אני לדודי ודודי לי (שיר השירים ו, ג) - ראשי-התיבות של מילים אלו: א-ל-ו-ל. כנסת-ישראל משולה לרעיה, והקב"ה הוא הדוד. הקשר בין ישראל להקב"ה נמשל לקשר של נישואין. הווי אומר, שכביכול יש הדדיות בקשר הזה, הקשר שבין ישראל לאביהם שבשמים.

כמו שהאיש זקוק לאשה, ואינו שלם בלעדיה, ועם כל המעלות המיוחדות לו, הוא נזקק ל"עזר כנגדו", ואינו יכול ליצור חיים ולהמשיך את החיים בבנים, בתולדות, בלא האשה, כך כביכול הקב"ה התקין לו "עזר כנגדו", את עם ישראל. כך עלה ברצונו יתברך, שקיומו של העולם והתפתחותו, יהיו על-ידי הקשר בין ישראל להקב"ה. כנסת-ישראל היא הכלה, היא הרעיה של הדוד, והדוד - הקב"ה, כביכול זקוק לה, שהיא תשתתף איתו במעשיו. והדוד מחזר אחריה, ומבקש את קרבתה: "יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך, השמיעיני את קולך, כי קולך ערב ומראיך נאוה". "הנך יפה רעיתי, הנך יפה עיניך יונים". "כלך יפה רעיתי, ומום אין בך". כך מדבר הדוד אל כלתו, כך מדבר הקב"ה אל כנסת-ישראל. "אתי מלבנון כלה, אתי מלבנון תבואי, תשורי מראש אמנה". "לבבתני אחתי כלה", "מה יפו דדיך אחתי כלה". "קול דודי דופק פתחי לי אחתי רעיתי יונתי תמתי".

הדוד - הקב"ה, דופק על פתחה של כנסת-ישראל, ומבקש ממנה לפתוח לו את הפתח, שתתן לו להכנס, שתפתח את סגור לבה, וגם אם היתה איזו תקופה של ניכור מצדה, של שכחה, של התעלמות, של אדישות, הדוד קורא לה, ומעורר אותה מאדישותה. "קול דודי דופק", כי יודע הדוד שכנסת-ישראל בתוך תוכה טהורה ושלמה ומום אין בה. כל האדישות הזו מצדה כלפיו, כל ההתנכרות וההתרחקות, אין בה ממש, - זה הכל דמיון מתעתע, כי בעצם כנסת-ישראל קשורה בקב"ה קשר בל ינתק.
כי אכן, הכלה נמשכת אל דודה, עורגת היא אליו, מצפה לו ומחפשת אחריו. היא מעריצה את דודה. "דודי צח ואדום דגול מרבבה. ראשו כתם פז קוצותיו תלתלים שחרות כעורב". והיא מבקשת: "משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך".

זהו ענינו של חודש אלול - "אני לדודי ודודי לי", חודש של התקרבות מחודשת, רעננה, שבין ישראל לקב"ה. ההתקרבות הזו, היא לא רק אינטרס של ישראל, זהו גם הרצון האלקי. הקב"ה חפץ בישראל - "כי לא תחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה". הוא רוצה בתשובה, הוא חנון המרבה לסלוח. אין הקב"ה מתעייף מלסלוח, הוא מרבה בסליחה, כי הוא רוצה בטהרתם של ישראל ממש כאב הרוצה שבנו יהיה נקי, והוא רודף אחר בנו. גם אם הבן אינו מעונין בזה, האב מעונין בנקיון בנו. הדוד מעונין בטהרה ובזיכוך של הרעיה, וכשהרעיה שבה אליו, הוא מלא שמחה, והוא מקבל אותה כאילו מעולם לא התרחקה ממנו. "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל" (במדבר כג, כא), "כפלח הרמון רקתך", - "אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון" (ברכות נז, א).

חודש אלול - חודש התשובה, חודש של שמחה אמיתית, שמחת ההתחברות - "אני לדודי ודודי לי", דודי לי ואני לו, שמחה שאינה ממעטת את חשבון הנפש ואת היראה, אלא אדרבא, מעמיקה אותה ומגדילה אותה. "אשריכם ישראל, לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם, אביכם שבשמים" (משנה יומא פה, ב).

מאת הרב זלמן ברוך מלמד שליט"א – מתוך האתר "ישיבה" www.yeshiva.org.il