'אמר אביי: השתא דאמרת סימנא מילתא היא, יהא רגיל איניש למיכל ריש שתא – קרא, ורוביא, כרתי, סילקא ותמרי' (כריתות ו,א). 'ורוביא. תלתן, דכל אלו גדלין הן מהרה, כלומר כן יגדלו נכסיו' (רבנו גרשון). 'והני איכא דגדלי מהר ואיכא דמתקי' (רש"י). 'אמר אביי: השתא דאמרת סימנא מלתא היא, יהא איניש רגיל למיכל בריש שתא – אתרוגא, קרי, רוביא, כרתי, סלקי, ותמרי. רוביא פירש רש"י: תלתן. רוביא, ירבו זכיותינו. כרתי, יכרתו כו', סלקי, יסתלקו כו', תמרי, יתמו כו'. קרי, מפני שממהר להיות גדל. ומזה רבו המנהגים, כל מקום ומקום לפי מנהגו, כמו באשכנז שרגילין לאכול בתחלת הסעודה תפוח מתוק בדבש, לומר: תתחדש עלינו שנה מתוקה. ובפרובינצ"א נוהגין להביא על השלחן כל מיני חידוש, ואוכלין ראש כבש והריאה, לומר: נהיה לראש ולא לזנב, והריאה לפי שהיא קלה. והר"מ מרוטנבורג היה רגיל לאכול ראש איל זכר, לאילו של יצחק' (טור; או"ח סימן תקפג). 'ומה שאנו אוכלין טוסנית ובשר שמן ושותין דבש וכל מיני מתיקה, כדי שתהא השנה הבאה עלינו מתוקה ושמינה. וכ"כ בספר עזרא: "אכלו משמנים שתו ממתקים"' (ב"י). 'וכתב עוד בשם הגאונים: הילכך רגילין לאכול דבש ותפוחים מתוקים סימן לשנה מתוקה' (ב”ח). 'כתב במהרי"ל שצריך לברך תחלה בפה"ע דהוי כדברים הבאים תוך הסעודה. ומה שלוקחין תפוח – כדי לרמוז על שדה תפוחים הידוע הנרמז במקרא (בראשית כז): "ראה ריח בני כריח שדה", עכ"ל מהרי"ל' (דרכי משה). 'הגה: ויש נוהגין לאכול תפוח מתוק בדבש (טור), ואומרים: "שתחדש עלינו שנה מתוקה" (אבודרהם). וכן נוהגין' (רמ"א; שו"ע או"ח סימן תקפג סעיף א). בימנו המנהג הכי מוכר בסימני ר"ה הוא אכילת תפוח בדבש, אמנם אוכלים גם את שאר הדברים (כל אחד והדברים שמביא) אבל המנהג הכי מוכר ומרכזי הוא תפוח בדבש, אע”פ שזה לא הובא בגמ'. אולי זה התקבע כך בעקבות שבאשכנז כך היו נוהגים (כמו שמובא בטור), וכנראה שזה משום שבאירופה לא היה נפוץ שאר סוגי המאכלים ולכן הדבר שהכי היה נפוץ זה תפוח, ולכן הנהיגו לאכול אותו כסימן טוב לשנה החדשה. עצם המנהג להשתמש בתפוח הוא בשל שהתפוח הוא מאכל מתוק ולכן רומז לשנה מתוקה (כמובא בב”י ובב”ח), וכן כדי לרמז על השכינה שנרמזת בשדה תפוחים, כמו שדרשו חז"ל, בפס': “ראה ריח בני כריח השדה" (מהרי”ל); אמנם אפשר להבין זאת בכמה האופנים: א. יצחק הריח אז את ריח גן עדן, ריח השכינה, כך אנו מסמנים שאנו קשורים לשכינה ולכן ראויים לגילוי טוב בדין של ר"ה, ולזכות בדין. ב. יצחק נהנה מהריח של השדה תפוחים, וכך שיתגלה כעין גילוי טוב בנו כעין שהקב"ה נהנה ממעשינו בעולם. ג. הפס' הוא: “ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'" (בראשית כז,כז), שכך גם אנו נזכה שנתגלה בגילוי של ברכה מה' עלינו. ד. בעקבות הריח יצחק ברך את יעקב, שכך גם אנו נזכה שה' יברכנו בר"ה. אולי אפשר שתפוח מרמז על השכינה ('שדה תפוחים'), והדבש בא מדבורה שהיא טמאה ובכ"ז הדבש מותר, שזה בא לסמן כעין שאנו מתקנים את העולם לשכינה לה' (שזהו תפוח), שמגלים כשרות בעולם הגשמי שיש בו משיכה לתאוות גסות (כעין דבורה טמאה וגילוי דבש טהור שמתגלה ממנה), שזהו רמז לתיקון העולם ולהשראת שכינה, שאנו עושים; שבזה מרמזים על מעלתינו בעולם ולכן שנצא זכאים בדין. אולי גם בגרסת הגמ' היתה גם גרסה של אתרוג (כמו שמובא בטור שמצטט את הגמ'), ואתרוג מרמז על צדיקים ('ד"א: "פרי עץ הדר", אלו ישראל, מה אתרוג זה יש בו טעם ויש בו ריח, כך ישראל יש בהם בני אדם שיש בהם תורה ויש בהם מעשים טובים' [ויק"ר ל,יב]), ולכן ראוי לאכלו בר"ה לגלות סימן שנזכה להתגלות כצדיקים בדין. אלא שבאירופה האתרוג היה נדיר ביותר (ואף לסוכות בקושי הצליחו להשיג בדוחק), ולכן במקום זה לקחו תפוח בשל שמו, שהאתרוג מכונה גם תפוח, כמו שאומר תוס': 'הקשה ר"ת ... ומפרש דתפוח היינו אתרוג, ו"ריח אפך כתפוחים" מתרגמינן: כריחא דאתרוגא' (תוס' ד"ה 'פריו'; שבת פח,א). כמו"כ, תפוח מרמז על ישראל במתן תורה: 'א"ר חמא ברבי חנינא: מ"ד (שיר השירים ב, ג) "כתפוח בעצי היער" וגו'? למה נמשלו ישראל לתפוח? לומר לך: מה תפוח זה פריו קודם לעליו, אף ישראל הקדימו "נעשה" ל"נשמע"' (שבת פח,א). ממילא בדימוי של ישראל בתפוח נרמז על מהותנו הקדושה, שבמהותינו אנו דבקים בתו"מ, שקיבלנו את התורה בהידור, ואף מתגלה בנו כעין מלאכי עליון ('אמר רבי אלעזר: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, יצתה בת קול ואמרה להן: מי גילה לבני רז זה שמלאכי השרת משתמשין בו? דכתיב (תהלים קג, כ): "ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו", ברישא "עושי", והדר "לשמוע"' [שם]); שבזה אנו עושים סימן שנזכה להיות זכאים בדין כצדיקים וקדושי עליון. אולי גם אוכלים תפוח מתוק כרמז לדברי עזרא ונחמיה והלוים: “ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדנינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעזכם" (נחמיה ח,י). ('"משמנים" – מאכלי שמן. "ממתקים" – משקים מתוקים. "לאין נכון לו" – למי שאין המזון נכון ומזומן לו, רצה לומר: לדלת העם. "כי חדות ה'" – רצה לומר: שמחת יו"ט שהיא שמחה של מצוה, היא תתן לכם עוז ותעצומות' [מצודות]), שמגלים בתפוח שהוא פרי שמן בגודלו (ולכן נקרא תפוח ע"ש שהוא תפוח בגודלו), והוא מתוק, שכך רומז בגודלו כעין למה שנאמר בנחמיה "שמן" (אע"פ ששם הכוונה לשומני, בכ"ז זה רק סימן כרמז) ובמתיקותו ל"ממתקים"; וכך נקבל עוז ותעצומות של זכויות לעמוד בדין ולזכות בו. אולי גם התפוח מרמז על תענוגות (שלכן הגוים ראו בתפוח כאילו הוא עץ הדעת), ולכן בזה מראים שאנו מתענגים על הקב"ה; וכן כרמז לתיקון עץ הדעת (שאדם חטא ביום שישי וביציאתו זכאי מהדין נקבע ר"ה ליום הדין [ויק"ר כט,א]) שנאמר עליו: “ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים" וגו' (בראשית ג,ו), שהתפוח מתוק ולכן הוא טוב בטעמו למאכל, וכן הוא נראה בצבע יפה ומושך לאכילה, תאווה לעינים, שכך אנו מרמזים שאנו באים לתקן את חטא אדם הראשון, ולכן אוכלים כעין זה בר"ה כמצוות שמחה בחג, קיום רצון ה' (היפך מחטא עץ הדעת). אולי הסימנים שנאמרו בגמ' הם גילוי של גדילה מהירה (ר"ג ורש"י) ומתיקות (רש"י), לכן זה מתגלה גם בתפוח, שיש בו מתיקות, וכן יש בו גילוי של כעין ממהר לגדול, שהפרי ממהר לגדול לפני עליו ('מה תפוח זה פריו קודם לעליו' [שבת פח,א]. 'חנטת פירותיו קודם לעליו' [רש"י]), וזהו כסימן לגדילה מהירה.