בפתח הפרשה הקדוש ברוך הוא מעניק לפנחס את השכר הגבוה ביותר: "הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם" (במדבר כ"ה, י"ב). מדוע דווקא מעשה של הריגה וקנאות מזכה את פנחס בברכה של שלום, שהיא היפך האלימות?

הביאור:
חז"ל מלמדים אותנו כלל נוקב בהלכות קנאות: "הקנאי פוגע בו – והלכה ואין מורין כן". פירוש הדבר הוא שאין בית דין שיכול לפסוק לאדם ללכת ולהרוג קנאית. המעשה של פנחס היה חייב לנבוע מתוך טהרה מוחלטת, ללא שום נגיעה אישית, כעס, או רצון בנצרכות פוליטית ותקשורתית.

אם פנחס היה מרגיש אפילו שמץ של שנאה אישית כלפי זמרי בן סלוא, מעשהו היה נחשב לרצח, ולא למצווה. לכן, ה' מעניק לו את "ברית השלום" – עדות שמיים שקנאותו הייתה נקייה, שלמה, ומתוך רצון אמיתי להביא שלום ואחדות לעם ישראל.