תרגום יונתן בן עוזיאל כפירוש לתורה: פרשת בהעלותך

במדבר ח,ב: דַּבֵּר, אֶל-אַהֲרֹן, וְאָמַרְתָּ, אֵלָיו:  בְּהַעֲלֹתְךָ, אֶת-הַנֵּרֹת, אֶל-מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה, יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת: ... יהיו מאירים שבעה נרות. שלושה כלפי רוח מערב, ושלושה כלפי רוח מזרח, והשביעי באמצע.

ט,ח: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, מֹשֶׁה:  עִמְדוּ וְאֶשְׁמְעָה, מַה-יְצַוֶּה יְהוָה לָכֶם: זה הוא אחד מארבעה משפטים שבאו לפני משה הנביא, ושפטם על פי מאמר הקודש. בקצת מהם היה משה מתון בגלל שהיו דיני נפשות, ובצת היה משה זריז בגלל שהיו דיני ממונות. באלה ובאלה אמר משה: לא שמעתי, למען למד ראשי סנהדראות העתידים לעמוד אחריו, שיהיו מתונים בדיני נפשות, וזריזים בדיני ממונות, ולא יבושו לשאול דין שיקשה להם. כי משה, שהיה רבם של ישראל הוצרך לומר: לא שמעתי. על כן אמר להם משה: המתינו עד שאשמע מה שאצטווה מאת ה' עליכם.

י,י: וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם, וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם--וּתְקַעְתֶּם בַּחֲצֹצְרֹת עַל עֹלֹתֵיכֶם, וְעַל זִבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם; וְהָיוּ לָכֶם לְזִכָּרוֹן לִפְנֵי אֱלֹהֵיכֶם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: ... לזיכרון טוב לפני אלוהיכם, אף השטן מתערבב לקול תרועתכם, אני ה' אלוהיכם.

י,לה: וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה:  קוּמָה יְהוָה, וְיָפֻצוּ אֹיְבֶיךָ, וְיָנֻסוּ מְשַׂנְאֶיךָ, מִפָּנֶיךָ: והיה, כשהיה מבקש לנסוע הארון, היה הענן מתקפל ועומד. ולא היה נוסע עד שמשה היה עומד בתפילה, מתפלל ומתחנן לפני ה'. וכן אמר: היגלה נא ה' בחרון אפך, ויפוצו אויבי עמך, ולא תהיה לשונאיהם תקומה לעמוד לפניך.

י,לו: וּבְנֻחֹה, יֹאמַר:  שׁוּבָה יְהוָה, רִבְבוֹת אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל: וכשהיה מבקש לחנות הארון, היה הענן מתקפל ועומד, ולא היה נפרש עד שהיה משה עומד בתפילה ומתפלל ומתחנן לפני ה', וכן אמר: שוב נא ה' ברחמיך הטובים והנהג את עמך ישראל, והשרה כבוד שכינתך בתוכם, ורחם על רבבות בית יעקב, מספר אלפי ישראל.

יא,א: וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים, רַע בְּאָזְנֵי יְהוָה; וַיִּשְׁמַע יְהוָה, וַיִּחַר אַפּוֹ, וַתִּבְעַר-בָּם אֵשׁ יְהוָה, וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה: והיו רשעי העם כמצטערים, מכוונים והוגים רע לפני ה', ושמע ה' וחרה אפו, ובערה בהם אש לוהטת, והשמידה מן הרשעים שבקצה מחנה דן, שהיה פסל עמהם.

יא,ו: וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה, אֵין כֹּל--בִּלְתִּי, אֶל-הַמָּן עֵינֵינוּ: ... אל המן אנו מצפים, כעני המשקיף בקערה מידיים (כעני המצפה לקערת בעל הבית).

יא,כב: הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם, וּמָצָא לָהֶם; אִם אֶת-כָּל-דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם, וּמָצָא לָהֶם: הצאן שבערב, ובקר שבנבט, ישחטו להם ויספיקו להם, אם כל דגי הים הגדול ייאספו להם, ויספיקו להם.

יא,כו: וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי-אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה שֵׁם הָאֶחָד אֶלְדָּד וְשֵׁם הַשֵּׁנִי מֵידָד וַתָּנַח עֲלֵהֶם הָרוּחַ, וְהֵמָּה בַּכְּתֻבִים, וְלֹא יָצְאוּ, הָאֹהֱלָה; וַיִּתְנַבְּאוּ, בַּמַּחֲנֶה: ונשארו שני אנשים במחנה, שם האחד אלדד ושם השני מידד, בני אליצפן בן פרנך, שילדה לו יוכבד בת לוי בזמן ונישאה לו בטרם תלד את משה. ונחה עליהם רוח נבואה. אלדד היה מתנבא ואומר: הנה משה נאסף מן העולם, ויהושע בן נון עומד אחריו ומנהיג עם בית ישראל ומביאם לארץ הכנענים ומנחילה­ להם. מידד היה מתנבא ואומר: הנה שלווים עולים מן הים ומכסים כל מחנה ישראל, ויהיו לעם למכשול. אולם שניהם יחד מתנבאים ואומרים: הנה מלך עולה מארץ המגוג בקץ הימים, ומאסף מלכים קשורי כתרים ומושלים לובשי שריונים, וכל הגויים יישמעו לו, ועורכים מלחמה בארץ ישראל על בני הגלויות. אולם מחבל מזומן להם בשעת צרתם והורג כולם בשריפת נשמה בשלהבת אש היוצאת מתחת כסא הכבוד, ונופלים פגריהם על הרי ארץ ישראל, ויבואו כל חיות השדה וציפורי השמים ויאכלו גופותיהם, ואחרי כן יחיו כל מתי ישראל, ויתעדנו מן הטוב שנגנז להם מבראשית, ויקבלו שכר מעשיהם. והם היו מן הזקנים שעלו בפתקים הכתובים ולא יצאו אל האוהל, כי נחבאו לברוח מן הגדולה, והתנבאו במחנה.

יא,כח: וַיַּעַן יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן, מְשָׁרֵת מֹשֶׁה מִבְּחֻרָיו--וַיֹּאמַר:  אֲדֹנִי מֹשֶׁה, כְּלָאֵם: ... אדוני משה, התחנן לפני ה', וכלה מהם רוח הנבואה.

יא,לא: וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת יְהוָה, וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן-הַיָּם, וַיִּטֹּשׁ עַל-הַמַּחֲנֶה כְּדֶרֶךְ יוֹם כֹּה וּכְדֶרֶךְ יוֹם כֹּה, סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה--וּכְאַמָּתַיִם, עַל-פְּנֵי הָאָרֶץ: ורוח סערה יצא ונסע בקצף מאת ה', ורצה לשטוף את העולם, אילולי זכות משה ואהרן, ונשב בים הגדול, והפריח שלווים מן הים הגדול, וחנה על הקטן שבמחנה, כמהלך יום לצפון וכמהלך יום לדרום.

יב,א: וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח:  כִּי-אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח: ... האשה הכושית שהשיאוהו הכושים למשה בברחו מפני פרעה, ורחקהּ.

יב,ג: וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד--מִכֹּל, הָאָדָם, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה: ... האדמה, ולא חש לדבריהם.

יב,ח: פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת יְהוָה, יַבִּיט; וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה: פה אל דברתי אליו שיפרוש מתשמיש המיטה ... .

יב,טז: וְאַחַר נָסְעוּ הָעָם, מֵחֲצֵרוֹת; וַיַּחֲנוּ, בְּמִדְבַּר פָּארָן: אך על פי שנתחייבה מרים הנביאה ללקות בצרעת בעולם הזה, לקח רב יש להם לעולם הבא, לצדיקים ולשומרי מצוות התורה. לפי שנצבה מרים הנביאה שעה קלה לדעת מה יהיה בסופו של משה. בזכות ההיא היו כל ישראל ... לא זזים ולא נוסעים עד זמן הרפא מרים הביאה, ואחר כן נסעו העם מחצרות, וחנו במדבר פארן.