'במה מדליקין ובמה אין מדליקין?' וכו' (משנה שבת ב,א). 'אין עושין פתילה לנר של שבת, בין נר שעל השולחן בין כל נר שמדליק בבית, מדבר שהאור אינו נאחז בו אלא נסרך סביביו והשלהבת קופצת, כגון: צמר ושער וכיוצא בהם; אלא מדבר שהאור נתלה בו, כגון: פשתן נפוצה ובגד שש וצמר גפן וקנבוס וכיוצא בהן. ... אין מדליקין נר לשבת אלא משמן הנמשך אחר הפתילה. ולפיכך אין מדליקין בזפת ולא בשעוה, ולא בשמן העשוי מצמר גפן, ולא באליה ולא בחלב; וכן אין מדליקין בעטרן, מפני שריחו רע ויניחנו ויצא, ולא בצרי, מפני שריחו נודף, שמא יסתפק ממנו ונמצא מתחייב משום מכבה. ... שאר כל השמנים חוץ מאלו, מדליקים בהם, ומכל מקום שמן זית מצוה מן המובחר' (שו"ע או"ח סימן רסד). 'מדבר וכו' - הטעם בפסול פתילות ושמנים שאין מאירין יפה וחיישינן שמא יטה הכלי שיבוא השמן שבתוכו אל הפתילה כדי שידלק יפה וחייב משום מבעיר' (מ"ב ס"ק א). 'המובחר - דהוא נמשך אחר הפתילה טפי מכולהו, ואם אין שמן זית מצוי מצוה בשאר שמנים שאורן צלול, והם קודמין לנר שעוה, ונר שעוה קודם לנר של חלב, דאורה צלול ויפה [מטה משה]. ונ"ל דכ"ז לפי ענין הנר, דבנר שלנו [שקורין סטרין] שצלול בודאי יותר מן השעוה ואינו רגיל להטות בו אפילו בחול זה עדיף מנר שעוה. ואולי אף מכל השמנים, דהרי בודאי לא אתי להטות' (שם, כג). נרות שבת צריכים להיות מסוג שידלק היטב, ולא מסוגים שלא דולקים טוב וכך יכול לגרום לחילול שבת. אולי אפשר כרמז שבנרות השבת יש טעם של מניעת מריבה בבית: 'הדלקת נר בשבת - שלא היה לו ממה להדליק ובמקום שאין נר אין שלום, שהולך ונכשל והולך באפילה' (שבת כה,ב; רש"י ד"ה 'הדלקת'). לכן מתגלה בנרות שבת שצריכים להאיר בצורה טובה, שזהו שהשמן נמשך אחר הפתילה כראוי, שהשמן ראוי והפתילה ראויה וכך דולקים יחד כראוי; שזהו גילוי של שלום בית שהאיש והאשה מאוחדים כראוי (כעין שמן ופתילה). בשבת יש עניין מיוחד של שלום בית, שכיון ששניהם בבית הרבה זמן ואף לחוצים בהכנות לשבת זה יכול לגרום ללחץ שמביא מחלוקת; ובפרט ששבת היא קדושה גדולה המקדשת את העולם ויש בה גילוי של שבת מנוחה כעין ה' ששבת ממלאכה, לכן יצה"ר מנסה לעשות ריבים כדי שלא יהיה שלום וכך יפגע גילוי שם ה' בעולם, שלא יהיה רוגע של מנוחה, ולא יתגלה גילוי ה' בעולם שזה מתגלה בשלום בעולם, שמראה על איחוד, שכל המציאות מאוחדת בקב"ה שבראה, וכך חל שם ה' שלום. לכן במיוחד בשבת ובפרט בער"ש כשמתעלים מחול לקודש יצה"ר פועל למריבה. כעין המסופר בגמ': 'הנהו בי תרי דאיגרי בהו שטן, דכל בי שמשי הוו קא מינצו בהדי הדדי. איקלע רבי מאיר להתם, עכבינהו תלתא בי שמשי עד דעבד להו שלמא. שמעיה דקאמר: ווי דאפקיה ר' מאיר לההוא גברא מביתיה' (גיטין נב,א). לכן גם מברכים בער"ש אחד את השני 'שבת שלום', לחיזוק גילוי שלום בשבת. אי ההדלקה בשמן ופתילות פסולים זה משום שמא יגרם שיחטאו במלאכת הדלקה, שכך כעין רמז למניעת מחלוקת שהיא חטא ובגילוי של כעין אש, שמריבה היא כעין אש המכלה ("באפס עצים תכבה אש ובאין נרגן ישתק מדון" [משלי כו,כ]. '"באפס" וגו' - שני אלו שווין המה: כמו כשאין עצים תכבה האש מעצמו, כך כשאין נרגן המחרחר ריב תשתוק המריבה מעצמה' [מצודות]). לכן הדלקת הנרות קשורה גם לעונג שבת ('הדלקת נר בשבת חובה. פי': במקום סעודה, דחובה היא שיסעוד במקום הנר משום עונג' [שבת כה,ב; תוס' ד"ה 'הדלקת']), ולכבוד שבת ('חובה - כבוד שבת הוא, שאין סעודה חשובה אלא במקום אור כעין יממא, בפרק בתרא דיומא (דף עה:)' [שבת כה,ב; רש"י ד"ה 'חובה']). שאכילה בריב אין בה עונג ("טוב פת חרבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב" [משלי יז,א]. "טוב" - יותר טוב לאכול פת חרבה בשלוה, משיהיה לו מלא הבית בשר זבוח בריב וקטטה' [מצודות]). וכן שבת שמביאה מנוחה ושלום לעולם אין זה כבודה שיווצר בה ריב. לכן מצוה מהמובחר להדליק בשמן זית, מעבר לאיכות דליקתו (כסיבה ההלכתית) יש בזה גם כרמז לאחדות ישראל בגילוי קדושה, כעין מנורת המקדש בה הדליקו בשמן זית, והיא היתה עשויה מקשה אחת; כך ראוי להדר בגילוי של אחדות שלמה ובגילוי קדושה, בהשראת שכינה באחדותם, כעין שבמקדש היתה השראת שכינה, שכך גם נעשה באחדות איש ואשתו, ע"י גילוי של אש קדושה כעין גילוי ה' כאש ("כי ה' אלקיך אש אכלה הוא" [דברים ד,כד]) שיש אותיות אש אבל לא אש מכלה אלא לאור קדושה וגילוי שם ה' המתגלה כאש חיובית, ולא ח"ו אש המחלוקת שמכלה. שזהו גילוי של איש ואשה: 'דריש ר"ע: איש ואשה, זכו שכינה ביניהן, לא זכו אש אוכלתן' (סוטה יז,א). 'שכינה ביניהם - שהרי חלק את שמו ושיכנו ביניהן יו"ד באיש וה"י באשה. לא זכו אש אוכלתן - שהקב"ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש' (רש"י). אולי זהו עומק דברי המדרש: ' ... הדלקת הנר, דכתיב (ישעיה נח) "וקראת לשבת עונג", זו הדלקת הנר בשבת. ואם תאמר לישב בחושך, אין זה עונג שאין יורדי גיהינום נדונין אלא בחושך, שנאמר (איוב י): "ארץ עפתה כמו אופל" (איוב י). ... הדלקת הנר מנין? היא כבתה נרו של אדם, דכתיב: (משלי ה) "נר אלוקים נשמת אדם", לפיכך תשמור הדלקת הנר' (תנחומא "נח" סימן א). שמעבר לפשט אולי רמוז שבגיהנום נידונים באש, וכך הדלקת הנרות זה ההיפך מכך, שמבטל גילוי גיהנום, ולכן גם זה כנגד שכבתה נרו של אדם, שפגמה בגילוי קדושתו בעולם, ונעשה ריחוק מהקב"ה, וע"י הדלקת נרות שבת מביאה לאחדות ובכך לגילוי שם ה', שזה קשור עם ביטול אש רעה כעין אש גיהנום, שזהו ביטול של גילוי אש ממריבה בין איש ואשתו שיוצא ריחוק מה' ושנשאר רק אש מכלה. וזהו עומק הדלקת הנר כתיקון למעשה חוה שהחטיאה, שזה קשור בריב ביניהם, שכך גרמה לו לאכול: 'רבנן אמרי: התחילה מיללת עליו בקולה' (ב"ר יט,ה). שכך בהדלקת הנר מונעים מחלוקת ומביאים בכך לתיקון העולם, כתיקון למעשה חוה וכגילוי כבוד שבת והשפעתה לתיקון עולם (ששבת מביאה לתיקון עולם: 'אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים, שנא' (ישעיהו נו, ד): "כה אמר ה' לסריסים אשר ישמרו את שבתותי", וכתיב בתריה: "והביאותים אל הר קדשי" וגו'' [שבת קיח,ב]).