'רבי יוסי אומר: כל המכבד את התורה, גופו מכובד על הבריות; וכל המחלל את התורה, גופו מחולל על הבריות' (אבות ד,ו). ראה 'אבות לבנים' על משנה זו, למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א. כשאדם מכבד את התורה הוא מתחבר לתורה וכך נעשה מתכבד על הבריות. נראה שמי שמלמד זאת זהו ר"י שהוא עצמו עשה את מצוות התורה בשלמות, שנשא את יבמתו, כמו שהתורה מצווה, ועשה זאת בשלמות (בלי נגיעות אישיות כלל, כמו שלכן בימנו לא עושים יבום), ולכן זכה שיצאו ממנו חמשה ת"ח שנושאים את שמו עליהם (שכך מציינים את שמם כשמוסרים את דבריהם, כגון רבי ישמעאל ברבי יוסי), כך שהם מביאים לכבודו, וזהו גילוי שהוא מכובד; ויש בזה כעין רמז לגילוי תורה, שזה בא מהיותו מכבד את התורה (שלכן הובא דבר זה משמו כאן באבות, שהנאמר באבות אלו דברים שאותו חכם היה מקפיד בעצמו לקיים וגם חוזר ומלמד זאת), שלכן יצאו ממנו חמשה בנים ת"ח כנגד התורה שיש בה חמשה חומשים. וזה כעין גילוי כנגד חמשת הדברים שכלולים ב'מכבד את התורה' בדבריו (שהם: קיום מצוות, כבוד ת”ח, כבוד ספרים, הקפדה של ת”ח שלא יהיה רבב בבגדו, וההקפדה של ת"ח במעשיו שיהיו חיוביים). לר"י היו חמשה בנים ת"ח: ישמעאל, אלעזר, חלפתא, אבטילס, מנחם. בנו ר' ישמעאל מרמז בשמו על דקדוק בקיום המצוות, שזהו 'ישמע-א'ל', שהוא שומע לה' ומקיים בדקדוק את דבריו; והוא מתגלה כנגד ספר בראשית שהאבות שמרו על כל התורה עוד קודם שנתנה ('מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא נתנה, שנאמר: (בראשית כו ה) "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצוותי חקותי ותורותי”' [משנה; קידושין ד,יד]. 'אמר רב: קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר (בראשית כו, ה) "עקב אשר שמע אברהם בקולי" וגו' ... אמר (רב) ואיתימא רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר: "תורותי", אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה' [יומא כח,ב]); וכן שמעו לקול ה' בשלמות, כגון בעקידה (וכן ה' שמע להם). ורואים את החשיבות של שמירת המצוות אצל אברהם, כגון: "עקב אשר שמע" וגו' (וכן הנאמר לאברהם בעקבות העקידה וכדו') כך שמתגלה בבראשית גילוי כבוד בשמירת המצוות. רבי אלעזר מרמז על כבוד לת"ח, שה' עוזרם להבין כראוי את התורה שלומדים ועומלים להבין (וכן עוזר להם למצוא להם פרנסה ושלווה מצרות כדי שיוכלו ללמוד), וזהו 'א'ל-עזר'. והוא כנגד ספר שמות שה' עזר לישראל והוציאנו ממצרים, ונתן לנו את התורה (שהמלאכים לא רצו שנקבל, וה' עזר למשה שיאחז בכסאו ויענה להם [שבת פח,ב]). וזה מתגלה בכבוד לת"ח, כמו הכבוד שמתגלה למשה בספר שמות שהוא הוציא את ישראל ממצרים והוריד את התורה. רבי חלפתא מרמז על כבוד הספרים, שזהו כעין רמוז בשמו 'חל-פ-תא', 'חל' 'פ[ה]' בספרים מעלה של ספרי תורה, שזהו רשום באותיות לשוה"ק, שזהו אותיות מא' עד ת' – 'תא' (שאותיות לשוה”ק קשורים לקודש, וכך מרמזות שהספרים שרשומים בהם קשורים לקודש, שזה נעשה בספרי קודש). והוא כנגד ספר ויקרא, ספרם של כהנים שהם חילוף במקום הבכורים, וזהו כרמז בשם חלפתא כרמז ללשון חילוף. וזה מתגלה במשכן שמרכזו הוא הארון עם לוחות הברית (בהם חקוקים עשרת הדברות) כך שמרמז על מעלת הספרים שבהם רשום דבר ה'. רבי אבטילס מרמז על שמירת בגדו של הת"ח נקי מלכלוך, שהת"ח מייצג את ה', וזהו כעין רמז 'אב-טילס', שהת"ח מגלה על ה' אבינו (שאנו בניו של הקב"ה: "בני בכרי ישראל" [שמות ד,כב]), וזהו 'אב', ו'א..טילס' כעין רמז לאטליס ('באטליס - שוק שמוכרים שם בשר' [ברטנורא; משנה כריתות ג,ז]), ובמקום כזה שיש הרבה בשר מצוי מאוד שהבגדים מתלכלכים משומן ודם (הקונים; ובטח המוכרים), וזהו רמז שצריך הת"ח להזהר מלכלוך בבגד. וזה כנגד ספר במדבר, שבזמן המדבר ה' האכילנו את השלו שזהו בשר, וכן היו אנשים רבים יחד במחנה כעין בשוק. וכרמז שבספר במדבר מסופר על חטאי ישראל במדבר, שזהו גילוי חיצוני לנו כיון שבמהותנו אנו קדושים וטהורים, לכן זהו כעין לכלוך בבגד, בצד החיצוני. רבי מנחם מרמז על מידותיו הטובות של הת"ח, שזה משפיע לרוגע ושמחה של הסובבים לו, ובא להם נחמה ורוגע מקשיי היומיום, וזהו כביכול 'מנחם' אותם. וזה כנגד ספר דברים שמשה אומר לישראל לקראת הכניסה לארץ ובידיעה שלא יכנס אתם, ועל כך הוא היה צריך לנחמם, כמו שעשה שעבר ונפרד מהם כעין ברשותם, שבכך פעל לנחמם: "וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל” (דברים לא,א). 'משה הלך ממחנה לויה אל מחנה ישראל לכבדם כמי שירצה להפטר מחבירו ובא ליטול רשות ממנו' (רמב"ן). וכן עודדם (שזהו כעין נחמה שאמנם הוא לא נכנס אבל בכ”ז שלא תפול רוחם כי הם יצליחו להכנס לארץ גם בלעדיו): '"וילך משה" – הלך אל כל שבט ושבט להודיעם שהוא מת, שלא יפחדו. וחזק לבם בדברי יהושע, על כן כתוב אחריו: "ואתה תנחילנה אותם" (דברים ל״א,ז׳)' (ראב"ע); וכן ברך את השבטים ובכך כעין ניחם אותם בברכותיו; וכן ה' ניחם את משה (שלא נכנס לארץ) בכך שלפחות נתן לו לראות את א"י (דברים לד,א-ד). וספר דברים נאמר ע"י משה כך שזה מראה את מהותו הגדולה, דמות אדם שהוא פאר תורה במהותו, כרמז למהות ת"ח שמתגלה במידותיו ותכונותיו הטובות. נראה שמי שאמר את המשנה זה ר"י ששמו יוסי רומז לקשר בין אדם ותורה (שגופו מכובד מכח כיבוד התורה שלו), ומתגלה מזה שאנשים מכבדים אותו, שזהו רמז בשמו שיש אותיות 'י,ו,י' גימטריה של שם הויה, ועוד ס' כרמז לס' ריבוא שזהו מספרם המהותי של בנ"י, כרמז לחיבור האדם עם התורה שהיא גילוי רצון ה' ושמותיו (ששם מבטא גילוי ה') ע”י שמכבד את התורה, שזהו אדם מבנ"י (מ-ס' ריבוא) יחד עם שם ה' (הויה), ויש בזה גם גילוי של כלל ישראל (ס' ריבוא) שמכבדים אותו. (וכן 'יוסי' בגימטריה 'אלקים', שמי שלא מכבד את התורה גופו מחולל על הבריות, כעין גילוי של דין עליו, שזהו גילוי של שם אלקים שזהו שם של גילוי דין).