'בן זומא אומר: איזהו חכם? הלומד מכל אדם, שנאמר (תהלים קיט צט): "מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְו‍ֹתֶיךָ שִׂיחָה לִי". איזהו גיבור? הכובש את יצרו, שנאמר (משלי טז לב): "טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר". איזהו עשיר? השמח בחלקו, שנאמר (תהלים קכח ב): "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ". אַשְׁרֶיךָ, בעולם הזה; וְטוֹב לָךְ, לעולם הבא. איזהו מכובד? המכבד את הבריות, שנאמר (שמואל א ב ל): "כִּי מְכַבְּדַי אֲכַבֵּד וּבֹזַי יֵקָלּוּ"' (אבות ד,א). ראה הסבר בהרחבה למשנה זו ממרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א, ב'אבות לבנים' על המשנה. 'בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית, אמר: ברוך חכם הרזים וברוך שברא כל אלו לשמשני. הוא היה אומר: כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול: חרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה, ואח"כ אכל; ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנין לפני. וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש: גזז ולבן ונפץ וטוה וארג, ואחר כך מצא בגד ללבוש; ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנים לפני. כל אומות שוקדות ובאות לפתח ביתי, ואני משכים ומוצא כל אלו לפני' (ברכות נח,א). אולי מעבר לפשט דברי ב"ז יש עומק בדבריו שבכוונה פרט 11 דברים בשביל המאכל, ו-5 דברים בשביל הלבוש, כרמז ליציאת מצרים; שב"ז גילה בעולם שיש להזכיר תמיד את יציאת מצרים, ביום ובלילה: 'מַזְכִּירִין יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הֲרֵי אֲנִי כְּבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת, עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (דברים טז ג). "יְמֵי חַיֶּיךָ" – הַיָּמִים, "כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" – הַלֵּילוֹת' וכו' (משנה; ברכות א,ה). יציאת מצרים היא דבר חשוב ביותר באמונת ישראל, והיא היסוד בשביל קבלת התורה ותיקון העולם, וכן יש לזכור זאת תמיד ולהודות לקב”ה על כך לפחות במחשבה. לכן בדבריו על הכנת לחם ובגד שזהו גילוי של תיקון עולם בצד הגשמי (ומודה על כך), מרמז גם על הצד הרוחני שזהו יציאת מצרים שהיא היסוד לתיקון (ולכן יש בזה עניין לזכור ולתת בלב ידיעה של תודה על כך); לכן בעקבות זה כל העולם באים לשמשנו בשל שאנו עיקר תיקונם (ולכן באים לשמשנו ובכך להיתקן; וכן עושים זאת כעין מרגש תודה בליבם). לכן מתגלה י"א דברים כרמז שירדנו למצרים בשל הרעב (שזהו גילוי שקשור ללחם), כמו שיוסף חלם על זה בחלום שבו יש י"א אלומות שמשתחוות לאלומתו (של י"א אחיו. בראשית לז,ז), וכן מכרוהו גם בשל חלום זה ובהמשך ירדו למצרים בשל מכירתו, וזהו רמז בי"א שמתגלה בלחם (שמהאלומות בסוף עושים את הלחם). בנוסף, יציאת מצרים היתה ע"י עשרת המכות וקריעת ים סוף כך שזהו י"א דברים. ומתן תורה היה בקבלת עשרת הדברות (שכוללים את כל התורה), שלזה מצטרפת מצוות ישוב א"י שבאה לנו מאבותינו (ראה 'תורת המקרא' “בראשית" אות א, למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), כך שמתגלה י"א. שזהו שירדו למצרים ויצאו בניסים כדי לקבל את התורה (שאילו לא היו במצרים אולי לא היו מוכנים לקבל את התורה; וכן היו במצרים בסבל והבינו כמה רע הרוע ולכן יש לתקנו בחיוב בין אדם לחברו שזהו שורש התורה), ונרמז בלחם: 'לֶחֶם, זוֹ תּוֹרָה, דִּכְתִיב (משלי ט, ה): "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחְמִי”' (ב”ר ע,ה). ואז במעמד מתן תורה ולאחריה במשך זמן המדבר קיבלו את כלל התורה שבכתב, את חמשת החומשים (וכן בזמן המדבר התורה נספגה בנו [תנחומא “בשלח” סימן א]), ולזה מרמז ב"ז בבגד, שמציין חמשה תהליכים לעשיית הבגד; שבגד מכסה את הגוף ורומז על לובשו, כעין שהתורה היא גילוי של הקב"ה. שהם היו צריכים לעבור קשיים קשים כדי להתחבר לתורה, ובעקבות כך אנו יכולים עכשיו להתחבר בקלות לתורה שקיבלנו (ואמנם התורה צריכה עמל בלימודה, אבל אפשר גם להתחבר קצת לתורה גם ללא עמל, אלא שאין זה כ"ך תקין; ובכ”א גם כשיש עמל לימוד תורה, אנו מתחברים יותר בקלות בשל מה שהם היוו את היסוד). ולכן אולי קודם נאמר בגמ' על שאמר על כלל ישראל שעלו לרגל שהם 'כל אלו לשמשני', כרמז גם שע"י כלל ישראל (בזמן גלות וגאולת מצרים) נעשה לו יותר קל. נראה שב"ז אומר שני דברים (לחם ובגד), כעין כנגד שלאדם הראשון (עליו מדבר) היו בתחילה את קין והבל, שקין היה איש אדמה והבל היה רועה צאן, כך כנגד זה אמר לחם מעבודת האדמה ובגד מהצאן; שקין פגם בכלל העולם כשהרג את הבל, ואנו מתקנים את העולם. כמו"כ את יציאת מצרים אנו מזכירים ביום ובלילה, ולכן כרמז בלחם כעין המן שירד בבוקר, ובגד מבע"ח כעין השלו (שזהו בע"ח) שבא בערב (וכן הבל נהרג ולכן כעין לילה שזהו חושך שלא רואים, כעין בטל מהעולם, לעומת קין שהמשיך לחיות הרבה שנים וראה צאצאים רבים ולכן כעין יום שרואים). וכל זה כדי להתחבר לתורה, לדעת את דרך ה', מה האמת, וזהו כעין מה שאומר ב"ז באבות שמגלה מה האמת, ומסיים בכבוד שזהו מהות התורה כולה (כמו שמביא מרן הגרח"ד זצוק"ל זיע"א). אולי ב"ז מביא במשנה (באבות) ארבעה דברים (כנגד הנאמר במשלי) שזה גילוי של התורה שנתנה לנו, שקיבלנו בזכות אבות וע"י משה שהוריד את התורה; ולכן כעין מתגלה כנגדם: חכם כנגד אברהם שראו כולם את חכמתו האלוקית: “שמענו אדני נשיא אלקים אתה בתוכנו" (בראשית כג,ו), ומשך רבים לדרך ה' בחכמתו ('כיון שהכיר וידע, התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עימהם, ולומר שאין זו דרך האמת שאתם הולכים בה … וכיון שהיו העם מתקבצין לו ושואלין לו על דבריו, היה מודיע לכל אחד ואחד לפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות, והם אנשי בית אברהם' וכו' [רמב"ם; ע"ז א,יב-יד]). ואצלו מתגלה גם שלומד מכל אדם, ששמע לקול שרה אשתו, וכן למד משם על מידת החסד (מדרש תהלים לז,א). גיבור כנגד יצחק, שיש בו כעין גילוי גיבור שמצליח מול אויביו, שישמעאל היה יורה לכיוונו חצים והוא לא נפגע ('רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אין הלשון הזה צחוק אלא לשון שפיכות דמים, היך מה דאת אמר (שמואל ב ב): "יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו". רבי עזריה משום רבי לוי אמר: אמר ליה ישמעאל ליצחק: נלך ונראה חלקינו בשדה. והיה ישמעאל נוטל קשת וחצים ומורה כלפי יצחק ועושה עצמו כאילו מצחק' וכו' [ב"ר נג,יא]). ומתגלה בו גבורה בכיבוש היצר, שכפה את יצר החיים והסכים לעלות למיתה בעקידה (וכן התגבר על רצונו לאכול כראוי, ונשאר ברעב בארץ). עשיר כנגד יעקב, שאמר לעשו שיש לו הרבה (בראשית לג,ט) (וזה מיגיע כפיו, כעין הפס' של עשירות: "יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל”, ולא קיבל במתנה כאברהם). והוא הסתפק במועט, שלבן רימא אותו עשרת מונים (שם לא,מא) ולא התלונן על כך ללבן במשך זמן עבודתו; וכן הוא לא רצה לקחת את ברכת יצחק (אלא רבקה הכריחה אותו). ומתגלה בו גילוי מעלה בעוה"ז ובעוה"ב, שזהו: 'א"ר יוחנן: יעקב אבינו לא מת' (תענית ה,ב), שממעלתו בעוה”ב משפיע ומתגלה מעלה בעוה”ז שלא מת. כבוד כנגד משה, שהיה מנהיג ישראל, ובכל הדורות לומדים את התורה שמסר. ומתגלה בו כבוד לאחרים, שנלחם בעד ישראל עד כדי מסירות נפש ממש (בעגל). נראה שארבעת הדברים מרמזים על התורה: למידה מכל אדם, זהו כעין בראשית שמסופר על מעשי האדם ומזה למדים מה טוב (כאבות) ומה לא (כדור המבול וכדו'). גיבור כעין רמז לספר שמות בו המצרים התגברו ושעבדו את ישראל; וישראל תקפו את משה כמה פעמים בדברים קשים (כמו שאמרו שהם אשמים בהכבדת השעבוד [שמות ה,כא], והלינו למה הוציא אותם [שם טז,ב-ג] וכדו') ומשה לא ענה להם בכעס, אלא התגבר על יצרו. עשיר השמח בחלקו כנגד ויקרא, שזהו ספרם של כהנים שמקבלים מעט בשביל חייהם שמוקדשים למקדש (ובמקדש עצמו יש כלים מזהב שזהו גילוי עשירות); והמקדש הוא כגילוי של עוה"ב (שלכן אומרים בו בשכמל"ו [מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א; 'הר הבית' עמ' 422-423]) ולכן זהו גילוי שנאמר עליו: '"וְטוֹב לָךְ”, לעולם הבא'. אבל גם יש צד של '"אַשְׁרֶיךָ”, בעולם הזה', שזה מתגלה כנגד ספר במדבר, שמספר על מה שעבר על ישראל בזמן המדבר, ושם לא היה להם את כל הדברים שבעולם אלא מה שה' נתן להם, וכך הם התקיימו במדבר כעין הסתפקו במה שיש, וזהו בעוה"ז (והיה גילוי של עשירות שעם המן ירדו אבנים טובות [יומא עה,א]). כבוד זה כנגד ספר דברים, שמשה אמרו, וזה מראה על מעלתו הגדולה (וכן זהו משנה תורה, כנגד כלל התורה, ולכן רומז על שמשה הוא מוסר התורה כולה), ולכן מביא לו כבוד; וכן מדבר כמנהיג ישראל, שזה מלמד על כבודו כמנהיג בנ"י. ויש בו גילוי של מכבד את האנשים: “וילך משה וידבר את הדברים האלה אל כל ישראל" (דברים לא,א). 'ויאמר הכתוב עתה כי משה הלך ממחנה לויה אל מחנה ישראל לכבדם כמי שירצה להפטר מחבירו ובא ליטול רשות ממנו' (רמב"ן).