חידוש זה עלה לי בשעה שלמדתי עם הבחור הנפלא משה חג'בי הי"ו.

הגמרא בתענית[1] אומרת: "כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות כך אי אפשר לעולם בלא ישראל" ואומר רש"י ש"העולם לא יתקיים מרוב הבל וחמימות".

ושאלתי באיזה אופן המשל דומה לנמשל?

לעניות דעתי אפשר לומר שהעולם באופן טבעי מתחמם ועלול להחרב מחום-ובאות הרוחות ומקררות אותו כך שיוכל להתקיים. באותו אופן ממש אפשר לומר שהעולם באופן טבעי עלול להחרב מחמת העבירות ומעשיהם הרעים של הגויים כמו שכתוב בגמרא בברכות[2]:" תנא משמיה דר' מאיר בשעה שהחמה זורחת וכל מלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהם ומשתחוים לחמה מיד כועס הקב''ה"- באים ישראל ועל ידי התורה ומצוות שלהם "מקררים" את העולם וכך הוא יכול להתקיים.

וכן אומרת הגמרא בסוטה[3]: "ואלא עלמא אמאי קא מקיים אקדושה דסידרא ואיהא שמיה רבא דאגדתא " העולם מתקיים רק בזכות קדושת "ובא לציון" ו "אמן יהא שמיה רבא" שאומרים ישראל אחרי אמירת אגדתא.

והעניין הזה הוא דווקא בזמן גלות כמו שאומר הפסוק "כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם"-שאז צריך יותר את התורה והמצוות של עם ישראל.

וכן אומר המדרש:" משל לאדם שראה קוצים בגנו ורצה להחריב את הגן. כיון שראה שושנים- אמר בשבילם אחוס על הגן".

עוד חשבתי להסביר על פי זה את הגמרא ביבמות[4]: "אין פורענות באה לעולם אלא בשביל ישראל" שהקב"ה רוצה להביא פורענות לעולם ומסתכל על עם ישראל כדי להרגע מהתורה והמצוות שעושים- אם אז גם הם חוטאים- מביא את הפורענות. יוצא מכאן שהפורענות באה בגלל שלעם ישראל לא היה את הכח להגן על העולם באותו זמן.