אחז - תאור אופיו של יעקב
בלידתו של יעקב השתמש עורך המקרא בפועל "אחז" כדי לתאר כיצד עשו משך אחריו את אחיו הזעיר, ככתוב: "וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו, וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו" (בראשית כה כו).
אלוהים רצה שברכתו תעבור לאבות שהיו רועי צאן, כדי שיתקבלו במצרים, יתעשרו ויתרבו בה. אולם יצחק, לאור הצלחתו בגרר, העדיף להיות עובד אדמה. כדי לפתור את הבעיה העניק לו אלוהים תאומים: האחד גדול וחזק, שיהיה עובד אדמה וצייד; והשני זעיר, שאינו מסוגל לעבוד את האדמה ולכן יהיה רועה צאן.
באותה תקופה נהגו להפקיר תינוק שנולד פג כדי שימות. כדי למנוע זאת העניק אלוהים לרבקה את הנבואה "וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר" (כג), כרמז שאין להניח לקטן למות.
עורך המקרא מוסיף ומסביר: "וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו" (בראשית כה כו). ברור שאין אפשרות ממשית לאחוז בעקב, וסביר יותר שיעקב אחז בקרסול או בכף הרגל. מכאן אנו רואים שהעורך עשה משחקי מילים, לכן מתעוררת השאלה: מדוע בחר העורך דווקא בפועל "אחז", ולא במילים כמו החזיק, תפס או נאחז?
למילה "אחז" משמעות כפולה:
- במשמעות הפשוטה - פעיל – להחזיק, לתפוס.
- במשמעות מושאלת - סביל – להונות, לרמות או לשקר (מילוג).
בכך רומז העורך כבר בלידתו לאופיו של יעקב: רצון לתפוס מרובה ואפילו ברמיה. תחילה הוא נעזר בעשו כדי לצאת לאוויר העולם; אחר כך קנה ממנו את הבכורה, גנב את ברכת אביו, בחר לזכות ברחל היפה, התעשר בעורמה אצל לבן, לקח את צאנו, גבר על עשו, ולבסוף אף אמר לו שילך אחריו להר שעיר, אף שלא התכוון לעשות כן.
רק במאבקו עם המלאך חדל יעקב מלרמות. אף שחשש שהאיש הוא שליחו של עשו הבא להורגו, הוא מסר את שמו האמיתי, מתוך אמונה שאלוהים ישמור עליו.
