגלה בה גילוי של המשך בית אברהם, שמתגלה בה כעין שרה, ובמה? '"האהלה שרה אמו" – ויביאה האהלה ונעשת דוגמת שרה אמו, כלומר: והרי היא שרה אמו. כל זמן שהייתה שרה קיימת, היה נר דולק באהל מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל; ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו. בראשית רבה (ב"ר ס,טז)' (רש”י; בראשית כד,סז). שמתגלה בה כעין כנגד שלושת הדברים שאברהם הקפיד עליהם כגילוי להמשך בית אברהם ע"י נישואי יצחק: נר דולק באהל מער"ש לער"ש כרמז לכך שקודם יש לעשות טובה לקרובים יותר, שע"י נר שבת לא יבואו לריב אנשי הבית: '(איכה ג, יז) "ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה", מאי "ותזנח משלום נפשי"? אמר ר' אבהו: זו הדלקת נר בשבת' (שבת כה,ב). 'אמר רבא: פשיטא לי נר ביתו ונר חנוכה, נר ביתו עדיף, משום שלום ביתו' וכו' (שם כג,ב), 'נר ביתו ונר חנוכה – נר ביתו בשבת, והוא עני ואין לו כדי לקנות שמן לשתי נרות. שלום ביתו – והכי אמרינן לקמן (דף כה:): ותזנח משלום נפשי זו הדלקת נר בשבת, שבני ביתו מצטערין לישב בחשך' (רש"י). כך שנר דולק רומז על דאגה לקרובים, כעין שהנר מאיר בשביל להיטיב לבני ביתו (שהם הכי קרוביו) שלא יצטערו (שזהו שהנר דולק 'באהל' – בבית, כרמז שאנשי ביתו הם שנהנים מהאור שלא יתקלו בחושך ויצטערו), שזהו ששלח לארם נהרים לביתו כיון שהם קרוביו ולכן צריך להיטיב להם לפני כולם. ברכה מצויה בעיסה כרמז לחסד וצדקה, שזה מביא לברכה: 'וא"ר יוחנן: מאי דכתיב (דברים יד, כב): "עשר תעשר"? עשר בשביל שתתעשר' (תענית ח,ב-ט,א), שזהו ששלח כדי שהאשה תהא עם מידות מתוקנות, בעלת חסד (אולי לכן רש”י לא הביא את הדבר הרביעי במדרש, שהדלתות היו פתוחות לרווחה, כיון שעניינו זהו גילוי חסד, שהדלתות פתוחות להכנסת אורחים, כך שזה כבר כלול בברכה בעיסה [במדרש אמרו את שניהם, כיון שבעיסה יש גם גילוי של עשיה בטהרה; וכן כדי להדגיש על ריבוי החסד, שברכה בעיסה יכולה לבא מחסד כל שהוא, לכן הדגישו שהדלתות היו פתוחות לרווחה, להדגיש שהיה חסד רב ביותר, אבל בעצם זה אותו עניין כמו הברכה בעיסה]). ענן קשור על האהל, כרמז שזה בית של קדושה שהשכינה קשורה בו, וככזה אין כניסה לרשעים וטמאים להכנס להרע ולטמא אותו; שזהו כנגד שלא יקלקלו משפחת האשה את בית אברהם בשל המצאותם במקום.