"וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרן את הכסף אשר דבר באזני בני חת ארבע מאות שקל כסף עבר לסחר. ויקם שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבלו סביב. לאברהם למקנה לעיני בני חת בכל באי שער עירו" וגו' (בראשית כג,טז-יח). '"וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ" וְגוֹ' "בְּמֵאָה קְשִׂיטָה". א"ר יודן בר סימון: זה אחד משלשה מקומות שאין או"ה יכולין להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם, ואלו הן: מערת המכפלה, וביהמ"ק וקבורתו של יוסף. מערת המכפלה, דכתיב (בראשית כג): "וישמע אברהם אל עפרון וישקול אברהם לעפרון". בית המקדש, דכתיב (דברי הימים א כא): "ויתן דוד לארנן במקום" וגו'. וקבורתו של יוסף, (בראשית לג): "ויקן את חלקת השדה", יעקב קנה שכם' (ב"ר עט,ז). חז"ל מביאים על שלושה מקומות שנקנו ולכן לא יכולים הגוים לומר שהם גזולים בידנו, אולם מדוע דווקא שלושה מקומות אלו? אמנם שלוש מראה על חזקה, וכך יש במקומות אלו גילוי של נחלת א"י בחזקה גדולה שהיא שלנו, וכך דרך ההתחברות למקומות אלו אנו מתחזקים לעמוד בנוסף לאלו גם על כך שכלל א"י היא שלנו, שה' נתן לנו את הארץ לנחלה במקום נחלת הגוים (כעין שנקנו בכסף אותם שלושה מקומות ועבר לידנו, כך מתחזקים בטענה שזה שלנו. ובפרט שכיום על שלושת אלו האומות טוענות במיוחד שאינם שלנו, וכן טוענים כך גם על כלל א"י, שטוענים ככלל על הכל כולל שלושת אלו, ולכן אז מתחזקים ואומרים שאותם שלושה מקומות שלנו וממילא כך גם טוענים נגד כלל טענתם שהארץ אינה שלנו [שהרי טוענים הכל יחד כאחד]), שכמו שכאן נאמר שהאומות יטענו על נחלת הארץ שהיא גזולה בידנו, כך בדומה נאמר על כלל הארץ שהגוים טוענים שהיא גזולה בידנו, והתשובה לכך היא שה' נתן לנו אותה: '"בְּרֵאשִׁית" – אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב ב) שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהלים קיא ו) "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם". שאם יאמרו אומות העולם לישראל: לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים. הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו' (רש”י; בראשית א,א). אולם למה דווקא בשלושת מקומות אלו התגלתה קניה? בפשטות בשלושת המקומות האלו יש גילוי לאבות, שבכל אחד מהמקומות האלה התגלה חיבור מיוחד של אחד האבות לארץ: אברהם קנה את מערת המכפלה כדי לקבור את שרה (שראה שם את פתח גן עדן ולכן רצה לקברה דווקא שם), כך שזהו גילוי של אברהם אבינו. יצחק נעקד בהר המוריה במקום המקדש ("ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה” [בראשית כב,יד]. '"ה' יראה" – פשוטו כתרגומו: ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן קרבנות' [רש"י]), כך שזה גילוי כנגד יצחק (וזה קשור לארץ, שבעקבות העקידה נאסר עליו לרדת מהארץ [ב”ר סד,ג]). יעקב קנה את שכם, כך שזה גילוי של יעקב. לכן יש בזה חשיבות בקשר לנחלת הארץ, כיון שהארץ שלנו בעקבות שהובטחה לאבותינו, לכן דווקא בשלושת המקומות האלו מתגלה גילוי של קשר לארץ שממנו מתרחב לטענה שכל הארץ שלנו שה' נתן לנו אותה (דרך אבותינו). אולי אפשר שנרמז בזה על מעלת א”י שהיא מרכזת את כל הקדושות בה, ולכן כ”ך חשוב שתהיה בידינו; שהקדושה חלה בעולם ע”י התורה בנ”י וא”י, ועיקר התורה זה דווקא בא”י (ספרי “עקב”, מג) וקהל ישראל זה דווקא בא”י (שבחו”ל אינם נחשבים, עד כדי כך שבלי יהודים בארץ נחשב כמו כליון האומה: 'אילו הנחנו דרך משל שבני ארץ ישראל יעדרו מארץ ישראל, חלילה לא'ל מעשות זאת, כי הוא הבטיח שלא ימחה אותות האומה מכל וכל' וכו' [ספר המצוות לרמב"ם, מצוות עשה קנג]), (וכן בכ”א גם בפשטות, גם אם יש יהודים בחו”ל שדבקים בתורה, עדיין חסר להם את חלק קדושת א”י לשלמות הקדושה השלמה [שהיא על בסיס שלושת הקדושות]), לכן דווקא בארץ מתגלה שלמות הקדושה. לכן נרמז באותם שלושה מקומות: מערת המכפלה שם קבורים האבות כך שזהו גילוי של בנ"י, מהמקדש יוצאת התורה ("כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם” [ישעיהו ב,ג]) כך שזהו גילוי של התורה, ושכם נקנתה ע”י יעקב כדי שישב שם בארץ ("ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו" [בראשית לג,יט]), שזהו שקנה כדי ליטע את אהלו שם כמקום שלו לדירה בארץ (להבדיל ממערת המכפלה שזה לקבר, וירושלים למקדש לה'), לכן נאמר בפס' סמוך: "ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם ויחן את פני העיר" (שם,יח), שזהו שנעשה בחזרתו לארץ, שאז חנה שם ולכן קנה את המקום כנחלה לגור שם ('שהראה שדעתו להשתקע שם' [מלבי”ם שם,יט]), וזהו גילוי של א”י. אולי יש בזה כרמז שעל ישראל להתחזק שלא לקבל את טענת העמים, שבבנ"י יש שלושה סימנים: 'שלשה סימנים יש באומה זו: הרחמנים, והביישנין וגומלי חסדים. רחמנים, דכתיב (דברים יג, יח): "ונתן לך רחמים ורחמך והרבך". ביישנין, דכתיב (שמות כ, כ): "בעבור תהיה יראתו על פניכם". גומלי חסדים, דכתיב (בראשית יח, יט): "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו" וגו'' וכו' (יבמות עט,א), ולכן כשהעמים טוענים שאנו ליסטים אנו יכולים להתבייש מזה ולכן לבא לקראתם, או לרחם עליהם כאילו שאנו אכזריים כלפיהם ומגרשים (או ממיתים) אותם, או לחשוב שאנו עושים בזה חסד שנותנים גם להם מקום (כמו שלצערנו יש דעות כאלו בציבור היום וכך מגיעים בסוף לעיוות שמעדיפים את חיי אויבנו הרשעים על פני חיינו, ואף רודפים מרה אחרי יהודים … 'אמר רבי אלעזר: כל שנעשה רחמן על האכזרי, לסוף נעשה אכזר על הרחמנים' [תנחומא “מצורע” סימן א]). לכן באה התורה ורמזה שהארץ שלנו ויש להתחזק בזה ולא לתת מקום לטענת הגוים. לכן זה מתגלה במערת המכפלה שאברהם גילה את המקום בעקבות הכנסת האורחים, שהפר רץ ממנו והלך לשם ('ורץ להביא בן בקר, וברח מלפניו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה. ונכנס אברהם אחריו ומצא שם אדם הראשון ועזרו שוכבים על המטות וישינים, ונירות דולקות עליהן, וריח טוב עליהם כריח ניחוח; לפיכך חמד המערה לאחוזת קבר' [פרקי דר"א, לו]), שזהו בזמן שעשה חסד (הכנסת אורחים), ואברהם קנה את המקום לעצמו ולא נתן שיתנו לו בחסד מתנה (כמו שאמרו לו: “במבחר קברינו קבר את מתך איש ממנו את קברו לא יכלה ממך מקבר מתך” [בראשית כג,ו]), כדי להדגיש שהמקום שייך לנו ע"פ דין (שקנה בממון) ולא מתגלה כאן עניין חסד, שזהו כרמז שלא לתת מתנה את הארץ כחסד לגוים. מקום המקדש היה מקום העקידה, שאברהם לא ריחם על יצחק בנו אלא בא לשחטו כרצון ה', כך שהמקום שם מרמז שהארץ שלנו ואין לתת מקום לרחמים לשנות זאת. את מקום שכם יעקב קנה, אבל גם באזור ההוא היה את הריגת אנשי שכם ע"י בני יעקב, ששיקרו לאנשי שכם (שימולו וכך יתאחדו יחד) ולא התביישו לשקר, שזה כדי לעשות את רצון ה' שהיה מגיע להם למות, כך שמקום שכם מרמז על אי כניעה מבושה. אולי אפשר גם שמערת המכפלה היא בחברון שזה מקום של שבט יהודה, שכם זה מקום של שבטי יוסף, כך שיש בזה גילוי של שני שבטי המלוכה – יהודה ויוסף (ובפרט שבחברון דוד הומלך ומלך שם בהתחלה, ואילו בשכם ירבעם פילג את הממלכה והעמיד את מלכות ישראל); וירושלים היא של כלל ישראל (חז"ל חלקו האם ירושלים התחלקה לשבטים – ליהודה ובנימין, או שירושלים לא התחלקה כלל לשבטים אלא שייכת לכלל ישראל [מגילה כו,א]), שכך מרמז על המלכות וכלל ישראל, לחבר חזק את א"י לכל בנ"י ובפרט למלכים (שהם המנהיגים שעומדים מול אומות העולם) שיעמדו בתוקף לשמירת א"י לעם ישראל. ולמ"ד שהתחלקה ירושלים ליהודה ובנימין, נרמז בבנימין (שנחל בירושלים בנוסף ליהודה, אלא שיהודה כבר נרמז בחברון, כך שירושלים מרמזת על בנימין) העמידה מול הגוים, שלא להכנע להם, שזהו הזכות של בנימין שלכן זכה שמקום קה"ק יהיה בחלקו, כיון שלא היה כפוף לגוים, שלא השתחוה לעשו ('אמר להון: אנא מן זרעיתיה דבנימין, וכד סגיד יעקב קדם עשו בנימין לא ילוד הוה, ולא סגד קדם אינש מן יומוי. מטול כדין נטר יתיה קיים עלמיא במעי אימיה עד עידן דיסקון לארעא דישראל, ויהוי בית מקדשא בארעיה ותישרי שכינתיה בתחומיה, וכל בית ישראל יחדון תמן ועממיא כרעין וסגדין בארעיה' [תרגום שני; אסתר ג,ג]), וזה במיוחד בהקשר לא"י, שזה עוד סיבה שקה"ק בחלקו של בנימין: 'ד"א, מפני מה זכה בנימן שתשרה שכינה בחלקו? מלמד שכל השבטים נולדו בח"ל ובנימן נולד בא"י' (ספרי; דברים לג,יב), שזהו שמקום המקדש רומז לעמידה בזקיפות קומה מול הגוים בהקשר לא"י (וזה צריך להתגלות אצל כל מלכי ישראל, מיהודה ומיוסף).