אדם ואדמה.....

---------------------

 פעם כשהמתנו בתחנת הרכבת בואכה ירושליימה. 

השיח הזקן  את זה השיח הלזה .

 והכל כמשיח לתומו ולעצמו.

 האדמה היא שמניקה אותנו "חלב חמצן" החיוני לחיינו.

 ביניקה לבני האדם משל פיטמותיה אין סופיות......

 שברית כרותה בין שמיים וארץ :

 שהשמיים נותנים אמנם את מאגר האוירוהחמצן 

לנשימתנו ולנישמתנו.

 והארץ היא ש"משבירה" אותו  ביניקה לכלל בני האדם.

 כאמא אדמה......

 כשהאדם נולד בא הוא לעולם עם מיכל חמצן אישי. 

והנה האדמה היא ששולטת על ברז המיכל.

 משבירה את תכולתו - כאילו מפיטמותיה היא.

 

וכך גם האדמה -  כאימא טובה משבירה ומספקת לאדם גם את כל שאר צרכיו.

 ואפילו מתירה היא לו לאדם להטיל עליה ובתוכה את רפש צרכיו.[רק בכיסוי מתאים...]

 והכל עד אותו היום שהאדמה חדלה מלתת ולהניק.... 

והיא כמבקשת לקבל בחזרה את הקרן ופירותיה למזג את האדם ברגביה... ודוק הפעם לא רק גוף האדם אלא כל מחצלותיו ותבליניו הרוחניים 

 שהאדמה תתברך בהם.....[ודומה שבכך :"מומחית במיוחד : ארץ ישראל]

 והנה סוד גלוי הוא  שככל שהאדם עובד את האדמה  ומחונן עפרה בעמל יגע ודמעה. האדמה משחררת בעבור ו עוד ועוד יתרת חבל של חיים . שהרי האדם משול כמי המחזיר חובו לשיעורין ובכך דוחה הוא את מועד פטירתו מן העולם.....

 

ובכלל ,אדם שעמל עם הארץ באמונה ,אין האדמה ממהרת

 לדרוש ממנו - חזרה את הפיקדונה......

משה אהרון