"איש על דגלו באתת לבית אבתם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו" (במדבר ב,ב). 'יהודה היה מצוייר בו ארי, על שם (בראשית מ״ט:ט׳) "גור אריה יהודה". דגל ראובן שני לו עם שמעון וגד, מצוייר בו דודאים דמות אדם, על שם (שם ל): "וימצא דודאים". ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות, היו הלוים מורידין את היריעות ומקפלין. ומשימין את הקרשים על העגלות ושאר כל כלי הקדש היו נושאין בכתף. בדגל מחנה אפרים שלישי, עליו מנשה ובנימין, מצוייר בו דמות שור, על שם (דברים ל״ג:י״ז): "בכור שורו הדר לו". דגל מחנה בני דן באחרונה, שהיו גבורים במעמדם, ועליו אשר ונפתלי, מצוייר בו נשר, על שם (שם לב): "כנשר יעיר קנו", שהיה שבט בני דן מאסף לכל המחנות והיה מעירם ומזרזם. ארבעה דגלים כנגד ד' חיות אשר תחת כסא הכבוד בד' פנים. וכך היו הולכין עד מקום שהיה רצון הקב״ה שיחנו' וכו' (לקח טוב; במדבר ב,ב-יז). בנ"י נסעו במדבר ע"פ ה' שבכך הראו שאנו שליחי ה' בעולם (וזה נסיעה לא"י בה עיקר גילוי תו"מ [ספרי "עקב", מג]), ולכן זהו גילוי של דמות המרכבה, כעין שמרכבת המלך מכריזה על כבוד המלך לנתיניו, כך גם בנ"י מגלים בעולם את שם ה'. בפרט שהמרכבה מרמזת על המלאכים שליחי ה' (ראה באברבנכל; יחזקאל א,י), ולכן זהו ממש כעין נסיעת בנ"י במדבר, שאנו שליחי ה' בעולם (וזה בגילוי בנסיעה כעין מרכבה שזה לנסיעה; שכך אנו כעין מקדמים את גילוי ה' שיתגלה עוד ועוד בעולם, כעין מלך שנוסע ומתגלה בעוד ועוד מקומות). המלבי"ם פרש שהדמויות רמז להתגלות במלאכים: '"ודמות פניהם פני אדם ופני אריה" – לפניו היה לו פני אדם, ולימין הפנים ההוא היה פני אריה, ולשמאלו פני שור, ומאחוריו היה פני נשר, ולא אמר פני אדם לארבעתם כמ״ש בכ״א מהם, שכבר אמר (בפסוק ה׳) "דמות אדם להנה", שידענו שהיה פני אדם לכל אחד ואחד. וכבר בארו חכמי חרשים כי מדת החסד משמש לימין, ומדת הפחד משמאל, ותפארת אדם באמצע ממוזג בין דין וחסד שהוא מדת הרחמים, ואשת חיל בירכתי הבית לאחורי המשכן כנשר על גוזליה תרחף מדת מלכות המקבלת ומשפעת למטה. ובהתפוצץ האור על מלאכיו בעולם היצירה יתראה הימין בצורת אריה, להורות שהחסד יתגבר כארי בכח גדול מאד. (ושם ע״ב שהוא שם החסד בשלש אותיותיו הם רי״ו כמספר אריה וגבורה) והאריה הטורף המושך כחו למטה מזה הצד יחלש ויכנע מפני האריה שבקדושה. והשמאל יתראה בצורת שור, (ושם הראשון משם של מ״ב שהוא חסד שבגבורה עולה כמספר שור) למען לא תצא מדת הדין ביד חזקה ובארס שורף, ובהפך רב תבואות בכח שור, ומוריד גבורות גשמים שיורדים בגבורה כמ״ש חז״ל, והמושך כחו למטה ע״י השר שלו לא יוכל להזיק מפני שאין ארס בשרשו במדת הפחד. ובאמצע אמת ליעקב המכריע בין הצדדים פניו פני אדם ומדתו רחמים. ומאחוריו פני נשר שטבעו להגביה עוף, כן מדה זו תגביה עוף לקבל וכנשר תעיר קינה להשפיע על גוזליה' וכו' (מלבי"ם; יחזקאל א,י). אולי יהודה זה אריה שהוא כח גדול מאוד, שהפס' על יהודה הוא: "גור אריה יהודה" (בראשית מט,ט), '"גור אריה" - על דוד נתנבא בתחלה גור (ש"ב ה) בהיות שאול מלך עלינו אתה המוציא והמביא את ישראל, ולבסוף אריה כשהמליכוהו עליהם; וזהו שתרגם אונקלוס: שלטון יהא בשרויא בתחלתו' (רש"י), שדוד המלך כבש חלקי ארץ רבים בכח גדול ומלך עליהם ('ר' אלעזר בשם ר' חנינא: והלא מאתים וחמשים ושתים אפרכיות הן בעולם, ודוד שלט בכולן, הה"ד (דה"א יד, יז): "ויצא שם דויד בכל הארצות' [אסת"ר א,ה]), ולכן זהו כגילוי אריה שהוא כח גדול מאוד. ראובן זה דמות אדם שהוא מכריע בין הצדדים, שכך על ראובן מסופר על הדודאים שמצא, שמזה נעשה הסכם בין רחל ללאה, שהיה כעין ריב ביניהן ("ותאמר לה המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני?" [בראשית לט,ו]), ועשו ביניהן הסכם ("ותאמר רחל לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך" [שם]), כעין הכרעה בין הצדדים; וכך גם כעין נמצא בין דגל יהודה לדגל אפרים, בין כח יהודה שבא מלאה לכח אפרים שבא מרחל, ששניהם כוחות גדולים, והוא באמצע כמכריע ביניהם. אפרים דמות שור, שהוא מפחית את מידת הדין בחסד, שהפס' מרמז על יהושע: '"בכור שורו" - יש בכור שהוא לשון גדולה ומלכות, שנאמר: "אף אני בכור אתנהו", וכן: "בני בכורי ישראל". "שורו" - שכחו קשה כשור לכבוש כמה מלכים. "הדר לו" - נתון לו, שנאמר: "ונתתה מהודך עליו". "וקרני ראם קרניו" - שור כחו קשה ואין קרניו נאות אבל ראם קרניו נאות ואין כחו קשה, נתן ליהושוע כחו של שור ויופי קרני ראם. "אפסי ארץ" - שלשים ואחד מלכים, אפשר שכולם מא"י היו? אלא אין לך כל מלך ושלטון שלא קנה לו פלטרין ואחוזה בא"י שחשובה לכולם היא, שנאמר: "נחלת צבי צבאות גוים"' (רש"י; דברים לג,יז). שיהושע כבש את א"י בכח חזק, אבל מי שהיה רוצה לעשות שלום היה יכול להשלים ולהישאר, וכן כבש חלקי א"י מכל המלכים, אבל לא כבש את אותם הממלכות (אלא רק את חלקם בארץ), כך שזה כעין גילוי שמגיע מגבורה אבל בפועל מתרכך. בנוסף, נאמר על קרני ההוד מקיבל ממשה, שהוא קיבל זאת בפעם השלישית שעלה להר, שאז גם נאמרה הסליחה על העגל, כך שיש בזה גילוי של חסד. דן דמות נשר שזהו כמגביה גבוה לקבל ומשפיע לגוזליה, שכך שבט דן היו רבים ונפרסים מאחורי כולם (כעין כנגד שממשיך מעל כולם) ומוצא אבידה ומחזיר לבעליה כעין שמקבל (מוצא אבידה) ומשפיע לגוזלים (מחזיר את האבידה): '"מאסף לכל המחנות" - תלמוד ירושלמי: לפי שהיה שבטו של דן מרובה באוכלוסין היה נוסע באחרונה, וכל מי שהיה מאבד דבר היה מחזירו לו' (רש"י; במדבר י,כה). וכן היה 'והיה מעירם ומזרזם' (לקח טוב,שם) כעין: '"יעיר קנו" - יעורר בניו' (רש"י; דברים לב,יא). המלבי"ם ממשיך ומפרש על ארבעת המלכויות: 'והנה ארבעה שרי מלכויות קבלו כחם מפני המרכבה: בבל קבל כחו מפני אריה, שכן בבל ואשור שהיו מלכות משותפת נדמו לאריה, עלה אריה מסבכו, ודניאל חזה קדמיתא כאריה, וה׳ התלבש שם בצורה ההיא להציל את בניו, כמ״ש אחרי ה׳ ילכו כאריה ישאג, כמ״ש בפי׳ שם. ומדי ופרס היו כתפארת אדם, והם הטיבו לישראל ונתנו רשות לבנות בהמ״ק. ושר יון קבל מפני שור מהשמאל, ואמרו כתבו לכם על קרן השור וכו׳, והגם ששרשם ממדת הדין הקשה לא יכלו לשרוף את בהמ״ק כי אין ארס שורף בשרשם למעלה. ורומי היא החיה הרביעית אשר יאריכו ימים כנשר אשר יחדש נעוריו עשר פעמים, שכן ראה דניאל קרנין עשר לה, ודגל רומי היה צורת נשר, וה׳ שם כנשר יעיר קנו'. אולי זהו כרמז בדגלי ישראל במסע במדבר כרמז למסע בשנות העולם עד הגאולה (שזהו הכניסה לארץ בסוף). כנגד בבל זהו יהודה דמות אריה, שבבל החריבה את מלכות יהודה (ובהתחלה עשו הסכם ביניהם). כנגד פרס ומדי זהו ראובן דמות אדם, שמצא את הדודאים בשדה: "וילך ראובן בימי קציר חטים וימצא דודאים בשדה" (בראשית ל,יד), וביהמ"ק השני נקרא שדה: 'ולא כיצחק שכתוב בו שדה, שנאמר: (בראשית כד, סג) "ויצא יצחק לשוח בשדה"' (פסחים פח,א; ראה במהרש"א). כנגד יון זהו אפרים דמות שור, שהוא מיוסף שמלך על המצרים במצרים, כך גם היוונים מלכו עלינו בארץ. ובני חשמונאי ניצחום ומלכו, והם אינם משבט המלכות (שבט יהודה) כעין יוסף שמלך (במצרים ובבית ראשון במלכות ישראל) ואינו משבט המלכות. כנגד רומא זהו דן דמות נשר, כעין שהנשר ממשיך לעלות הרבה לגובה, כך המשיכו רומא לשלוט, כעין דן שהיו רבים ובכך נפרסו למרחק גדול, וכן נאמר עליהם: 'שהיו גבורים במעמדם' (לקח טוב,שם) כעין רומא שהחזיקה הרבה שנים כעין גילוי גבורה במעמדם שלכן החזיקו כ"ך הרבה זמן; וזה סוף המחנה כמו שבסיום אדום זהו הגאולה, סיום תיקון העולם. האברבנאל מסביר את הדמויות: הראשון הוא שכבר זכרתי למעלה שהד׳ פנים במלאכים היו רמז אל ארבעה פניות שימצאו בהם, הם פנייתם וציורם בעלתם ית׳. ולרמוז לזאת רא׳ פני אדם, שהאדם הנזכר כאן הוא רמז אל האדם אשר על הכסא, סבה ראשונה יתברך. והפנייה השנית היא ציורם בעצמם ובעלוליהם, וכנגד זה ראה פני אריה כי האריה הוא בעל הגבורה, וכן הם מלאכי עליון כלם גבורים: "גבורי כח עושי דברו". והפנייה השלישית היא בהנעתם לגרמים השמימיים המתנועעים מהם, והם פועלים ההויות בעולם השפל: "ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים", וכנגד זה ראה פני שור כי הוא בעל התבואות ומרבה אותם, וכמו שאמר: "ורב תבואות בכח שור" (משלי יד, ד). ומפני מעלת השכלים הנבדלים על הגרמים השמימיים ראה פני אריה אל הימין ופני שור אל השמאל. והפנייה הד׳ היא פנייתם והנהגתם בעולם השפל שהוא היותר רחוק מהם במדרגת המציאות ובמקום, וכנגד זה ראה פני נשר המעופף מרחק רב בזמן מועט' (אברבנאל; יחזקאל א,י). נראה שראובן זהו אדם כרמז לסיבה ראשונה ית', שכך כעין שראובן הוא בכור יעקב שהוא אב בנ"י, שזהו כעין רמז לראשוניות (שנולד ראשון) ולגילוי המקור הראשוני (שהבכור הוא ראשית אונו של האב). יהודה זהו אריה שמגלה כח גבורה, כגילוי דוד המלך שכבש ומלך בכל העולם בגבורה. אפרים זהו שור שמניע את גרמי השמים, כך יוסף מלך מצרים והפעיל שם את המצרים כרצונו (ופעל שתשאר תבואה לרעב, כעין 'שאמר: "ורב תבואות בכח שור"'). דן הולך בסוף המחנה ומחזיר אבידות, שזהו הפעולה המעשית בעולם השפל, ולכן זה מתגלה בנשר. בנוסף מביא האברנבאל: ואמנם הדרך הב׳ הוא שהצורות האלה שייחס למלאכים הם כולם כפי פניותיהם ופעולותיהם אשר יפנו ויעשו לעבוד את יוצרם בעולם השפל כשישלחם לעבוד עבודתו' וכו'. שדמות אדם זה: 'כי הנה פעמים ישלח מלאכו להשפיע על הנביאים ולשום דברו בפיהם ובחכמים רוח חכמה ובינה' וכו', זה מתגלה כנגד ראובן שהביא דודאים בעלי ריח טוב: '"דודאים" – אמר המתרגם (אונקלוס בראשית ל׳:י״ד): יברוחין, וכן יקראו בלשון ישמעאל. ויש להם ריח טוב, וכן כתוב: "הדודאים נתנו ריח" (שיר השירים ז׳:י״ד), והם על צורת בן אדם, כי יש להם דמות ראש וידים' וכו' (ראב"ע; בראשית ל,יד), כך שיש בזה מראה אדם, וכן הנאה מריח זה דבר ששייך באדם, שקשור לגילוי הנשמה: 'אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: זמנין שמברכין על הריח, שנאמר (תהלים קנ, ו): "כל הנשמה תהלל י'ה"; איזהו דבר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו? הוי אומר זה הריח' (ברכות מג,ב). דמות אריה זה: 'ופעמים ישלח מלאכיו לעשות גבורות ומשפט באויביו, כמלאכים שהלכו להפוך את סדום, ומלאך השם שיצא והכה במחנה מלך אשור בלילה אחת קפ״ה אלף איש; וכנגד התכלית והפנייה הזאת ראה פני אריה שהוא המשחית הגדול בעדרי צאן, ומי יאמר לו מה תעשה?'. שזהו יהודה שממנו דוד המלך שכבש והכה בשונאי ישראל. דמות שור זה: 'ופעמים ישלח השם מלאכיו להטיב ולהצליח ולברך את עבדיו בכל משלח ידיו, וכמו שאמר אברהם לעבדו "הוא ישלח מלאכו לפניך" (בראשית כד, ז). ולרמוז לזה התכלית והפנייה ראה פני שור, כי הוא מברך הבית ומצליח התבואות כמו שזכרתי'. שזהו אפרים, שיוסף ירד למצרים להצליחם במעשה ידיהם, והיה בו ברכת הבית (בבית פוטיפר, בבית הסוהר ובהיותו משנה למלך) והצליח את התבואה, שתשאר בשנות הרעב. דמות נשר זה: 'ופעמים ישלח השם מלאכיו להציל את עבדיו מכל צרה ולהוליכם בדרך לא יכשלו בה', שכך שבט דן היה מאסף ומזרז בדרך שילכו כראוי, ומחזיר אבידות, שלא יתגלה צרה וכשל (ואפילו לא אבידה).